הוריו של חיים שבי ז"ל, ששכלו את שני בניהם בנסיבות טראגיות התכוונו לעשות שימוש בזרעו של אחד מהם על מנת להביא לעולם נכד, אך בית המשפט העליון פסל את הבקשה בשבוע שעבר בטענה כי הבן לא הביע את הסכמתו בצורה מפורשת לפני מותו.
תוך חמישה חודשים, בשנת 2003, כבה האור פעמיים בבית משפחת שאבי מהוד השרון. זה התחיל במותו הפתאומי של יוני, בן הזקונים במשפחה, ששם קץ לחייו בעת ששירת כחייל בחוות השומר, ונמשך ברצח האח הבכור, חיים, שחוסל במספרת "עיצוב שיער אבי ותומר" באירוע על רקע פלילי שגבה גם את חייו של תומר שבת, מבעלי המספרה.
מיד לאחר שחיים נרצח, פנתה המשפחה לבית משפט על מנת לקבל אישור לשאיבת זרע מגופתו. האישור ניתן ולפני חמש שנים הגישו קרובי הנרצח בקשה לבית משפט על מנת להשתמש בזרעו. בני המשפחה קיוו להביא לעולם נכד באמצעות חברת ילדות של חיים.
בית משפט לענייני משפחה סירב לבקשת ההורים, ובעקבות כך הם עתרו בנושא לבית משפט מחוזי שנענה בחיוב. אלא שהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה סברה כי האמירות שעליהן נסמך בית המשפט המחוזי להוכחת רצונו המשוער של חיים להביא ילדים מזרעו לאחר מותו שלא מבת זוגו, לא היו מספיק מבוססות.
שופטי בית המשפט העליון קיבלו את טענת המדינה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין עשיית שימוש בזרע מן המת, ואף מנוגד לתזכיר חוק בנקי הזרע ולהלכה של העליו על פיהם ככל שהנפטר לא ביטא את רצונו המפורש לעניין נטילת זרע ממנו לאחר מותו, השימוש בו יתאפשר רק לפי בקשת בת זוגו (ולא הוריו או כל גורם אחר) - ולצורך הפרייתה היא בלבד.
פסיקתו של בית המשפט העליון הסעירה את אביו ושל חיים סעיד ואחותו יפית.
לרענן בן צור, כתב אתר ynet אמר האב: "איבדתי שני ילדים, אני רוצה נכד, מה הבעיה? 16 שנה אנחנו משלמים על שמירת הזרע ומוציאים עשרות אלפי שקלים על עורכי דין. אני עוד מעט בן 70, מתי אזכה לראות את הנכד שלי? בגיל 90? בבית המשפט העליון לא רצו לשמוע אותנו, קבעו את מה שקבעו על סמך ניירות. פה לא מדובר בניירות, מדובר בילד שאנחו רוצים להביא לעולם. בית המשפט העליון מנותק מהעם, ואני חושב שהביקורת עליו מוצדקת.
"הייתה לי תקווה שאזכה לראות את הנכד שלי, אבל עכשיו אנחנו לא יודעים מה לעשות. מה בסך הכול רצינו? רצינו להביא ילד לעולם והתחייבנו שהוא לא יהיה נטל על המדינה".
