האם האשמות על קשיי חניה סדרתיים של תושבת ישוב הסמוך לכפר סבא והוד השרון הובילו להוצאת צו הרחקה נגד המתלונן בגין הטרדה מאיימת, ולשלילת רישיונו לשאת נשק – תוך פגיעה קשה במקור פרנסתו? כך עולה לפחות מפרשייה סוערת שהגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט.
קראו גם >>>
גרסאות הצדדים סותרות, כמו ברוב הסכסוכים שמגיעים לפתחו של בית המשפט. השכן, המיוצג על ידי עו"ד עמרי לשם, הציג תמונות לפיהן שכנתו החנתה את רכבה בצמוד לחומת ביתו בצורה שהפריעה לתנועה ופוגעת ברכושו. והוא, בסך הכל ניגש לבקש ממנה ומבן זוגה, בצורה נעימה, שיזיזו את רכבם.
לטענת השכן, אין זו הפעם הראשונה ששכנתו מחנה את רכבה באופן שמפריע לתנועה ופוגע בחומת ביתו - מדובר בעניין שבשגרה, מכיוון שהיא מתקשה בחניות. הפעם, לא רק שהאישה חסמה עם רכבה את מעבר עוברי האורח, אלא כאמור גם פגעה בקיר ביתו ולכאורה הסבה לו נזק. בשום שלב, כך טען השכן, הוא לא איים, לא עליה ולא על בן זוגה, לא קילל ולא תקף, אלא רק ביקש מבני הזוג באדיבות שיזיזו את רכבם, והם הסכימו לכך.
לטענת השכן, לאחר הסכמתם להזיז את הרכב הוא חזר אל החנייה, חיכה בשמש הקופחת לפחות 20 דקות, ומשראה ששכניו לא מגיעים, הוא בא בשנית אל דירתם, צלצל בפעמון, אך לדבריו "הם טרקו לי את הדלת בפרצוף".
גרסת השכנים שונה מן הסתם לחלוטין. על פי גרסתם, השכן הופיע בפתח ביתם ואיים על הגבר שאם לא יגיע עכשיו להזיז את רכבה של בת זוגו הוא "י***ן אותו", וכל זאת תחת צעקות וניסיון להתפרץ בכוח אל תוך הדירה.
עוד נטען בבקשת בני הזוג למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, כי שכנם "פיזית דחף את הדלת בניסיון להיכנס לתוך הבית, ובאיום למכות תוך צעקות וקללות".
על פי גרסת בני הזוג, לאחר מעשיו אלה, השניים פנו באופן מידי למשטרה, הגישו תלונה נגד השכן, ומשם מיהרו לבית המשפט, וביקשו להוציא נגד השכן צו למניעת הטרדה מאיימת.
בדיון בבקשה, שהתקיים עוד באותו יום במעמד צד אחד, קבעה השופטת, כי מהבקשה עולה לכאורה כי מתקיימות נסיבות שעשויות להצדיק מתן צו למניעת הטרדה מאיימת, ועל כן הורתה על מתן הצו, עד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים.
לדברי עו"ד עמרי לשם, המייצג את השכן "המאיים", לא רק שלא היו דברים מעולם, אלא שפנייתה זו של השכנה לביהמ"ש, והוצאת הצו, פגעה באופן מידי וקשה בעיסוקו וביכולת פרנסתו של השכן.
לדברי עו"ד לשם, על פי הנוהל הרגיל של בתי המשפט, בכל מקרה של הוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת, רישיון הנשק מותלה באופן אוטומטי, גם אם לא התבקש הדבר. רישיון זה יוחזר לבעליו, רק במקרה שינוקה מכל חשד, ומדובר בתהליך שעלול לקחת חודשים ארוכים, ומתנהל מול המשרד לביטחון פנים.
לדברי עו"ד לשם, מרשו שוהה במסגרת עבודתו בשטחי יהודה ושומרון באופן יומיומי, ועבודתו עלולה להיפגע קשות, ואף להגיע אל סיומה – אם לא יתאפשר לו לשאת נשק להגנה עצמית.
לדבריו, מרשו לא נקט באיומים ולא השתמש בכוח בשום שלב בעימות עם שכניו, אך האישה, שנעלבה מפנייתו בדבר חנייתה, החליטה יחד עם בן זוגה להשיב לו מנה אחת אפיים – והשניים הגישו נגדו תלונה כוזבת למשטרה ולבית המשפט.
שופטת נוספת, שההחלטה הסופית בעניין הצו למניעת הטרדה מאיימת הגיעה לפתחה, לא התרשמה כי לבני הזוג נשקפת סכנה כלשהי, והורתה על ביטול הצו נגד שכנם.
לעניין נשקו האישי של השכן פסקה השופטת: "ככל שהדברים תלויים בבית המשפט, הרי שאין מניעה כי יוחזר הנשק למשיב, אולם אין בכך כדי לקבוע לרשויות המוסמכות ואין בכך כדי להתערב בשיקול דעתן".
מצויד בהחלטת בית המשפט, הגיש עו"ד לשם בקשה דחופה ומנומקת לפקיד הרישוי המוסמך באגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים, להשבת רישיון הנשק למרשו – והנשק הוחזר תוך זמן קצר.
