הבעיה עם אחרי החגים היא שנגמרו התירוצים. אין יותר סיבות לדחות.
× × ×
דחיינות היא תכונה שיש להרבה אנשים. אומרים שבדרך כלל היא באה כהמשך של קשיי קשב וריכוז.
כמי שנולדה ובגרה עוד לפני כל האבחונים אין לי מושג אם אני בעלת עניין עם קשב וריכוז (וגם אין ממש טעם כבר לבדוק), אבל אני כן יודעת, ובוודאות, שאני דחיינית. כפייתית.
ללא דד ליין לעולם לא היה המדור הזה מגיע לעמוד הזה בזמן (כי אני תמיד מותחת את הקצב של הקו).
ארוחות אני מתחילה להכין כשהאורחים כבר יצאו מהבית שלהם והם בדרכם אלינו. ותמיד אני יוצאת חמש דקות אחרי שכבר הייתי צריכה להיות בדרך.
זה עקב אכילס שלי. את מה שאפשר לעשות מחר אני בודקת אולי אפשר לדחות למחרתיים.
ולכן עבורי היום הכי קשה בשנה הוא עכשיו.
היום של אחרי החגים.
× × ×
כי אחרי החגים אין תירוצים.
עד עכשיו שפענו תירוצים: בין כה מחר חג/ הכל סגור ואף אחד לא עונה/ לא עובד/ לא נמצא/ אני עוד מעט נוסעת/ עוד מעט אחזור. תירוצים מעולים שאפשרו לנו להתחמק מכל מה שבא לפתחנו.
אבל עכשיו אין מה להגיד. יש שבוע עבודה שלם שנפרס למרגלותינו, בלי שום נקודת יציאה או בריחה. ואפילו אין איך להגיד שאנחנו עייפים, שהרי רק הרגע נגמרו החגים.
× × ×
אחרי החגים אי אפשר לדחות.
כי עכשיו אין ממש הבדל בין היום למחר, אז הגיע הזמן. לתקן עכשיו את הברז שמטפטף, לשלם היום את כל החשבונות, לטפל בכל הניירות שבערימה על השולחן שצועקים "לטיפול".
גמרנו עם הסחבת. גמרנו עם הדחיות.
× × ×
אחרי החגים צריך להתחיל.
עד עכשיו לא היה טעם להתחיל כי כדי להיכנס לעניינים לוקח כמה ימים, אז הנה הימים האלה כאן.
ואין ברירה וצריך להתחיל. להתחיל לעשות תוכנית לשנה הזאת, להתחיל את הפרויקט שעליו חלמנו.
להגדיר את התפקיד החדש שלנו. להחליט על אתגר שאנחנו מציבים לפנינו.
עכשיו הזמן להתחיל באמת את השנה, ויאללה — לעבודה.
× × ×
אחרי החגים גם צריך לחזור לשגרה.
בחגים חגגנו ביג טיים. ופרקנו כל עול. ועברנו על כל איסור. זללנו, טרפנו, קינחנו, שתינו וצחקנו.
אוי, כמה צחקנו.
אז עכשיו צריך לחזור לסבול. לחזור להתאמן, לחזור לדיאטה, לחזור לשעות שינה סבירות, לחזור לשים לעצמנו גבולות.
כי החיים חוזרים למסלול.
× × ×
אחרי החגים צריך לקיים הבטחות.
בחגים לבשנו בגדים לבנים, והרוח שרתה עלינו, והבטחנו המון דברים. הבטחנו לשנות ולהשתנות ולהיות טובים יותר. ועכשיו הרגע להתחיל ולקיים את כל ההבטחות.
את מה שהבטחנו בראש השנה מול השולחן המלא כל טוב, את מה שמלמלנו בכיפור בבית הכנסת, את מה שבירכנו בסוכות.
כל ההבטחות שהבטחנו לבורא, כל הנדרים, ואיתם גם כל ההבטחות שהבטחנו לעצמנו.
זהו, עכשיו הזמן לקיים.
× × ×
אחרי החגים חוזרים לחיים האמיתיים.
עד עכשיו היינו בחלומות. בחופשות. צילמנו תמונות והעלינו, ראינו תמונות של אחרים וקינאנו.
היינו לרגעים כמו נסיכות במלונות, והכל היה כלול. וזהו. נגמר. הגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים. לכלים בכיור. לסידורים. לעומס. למרוץ ולטירוף. ולזה שהכל עלינו.
× × ×
אחרי החגים צריך לחזור להיות מדויקת.
עד עכשיו הגזמנו. הכל עשינו יותר מדי. בזבזנו יותר מדי, היינו יותר מדי בשמש ואפילו דיברנו יותר מדי.
עכשיו צריך לחזור לשגרה ולחזור לחוקים. לבדוק כל דבר, להגיד רק מה שחייבים. ולעשות סדר. כי היה כיף, אבל עכשיו זה הזמן שמשלמים.
ואחרי החגים משלמים את החשבונות.
× × ×
אז זהו, הגיע אחרי החגים. ומתחילים החיים. היום־יום שבו שבוע ועוד שבוע עוברים, רודפים זה אחרי זה ומשאירים אותנו קצת עייפים וקצת ממהרים כל הזמן.
אבל יש כמה דברים שצריך להשאיר איתנו גם אם נגמרו החגים.
להשאיר בלב את הזכרונות הטובים כי הם הדבר הכי יקר בחיים.
לזכור כמה כיף להיפגש עם אנשים שאוהבים ולהקדיש לזה יותר זמן, כי בדרך כלל זה הדבר שאנחנו פחות עושים כשאין חגים.
לצחוק יותר, ולזכור שלא הכל כל כך רציני. יש מספיק קשיים אמיתיים, אז את מה שלא רציני כדאי לקחת בקלות.
ולעשות משהו אחד שהבטחנו לעצמנו בחגים. משהו אחד שיעשה את החיים שלנו יותר טובים.
כי עכשיו באמת מתחילה השנה. עכשיו, אחרי החגים.
× × ×
"אחרי החגים יתחדש הכל.
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה, תתחדש".
(נעמי שמר)
× × ×
אחרי החגים שמח!
