ד"ר צ'סלבה–צילה פוטשניקוב, נולדה ב-1930, וילנה פולין (גרה בהוד השרון מ-1995):
"הייתי ילדה כחולת עיניים ובהירת שיער. ילדותי עברה עליי באושר, באהבה ובשמחה אך לא נמשכה זמן רב. המלחמה החלה בהיותי בת עשר וכל מה שהיה לפניה נטרף".
פוטשניקוב ברחה מהגטו, ועברה שנות נדודים. היא נדדה לבדה בין 11 משפחות. "בזמן המלחמה עברתי תלאות וייסורים רבים. נעקרנו מביתנו. עברנו לגטו וילנה ומשם הוברחתי לכפרים בהם הסתתרתי בכל פעם אצל משפחה אחרת, ובכל פעם נאלצתי להימלט. סבלתי מקור ורעב אך יותר מכל חסרה לי אהבת הורי. בימים הקשים הייתי עוצמת את עיניי ומדמיינת כיצד ייראו חיי אחרי המלחמה, איך איפגש עם בני משפחתי המורחבת ועם הורי, מה נאכל ועל מה נדבר. בסוף המלחמה הבנתי כי כל יקירי נרצחו.
החלטתי להמשיך לחיות ולבנות את חיי. השלמתי את לימודיי ובמאמץ רב התקבלתי ללימודי רפואה באוניברסיטת וילנה. התחתנתי עם בעלי היקר זלמן פוטשניקוב ז"ל. ילדתי ילדים. עליתי ארצה והייתי מאושרת במדינתי שלי".
הצילום: "בתמונה אני עונדת טבעת זהב קטנה משובצת באבן כחולה, אותה קיבלתי במתנה מהוריי ממש לפני פרוץ המלחמה. הטבעת היא הדבר היחיד שנותר לי מחיי הקודמים. אימא החביאה את הטבעת בבית לפני שעברנו לגטו, וחזרתי לחפש אותה לאחר תום המלחמה. אני עונדת אותה תמיד. אנו שומרות זו על זו".
