"עיריית הוד השרון פוגעת בילדי החינוך המיוחד" — כך טוענת תושבת העיר יעל יוספברג, אמו של מיכאל בן ה-13, המכהנת כיו"ר הוועד המנהל באלו"ט. לדבריה, מאחר שאין בעיר מסגרת חינוך מותאמת לילדים על הרצף האוטיסטי, נשלחים הילדים לבית הספר לחינוך מיוחד — "שירת הלב" בכפר יעבץ. בנה מיכאל לומד שם זו כבר השנה השנייה. לטענתה, העירייה היא שמממנת את הסעה לבית הספר, אך זו הפכה השנה לנסיעה ארוכה מנשוא בעבור הילדים.
"בשנה שעברה הוסעו מהוד השרון לכפר יעבץ שלושה ילדים, והנסיעה נמשכה בין 30 ל-40 דקות לכל כיוון", היא אומרת. "השנה נזקקים להסעה שישה תלמידים, וכדי לחסוך בהוצאות, כל השישה נשלחים במיניבוס קטן אחד עם מלווה אחת, במקום להסיע אותם בשתי מוניות עם שתי מלוות. הנסיעה מתארכת עד לכ-90 דקות, מאחר שיש צורך לאסוף בבוקר ולהחזיר אחר הצהריים עוד ילדים. הנסיעה ארוכה וקשה מנשוא. גם למלווה (שצריכה לשמור לבדה על שישה ילדים ולדאוג שכל אחד יגיע לכיתתו) וגם לילדים. לחלק מהילדים זו השנה הראשונה בבית הספר וההסתגלות קשה".
יובל בן ה-12 הוא אחד מהילדים שהחלו ללמוד השנה בכיתה ז' בשירת הלב. עד השנה שעברה הוא למד בכיתת תקשורת, בבית הספר רבין בהוד השרון. אף על פי שהעירייה הציעה שירותי הסעה, הוריו העדיפו להסיעו בעצמם. "הנסיעה שלנו ארכה 15-10 דקות", אומר אביו, עופר מלבין.
"ההסעה נמשכת השנה כשעה, מסתיימת לקראת השעה שש, ואינה מאפשרת לילדים להשתתף אחר הצהריים בפעילויות של 'כנפיים של קרמבו' או בבית עמיחי. איזה אבסורד, מצד אחד העירייה מארגנת להם פעילות של כיף בבית עמיחי, שמתחילה בשעה חמש, ומצד שני אינה מאפשרת להם, בגלל ההסעה הממושכת, להגיע לפעילויות האלה, שמותאמות במיוחד בשבילם. החזרה המאוחרת שלו גם משבשת את תוכנית הטיפולים הפסיכולוגיים שלו".
"במקום שהוד השרון, כפר סבא ורעננה יקימו יחד בית ספר לחינוך מיוחד באזור, קל להם יותר לשלוח את הילדים בהסעה ליישוב אחר", אומרת מירי דנקנר-גרף, שבנה בן ה-13 וחצי החל השנה את לימודיו בכיתה ז' בכפר יעבץ, שם הוא אמור ללמוד עד גיל 21. "בשנה שעברה הוא נסע לבדו במונית עם מלווה, והגיע לבית הספר אחרי 40 דקות. השנה הוא יוצא כל בוקר בשעה 06:40, לדרך שנמשכת בין שעה ורבע לשעה וחצי, וחוזר לקראת שש בערב. כמעט שלוש שעות של נסיעה צפופה עם עוד שישה ילדים. מאחר שהמלווה גרה באזור שלנו, הוא הראשון שאוספים אותו והאחרון שמחזירים אותו. לילד עם תחושתיות יתר שזקוק למרחב שלו, הישיבה הממושכת הזאת במכונית קשה מאוד".
"ההסעה משותפת לחמישה בנים ולבת אחת", מעלה יוספברג סוגיה נוספת, "מדובר בבנים בגיל ההתבגרות, שהמסננים שלהם אינם פועלים כמו אצל ילדים רגילים. הם לא מבינים מה מותר ומה אסור, ויש סכנה שהם עלולים להציק, להטריד או אפילו לגעת בילדה שנוסעת אתם".
לדברי ההורים, הפתרון הוא הסעה בשתי מוניות עם שתי מלוות, אך פניותיהם לעירייה לא נענו בחיוב. "שלחו אותנו למשרד החינוך", הם טוענים. "אמרו לנו שההסעות ממומנות מתקציב משרד החינוך".
"חוזר מנכ"ל מתיר שישה ילדים בהסעה אחת, ובתנאי שהנסיעה נמשכת לא יותר משעה", מדגישה יוספברג. "עיריות אחרות, כמו כפר סבא וראשון לציון, פיצלו את ההסעות, גם אם הן עמדו בתנאים של חוזר מנכ"ל. בעיריית הוד השרון לא גילו נכונות לעשות זאת, למרות בקשתנו. מדוע עיריית הוד השרון מתעקשת לפגוע בילדינו? תחילה לא הקימה מסגרת מותאמת לילדי העיר, ועכשיו מוסיפה חטא על פשע".
מעיריית הוד השרון נמסר: "ילדי העיר שיש להם צרכים מיוחדים משובצים למוסדות חינוך בעיר, ולמוסדות חינוך מחוץ לעיר, בהתאם לצרכים הפרטניים של כל תלמידה ותלמיד, ועל פי הוראות והנחיות משרד החינוך. בהתאם, משובצים השנה שישה מילדי העיר הוד השרון לבית הספר 'שירת הלב' בכפר יעבץ. הסעות תלמידים מבוצעות גם הן בהתאם להוראות משרד החינוך. זמן הנסיעה הממוצע בין העיר לבית הספר הוא כ-45 דקות, ומשתנה בהתאם לעומסי התנועה בכבישים. בהמשך לבקשתה של התושבת, תבוצע מדידה נוספת של משך הנסיעה, ואם יימצא כי יש חריגה, היא תטופל".
ממשרד החינוך נמסר: "רישום ושיבוץ תלמידים הוא בסמכות הרשות המקומית. באשר להסעה - המסלול אושר ידי תחום הסעות במשרד החינוך ועומד בנהלים".
