מתן יגיל מרעננה, כיום בן 20, נולד בשבוע ה־24 במשקל 675 גרם. הוא עבר כמה החייאות ובאחת מהן נפגע מוחו והוא נותר עם שיתוק מוחין ומוגבלות שכלית בינונית. "התחזיות לגביו היו עגומות", אומרים הוריו, דנה ורן. כשהיה בסכנת חיים הם החליטו לקרוא לו מתן חיים. הוא החל ללכת רק בגיל ארבע ואינו מסוגל ללכת למרחקים גדולים. בעת שהוא הולך עליו להיעזר בידו של מלווה בשל בעיית שיווי משקל. הוא גם כְּבַד שמיעה וקצר ראייה ונזקק למכשיר שמיעה ומשקפיים. הוא אינו מדבר, וכנראה לא ידבר לעולם. "הוא קיבל את כל הטיפולים שאפשר לתת, הדרך הייתה ארוכה מאוד, מלאה בהצלחות קטנות ומשמחות, ועדיין הוא זקוק לעזרה והשגחה בכל", אומרים הוריו.
קראו גם >>>
ביום שלישי הבא ייערך יום ההתרמה הארצי לאקים, הארגון הארצי לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ומשפחותיהם. אחת מהמשפחות הנעזרת באקים היא משפחת יגיל, שעברה לגור ברעננה לפני כשלושה חודשים. "זו עיר מדהימה לילדים ואנשים בעלי צרכים מיוחדים", אומרים בני הזוג יגיל. "הכרנו כאן אנשים נפלאים של נתינה ללא גבולות ומעשים טובים, אנשים שבאמת רוצים לעזור".
שיחות לילה
כשמתן היה בן 6 כתב רן את הסיפור "מתן חיים", שהתפרסם בספר "הורים ללא סוף", אוסף סיפורים של הורים לילדים עם מוגבלויות. "ביומיום אנחנו מתַקשרים בשפת הסימנים, אבל בחלומות אנחנו מדברים חופשי", אומר רן, וכך כתב:
"לפעמים אני חולם שמתן מדבר. הוא ניגש אליי למיטה, עומד מולי עם השיער הבלונדיני הזה שלו, מקלות כמו של הפסנתרן ריצ'רד קליידרמן ועיניים כחולות כמו שני אגמים, כשמאחוריו דולק האור הצהוב של השירותים, ואומר לי, 'אבא, אני צריך פיפי'".
ואז אני אומר לו בחלום: 'טוב, תִּראה, אני עייף. אני נורא רוצה לישון. תחזור למיטה ותירדם'.
"והוא עונה לי: 'אבל אבא משעמם לי. אני לא יכול לישון. אני לא נרדם'.
"ואני ניעור. יובש בפי ואני מתנשף כאילו רצתי עכשיו על החוף מהילטון עד יפו. האור בשירותים שם אותי במקום. אני בדירה שלנו בחובבי ציון. אני קם וניגש לחדר הילדים. אור הקטן ישן, גם התאומה של מתן, אושרת, ישנה. מתן חיים גם הוא ישן במיטתו, מתהפך קצת מצד לצד. אני ניגש למטבח ומוזג לי כוס מים קרים. שותה אותם לאט לאט, מסדר את הנשימה. אחר כך אני ניגש לסלון, יוצא למרפסת, גורר את חלון הזכוכית ואת התריסים ומתיישב על ארגז הצעצועים".
האב ממשיך וכותב בספר: "שפת הסימנים היא עסק לא פשוט. אני הולך אל המורה נטלי ביחד עם דנה אשתי, ובתום השיעור אני חש שהפנמתי הכל. אבל משיעור לשיעור אני שוכח. הוא אוהב את מתי כספי, שלמה גרוניך, אסתר עופרים או שושנה דמארי עם התזמורת הפילהרמונית. הוא אוהב מוזיקה אינסטרומנטלית, סימפוניות. בכל פעם שהוא רוצה לשמוע מוזיקה, הוא מקפל בידו את אוזן שמאל. הוא קצת מגושם בתנועותיו וזה כל כך מתוק ומקסים".
טיולים ומוזיקה
מגיל 7 לומד מתן בבית הספר "הצרי" בתל אביב - בית ספר לחינוך מיוחד לפיגור שכלי בינוני עד קשה עם בעיות מורכבות. במשך השנים נעזרו הוריו בייעוץ ובהכוונה בעמותת אקים תל אביב. מיד לאחר שעברו לרעננה התחברו לאקים רעננה. מתן משתתף בפעילויות השונות, כולל במועדונית יום שישי, ובפסח הצטרף לאמו בחלוקת מארזי שי למשפחות אקים. בעוד שנה ילך למרכז יום חדש שנפתח לא מכבר בעיר.
"מתן כבר בן 20, בגיל שבו הצעירים מתחילים את חייהם הבוגרים, אהבות חדשות, טיולים אחרי צבא, בילויים", אומרים הוריו, "אבל למתן נקבע מסלול אחֵר בחיים. הוא אוהב מאוד טיולים ובילויים, אוהב לנסוע שעות באוטו ולהקשיב למוזיקה, אלה אהבות חייו", ומוסיפים: "אנו מבקשים מהציבור הרחב להמשיך ולתרום לאקים, כדי שיהיה אפשר להמשיך את הדרך היפה של העזרה והנתינה".
______________
150 משפחות וקהילה תומכת אחת
בסניף רעננה, אותו מנהלת דורית עמידרור, כ־150 משפחות הנמצאות תחת ההגדרה של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. הסניף מעניק את שירותיו בשיתוף עם המחלקה לשירותים חברתיים בעירייה. בהוסטל בית חלומי, שמנוהל על ידי אקים ברחוב פרדס משותף, גרים 25 דיירים. בשתי דירות הנמצאות בקהילה גרים עשרה דיירים. הסניף מקיים פעילויות לבוגרים בימי שישי בבוקר כשאינם הולכים למסגרות העבודה שלהם, מלווה משפחות ורותם מתנדבים שיבקרו את הילדים בבתיהם ויהיו להם כאחים בוגרים או כאוזן קשובה. המתנדבים בסניף מקיימים ימי התרמה ומכירת מארזים בחנוכה ובפורים, מסיעים חניכים לחוגים ולפעילות בגינות טיפוליות במרכזי היום.
