שלומית מנצור מרמות השבים ילדה את בנה הבכור ביולי האחרון, בשבוע ה־24 להריונה ובמשקל 670 גרם. בשבוע שעבר, לאחר שלושה חודשים בפגייה בבית החולים "מאיר", היא חזרה הביתה כשהיא חובקת תינוק בריא במשקל 2.588 קילו. "זה נס ענק", היא אומרת.
קראו גם >>
לבית החולים הגיעה מנצור (39) לאחר ירידת מים פתאומית וימים ספורים לאחר מכן חוותה צניחת חבל טבור והובהלה על ידי הצוות הרפואי לניתוח דחוף. "הסטטיסטיקות בשבוע ה־23 עומדות על 20 אחוז הישרדות ובשבוע ה־24 על חמישים אחוז", היא אומרת, "אבל אני זוכרת שאמרתי לרופא: 'אם זה חמישים אחוז, אנחנו נהיה בחמישים אחוז המנצחים. אני מאוד מאמינה בחשיבה חיובית. באמונה היהודית הכל מתחיל ונגמר ברצון, וזה היה הרצון החזק שלי, לחוות את הדברים בצורה חיובית".
למרות האופטימיות, ההתחלה לא הייתה פשוטה בכלל. "אני לא מאחלת לאף אחד להגיע בסיטואציה כזאת לבית החולים", היא אומרת, "בחלום שלך את מגיעה, צורחת בחדר הלידה, מקבלת אפידורל ויוצאת אחרי כמה ימים עם סלקל. אבל המציאות שלנו היתה שונה: הפעם הראשונה שראיתי אותו באינקובטור הייתה מאוד קשה. בשבוע הראשון הייתי בהלם ובאבל. את לא יודעת לאן פנייך מועדות ולא יודעת אפילו אם תצאי מבית החולים עם תינוק. כאן נכנס הצוות המדהים של הפגייה, שמהרגע הראשון נתן לי כוח".
מנצור אימצה את שיטת הקנגורו - סוג של חיבוק שמשפר את כל המדדים של התינוק. "שבוע אחרי שילדתי אותו, התחלתי לעשות קנגורו. במהלך 94 יום ישבתי איתו בערך 700 שעות על החזה, מרגישה את הנשימות שלו והוא מרגיש את הלב שלי דופק, וזה הכי קרוב לרחם. זאת הפגייה היחידה שנותנת להורים להיכנס 24 שעות ביממה, וזה לא מובן מאליו. רואים בזה חלק מהטיפול הרפואי. חלק גדול מהצמיחה שלו מקורה בנוכחות שלי ושל בעלי. הם עשו את החלק שלהם ואנחנו את שלנו. אני הייתי עם הילד עד שבע בערב ובעלי היה חוזר מהעבודה, מתקלח ומגיע להחליף אותי".
האופטימיות התגברה כשהחזיקה אותו בפעם הראשונה: "כששמו אותו עליי זה היה רגע מאושר", היא משחזרת.
הסוף של משפחת מנצור הוא סוף טוב, ובכל זאת חשוב לה להעביר כמה מסרים: "הגוף שלנו הוא מכונה מדהימה אבל כשאנחנו נכנסות להיריון הוא כבר לא בשביל אחד, וצריך להוריד הילוך. אם כבר קורה לך דבר כזה, החשיבות של קנגורו והמגע של עור לעור היא קריטית. כל דקה עם הילד היא מהותית להחלמה שלו".
