לפני כמה שבועות התקשרה יערה מנדלבלט עובדת סוציאלית של מכבי שירותי בריאות לעידן אברהם, יוצא יחידת הקומנדו שלדג ומתנדב בעמותת הבוגרים של היחידה.
קראו גם >>>>
יערה סיפרה לעידן על לודמילה, ניצולת שואה ערירית בת 82, אותה היא מלווה במסגרת התכנית "בידיים טובות". מדובר בתכנית ביוזמת הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד לשוויון חברתי בשיתוף עם מכבי שירותי בריאות, שנועדה לתת מענים רפואיים וסוציאליים לניצולי שואה חסרי מערכת תמיכה משפחתית. במסגרת התוכנית, עובדות סוציאליות מטעם מכבי מלוות את הטיפול בניצולים בהיבטים הרפואיים והסוציאליים וכן מסייעות להם במיצוי זכויות מול גופים שונים.
השיחה מיערה שימחה את עידן מאוד "בשנתיים האחרונות אני מתנדב בעמותה של יוצאי יחידת שלדג ואחד הפרויקטים שלנו מיועדים לשיפוץ בתים של קשישים וניצולי שואה. יערה סיפרה לי שבמסגרת תכנית של ליווי ניצולי שואה, ישנה ניצולה שזקוקה לשיפוץ דחוף. תוך כמה ימים הגעתי לביתה של לודמילה, ניצולת שואה ערירית המתגוררת ברעננה, כדי לראות את הבית, להתרשם ולהבין מה הצורך של השיפוץ. ראיתי את הבית שלה. המרפסת שלה הייתה מלאה בלכלוך ולשלשת יונים, לא היה לה מתלה לכביסה, הקירות היו מלאים בעובש וגם במקלחת הייתה בעיה שגרמה למים לנזול עד הסלון, בזמן שהיא מתרחצת. הבנתי שיש פה צורך בלא מעט ידיים כדי לעשות שיפוץ רציני וכדי להפוך את הבית של לודמילה למקום שנעים וכיף להיות בו".
במסגרת ההתנדבות של עידן בעמותת יוצאי שלדג אשר פועלת כבר 5 שנים במסגרת תכנית שיפוצי בתים לקשישים וניצולי שואה- רתם שישה מתנדבים נוספים מהעמותה, כולם בוגרי יחידת שלדג.
במשך שמונה שעות הם ניקו את הצואה במרפסת, התקינו רשת חדשה, קילפו את העובש מהקירות בביתה וצבעו את כל הבית. תוך כדי העבודה, הם גילו שהוילון במקלחת עומד ליפול ושהברז של המקלחון שבור, אז הם התקינו לה מקלחון במקום הוילון, כדי שהמים לא ייזלו החוצה "נדרשה הרבה עבודה מאומצת. הקילוף של הלכלוך במרפסת, העובש והצביעה של כל הבית, דרשו עבודה של כמה ידיים בו זמנית. אבל בסוף, אחרי שמונה שעות הצלחנו ממש לעשות מהפך בבית שלה".
"מה שיפה הוא שבגלל שאנחנו לא דוברים את אותה השפה, לא היו הרבה מילים במפגש עם לודמילה אבל היה הרבה רגש" מספר עידן "לודמילה דוברת רוסית ומעט מאוד עברית כך שהיו לנו קשה לנהל איתה שיחה. השמחה שראינו שזה עושה לה והחיוך שהיה לה על הפנים לאורך כל היום ואפילו איזו דמעה או שתיים שנזלה, זה באמת היה שווה את כל היום. היא כל הזמן דאגה לנו, ביקשה שנאכל ונשתה. מדהים לראות כמה הפרויקט הזה עושה לאנשים טוב על הלב. אני בטוח שעצם העובדה שיותר נעים לה עכשיו להיות בבית, משפר את מצב הרוח שלה. היא הרגישה שיש מי שדואג לה. השמחה שלה זה הסיפוק שלנו, לצאת מהבית שלה בסוף היום ולדעת שעשינו משהו משמעותי אין לזה מחיר בעולם".
