בחודש החולף צפתה רחל שקורי מדי פעם במשחקי אליפות העולם לנשים בכדורגל. ברוב חודשי השנה היא לא הייתה מסוגלת להתפנות לכך. בסדר יומה העמוס היא משלבת קריירה תובענית בחברת "נתיבי ישראל", כמהנדסת בכירה בחטיבת תשתיות הרכבת, עם קריירה תובענית לא פחות כשופטת כדורגל מקצועית. משחקי הליגה אמנם בפגרה, אבל בימים אלה היא כבר בשיא ההכנות לקראת העונה הבאה.
שקורי (41), תושבת הוד השרון, למדה הנדסה אזרחית, עבדה בחברה לתכנון, בחברת "חוצה ישראל" ובחברה לניהול פרויקטים. שם התנסתה בניהול פרויקטים של הרכבת. לפני כשנה הצטרפה ל"נתיבי ישראל", כסגנית מנהל אגף פרויקטים רכבתיים, וכמנהלת פרויקט "המסילה המזרחית" באזור השרון.
בדצמבר 2018 החלו עבודות התשתית: עבודות עפר ובטון, הקמת גשרים ומעברי מים. מסילה מחושמלת כפולה תונח בסביבות 2022, ולאורכה יוקמו עשר תחנות, חמש מהן באזור השרון (בקטע שמבצעת "נתיבי ישראל") — כפר סבא צפון, טירה-כוכב יאיר, טייבה, חדרה מזרח ואחיטוב. על פי הצפי, הרכבת תתחיל לנסוע ב-2026. במסגרת תפקידה, אחראית שקורי גם לקשר עם משרדי האוצר והתחבורה, עם הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) ועם חברות הבקרה, ומנהלת תקציב של כשבעה מיליארד שקל.
היא דוחה את ההנחה כי צריך להיות "בולדוזרית" כדי להצליח בתפקיד. "ניתן להשיג תוצאות טובות יותר דווקא בזכות התכונות ה'נשיות'. הצלחה בעיניי היא היכולת לגעת באנשים ולהוביל אותם, מתוקף האחריות ולא מתוקף הסמכות. אמנם, כשופטת כדורגל הסמכות היא הכלי הדומיננטי, אך גם שם צריך לדעת איך לגרום לשחקנים לכבד את החלטותיי המקצועיות, ולא רק לציית להן".
חיה כדורגל
הקריירה שלה כשופטת כדורגל החלה לפני 20 שנה. "גדלתי במשפחה עם ארבעה אחים ואחות אחת, שכולם חיים כדורגל. מגיל 12 באתי למגרשים לצפות במשחקים בשבתות, כתלמידה הייתי ספורטאית פעילה - כדורגל, קט רגל וריצה. כסטודנטית עבדתי בשלוש עבודות, שאחת מהן הייתה שופטת כדורגל, לאחר שסיימתי קורס שופטים", היא מספרת. תחילה שפטה במשחקי ילדים ונערים, ובתוך שלוש שנים מונתה לשופטת בין-לאומית במשחקי נשים. מאז שפטה בחמישה טורנירים בין-לאומיים.
שגרת פעילותה כשופטת כדורגל כוללת משחק או שניים בשבוע: משחקי ליגה א' לגברים נערכים בימי שישי בצהריים ("הלכה השנ"צ של שישי"); משחקי ליגת העל לנוער מתקיימים בשבת בבוקר ("עד שאני חוזרת הביתה הלכה השנ"צ של שבת"); ומשחקי ליגות הנשים נערכים בשני ובחמישי, בשעות הערב. בליגת העל של הגברים שפטה שקורי פעם אחת, ולמעשה הייתה השופטת השנייה בהיסטוריה, כך גם בגביע הטוטו ("מעניין ומאתגר יותר לשפוט גברים"). בעבר שפטה בליגה למקומות עבודה.
כדי לשמור על כושרה הגופני היא מקיימת שני אימוני כושר בשבוע. "בשש בבוקר, לפני שהילדים קמים, או בתשע בערב אחרי שהלכו לישון", היא אומרת.
איך את מתמודדת עם הצעקות והקללות של הקהל?
"בהתחלה זה נורא הפריע, אבל מהר מאוד למדתי לסנן את רעשי הרקע. אני מתעלמת מקללות ומקריאות כגון 'תישארי במטבח'. אגב, בניגוד למה שמקובל לחשוב, בחלוף השנים הקהל במגרשים מקלל פחות".
אפוד ומשרוקית
אז איזה חיבור אפשר למצוא בין הנדסה לכדורגל? שקורי סבורה שיש קשר חזק. "כשופטת כדורגל אני מנהלת 22 גברים אמוציונאליים, תחרותיים, שבשריקה אחת שלי עליי לגרום לכולם להיעצר, להקשיב ולציית, לא רק מכוחם של המשרוקית ושל הכרטיסים הצהובים והאדומים. כל כלי השיפוט והתכונות שלי באים לידי ביטוי גם ביום-יום, כמהנדסת וכמנהלת פרויקטים: אסרטיביות, החלטיות, תקיפות. אבל התכונה הכי חשובה היא היכולת לרתום אליי אנשים. למדתי לדבר עם כולם בגובה העיניים, כי אין דרך אחרת להתחבר לאנשים, רק הקשר האישי מביא את הניצחון".
היא מתגוררת בהוד השרון, עם בעלה גיל ועם שני ילדיה — רוני בת הארבע וחצי ונווה בן השש, שתמיד גאה לספר שאימא שלו שופטת כדורגל, ומראה לכולם את המדליות והגביעים שקיבלה.
מה חשוב יותר: קריירה או משפחה?
"קודם כול אני אמא ואשת משפחה, שלצדה אני מנהלת קריירה מדהימה ותחביב, שגורם לי סיפוק רב ומטעין אותי באנרגיה ובאדרנלין. אני מאוהבת בכל מה שאני עושה, ומתפוצצת מגאווה במשפחה שבן-זוגי ואני בנינו".
אז איך מסתדרים עם כל העומס הזה?
"הכול עניין של ניהול זמן, ואי אפשר, כמובן, בלי עזרת בעלי. אחרת לא הייתי מסוגלת לעשות גם וגם".
