מיכאל (שם בדוי) הגיע לטיפול כשהיה בן 16, עדיין רחוק מהשירות הצבאי, אבל רק לכאורה. מיכאל נולד וחי כל חייו בתוך חווית השכול בבית. הוא נולד שמונה חודשים לאחר שאביו נהרג בפעילות מבצעית במהלך שירות מילואים. גם השם שניתן לו היה עיבוד של שם אביו. מיכאל לא הכיר את אביו אך כל השנים חי לאור התמונות באלבום, הסיפורים ההירואיים שסיפרו לו עליו והמחשבות שנוצרו בעקבות היעדרו הפיזי מחייו.
בקליניקה הוא תיאר ארוכות כיצד השכול האישי שלו עיצב את חייו והשפיע על בחירותיו בחיים. אבל במרחק של שנתיים מהגיוס לצה"ל, הבין מיכאל שהוא נמצא בבעיה.
אימו ומשפחת האב דיברו כל הזמן על משאלת ליבם: לראות אותו נושא תג וכומתה אדומה כמו של אביו. אבל הוא עצמו הרגיש לא יציב ולא שקט עם בחירה כזאת.
התהליך הטיפולי אפשר למיכאל להביא את מחשבותיו ורגשותיו לגבי השירות הצבאי באופן רחב ומעמיק ביותר. הוא חש לגיטימציה להעלות שלל מחשבות ורגשות, גם סותרות, ולתת להן מקום. הוא קיבל אישור מוחלט לדברים שרצו להיאמר: להטיל ספק, להביע רצון ובאותה נשימה לסתור את עצמו. כל אלו אפשרו לו לנוע במרחב בו הכל יכול להיאמר, אפשר לחשוב כל דבר. הוא ידע שכאן מותר להרגיש ללא שיפוטיות, כי תהיה קבלה אמיתית ועמוקה לקשת רגשותיו.
טיפול A.C.T (תרפיה באמצעות קבלה ומחויבות), המאפשר למטופל להרחיב את הגמישות הפסיכולוגית, עזר למיכאל להתקרב לעצמו, לערכים שלו ולשאיפותיו.
אט אט, מתוך התנועה הסוערת, החלו להיווצר אצלו מחשבות מסודרות יותר. הוא הפחית בביקורתיות הגדולה שהייתה לו כלפי עצמו והיה מסוגל להחליט על סוג השירות הצבאי - לא מתוך רצון לציית או להיכנע להיסטוריה שלו, ולא מתוך הקולות השונים שהלחיצו אותו מבחוץ - אלא מתוך בחירה אמיתית משלו, בחירה מתוך שליטה, מתוך חשיבה עצמית ועצמאית. מכאן הבחירה הייתה אותנטית יותר ומדויקת עבורו.
השכול המשפחתי הוא נדבך חשוב בדי.אן.איי האישי אבל זה לא אומר שצריך להתנהל באופן אוטומטי. חשוב לתת הזדמנות לסקרנות אמיתית ולקבלה של הדברים, שיכולים להביא לתחושת מימוש עצמי גבוהה יותר ותחושת סיפוק לחיות את החיים באופן מלא, עשיר ובעל משמעות.
לאחר גיוסו שלח לי מיכאל תמונה עם חבריו בטירונות. חיוכו הרחב ועיניו הצוחקות היו אמיתיות מתחת לדגל חטיבת הצנחנים.
מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל. 052-3388957
