בשבוע שעבר עלה בארץ לראשונה המחזמר "המילטון". מדובר בלהיט ברודווי שאפילו נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה לא נותר אדיש לו וצוטט אומר: "ההערצה למחזמר 'המילטון' היא הדבר היחיד שדיק צ'ייני ואני מסכימים עליו".
מה שמפתיע הוא שמי שהעלה את המחזמר, ובו 24 שחקנים, 47 שירים ותלבושות ססגוניות, הם חבורת בני נוער בני 19־13 מרחבי הארץ, חסרי כל ניסיון מקצועי ונטולי כל תקציב, שעשו הכל בכוחות עצמם: בחרו את המחזה, ערכו חזרות, ביצעו עיבודים מוזיקליים, יצרו כוריאוגרפיות, תפרו בעצמם תלבושות ואף מצאו מקום להעלות אותו: תאטרון פארק הירקון בגני יהושע בתל אביב.
ארבעה מהם הגיעו להסביר לנו איך הם עשו את זה. ליאם פלדמן, 16, מיהוד, תלמיד כיתה י"א בתיכון לאמנויות ביפו מוזות. עלמה אורליאנסקי מהרצליה, 14, סיימה כיתה ח' מדעית בבית הספר הנגיד. זהר ברלל, 18, מפרדס חנה, עזב את בית הספר בכיתה י"א, לאחר שלמד במגמת תאטרון בתיכון טכנו-דע בגבעת אולגה. ושיראל סקונדה, 15, ממודיעין, לומדת בכיתה ט' בבית הספר הדתי "פלך" בקריית עקרון ומגלמת את התפקיד הראשי של המילטון.
למה דווקא "המילטון"?
שיראל: "המוזיקה מדהימה".
זהר: "אני קורא הרבה ספרי היסטוריה ומתחבר למחזות היסטוריים. דמויות כמו המילטון וג'ורג' וושינגטון מרתקות אותי. קראתי את כל המכתבים והמסמכים של האבות המייסדים של ארצות הברית, וכשניתחנו אותם זה עזר לנו לבנות את השירים במחזמר. חוץ מזה, נורא רצינו לראות את המחזמר".
עלמה: "אין לנו כסף לכרטיס להצגה שעולה 450 דולר בניו יורק, אז החלטנו להעלות אותה בעצמנו".
לא ראיתם את ההצגה בכלל?
עלמה: "לא, אף אחד מאיתנו לא ראה אותה על הבמה, רק את הווידאו של המחזה והשירים ביוטיוב. נדלקתי על המחזמר אחרי ששמעתי את המוזיקה שכוללת פופ, ראפ ואר־אנד־בי. אהבתי מאוד את המוזיקה וגם את התלבושות והכוריאוגרפיה".
שיראל: "תמיד רציתי לראות את המחזה, אז למה לא להראות אותו?".
חבר הביא חבר
הכל התחיל לפני כשנה, אז פתחו 15 בני נוער, מעריצי המחזמר, קבוצת ווטסאפ. הקבוצה גדלה בשיטת "חבר מביא חבר", וכולם שיתפו זה את זה בהתלהבותם המשותפת משירי המחזמר. אחר כך הם החלו להיפגש.
בהמשך חשבו לתפור את התלבושות של המחזה ולהגיע לבושים כהמילטון ופמלייתו לפסטיבל אייקון. "ואז הבנו", אומר זהר, "שאנחנו גם רוצים לשיר ולעשות את המחזמר. הצעתי את הרעיון בווטסאפ, ועלמה אמרה 'יאללה'".
ההפקה יצאה לדרך, ועל הבימוי וההפקה היו ממונים שלושה: זהר, עלמה ויונתן אבידור מהרצליה, תלמיד כיתה ט' בכפר הירוק. "נתנו את הנשמה כדי שההפקה תעלה", אומר זהר. "אף אחד לא האמין שזה יקרה. הרבה מהשחקנים בקבוצה היו סקפטים".
מאחר שמדובר בבני נוער ללא מקורות הכנסה משלהם, נערכו החזרות על הגג של קניון עזריאלי במשך חודשי הקיץ. "בחורף התאמנו בלובי של חניון מינוס ארבע בעזריאלי", מספר ליאם פלדמן. "לקראת הסוף אמרו לנו שאסור לנו להיות שם, אבל אז כבר פתחו את הגג".
נסיון המשחק של השחקנים בהפקה מוגבל, וכולל בעיקר השתתפות בחוגי דרמה. זהר מנוסה קצת יותר שכן למד תאטרון ואף לימד תלמידי חטיבה תאטרון במסגרת תיכון טכנו־דע בגבעת אולגה.
לעלמה יש מודל חיקוי מהבית. שני הוריה מוזיקאים. אמה, קלייר מגנאג'י, היא זמרת אופרה בינלאומית, ואביה, צבי, הוא צ'לן. "אמא שלי עזרה לי בפיתוח קול", היא אומרת. "הייתי על הבמה בתאטרון העירוני הרצליה, למדתי שם משחק, פיתוח קול וריקוד. תמיד שרתי והופעתי בטקסי בית הספר".
איך החלטתם מי מקבל את התפקיד של המילטון?
שיראל: "קיבלתי את התפקיד כי ביקשתי אותו".
זהר: "היא ביקשה ראשונה, וכל הקודם זוכה. אני החלפתי כמה תפקידים כי היה שחקן שהיה לו קשה עם ראפ ומבטא צרפתי למשל. ההפקה עברה שינויים רבים. מלבד שני תפקידים כל הליהוק השתנה".
ליאם: "אני הרגשתי חיבור משונה לדמות של ארון בר וקיבלתי את התפקיד שלו".
מה ההבדל בין ההפקה המקורית להפקה שלכם?
זהר: "אין לנו מרפסת או במה מסתובבת וגם לא מדרגות. גם יש לנו פחות שחקנים ורקדנים לעומת ההפקה המקורית".
צרות בגן עדן
כמו בכל הפקת תאטרון גם כאן נוצרו לא מעט קשיים בדרך ובהם, בין השאר, פרישה של שחקנית חודש לפני העלאת ההפקה, ריבים ופיצוצים.
זהר: "היו הרבה התנגשויות, למשל על חוסר השקעה בחזרות, על מי עושה מה וכמה. אנשים גם התלוננו שאנחנו לא משתפים אותם בהחלטות כי הם לא היו חלק מההפקה".
עלמה: "היו קטעים שצעקנו, אבל פתרנו את הבעיות בשיחה בוגרת".
זהר: "והיה גם בכי, אבל בסוף הצלחנו לסדר את זה. תמיד יש אחד שנשאר רגוע".
עלמה: "בדרך כלל זו אני".
זהר: "היינו שלושה במאים ומפיקים והיינו צריכים לתאם בינינו הכל. עלמה הלכה לכיוון תאטרלי, ואני כיוונתי דווקא לדיוק היסטורי. התפשרנו".
עלמה: "הייתי על סף התמוטטות בגלל המון לחץ, עצבים, בכי והרגשה נוראה שזה הולך לצאת רע, שלא עשינו את זה נכון. לכל אחד בצוות ההפקה היתה התמוטטות, כל אחד בזמן אחר. נורא קשה לביים, להפיק, לכתוב כוריאוגרפיות, לדאוג לתלבושות ולהחזיק תפקיד בצורה טובה".
ובאותו הזמן אחדים מכם היו בלחץ בגרויות.
"בגלל זה לא כולם יכלו להגיע לכל החזרות. רק שבועיים לפני שההצגה עלתה עשינו חזרה ראשונה של כל המחזה", אומר זהר, ועלמה מוסיפה: "ההפקה פגעה טיפה בציונים".
להרים הפקה כזאת זה סיפור יקר.
עלמה: "לשמחתנו, בתאטרון פארק הירקון הלכו לקראתנו והשכירו לנו את האולם ב־500 שקלים לערב. רובנו בני נוער שלא עובדים, והיתה לנו בעיה להשיג תלבושות למשל. בסוף עשינו קנייה מרוכזת של 40 מטרים בד וסחבנו שני גלילים כבדים בכל תל אביב. זה עלה לנו אלף שקל, וכל אחד שילם 65 שקלים. אחר כך עזרנו לזהר לתפור את התלבושות".
זהר: "תפרתי מ־9:00 בבוקר עד הלילה. היו גם הוצאות על נסיעות לישיבות הפקה ולחזרות. יש גם שחקנים שמגיעים ממצפה רמון ומחיפה. אנחנו מופיעים ללא מטרת רווח, בעיקר מפסידים כסף".
מה חשבו ההורים על היוזמה?
שיראל: "הם שמחו שאני עוסקת במשהו שאני אוהבת".
ליאם: "אמא שלי שמחה שאני בקבוצת חננות של המילטון ולא מסתובב עם אנשים שישפיעו עליי לרעה".
זהר: "אמא שלי אוהבת את המחזמר הזה בעצמה ועזרה לנו בהפקה".
איזה תגובות קיבלתם?
"נפגשנו עם הרבה מבוגרים שהופתעו מאוד מכך שבני נוער עושים משהו", אומר זהר. "הרבה מבוגרים חושבים שבני נוער לא עושים כלום. זה לא אמור להיות הפתעה שאנחנו עושים משהו. חשוב לנו לשבור את הסטראוטיפ שבני נוער יושבים כל היום על המחשב".
עלמה: "כשדיברתי עם מנהלים על אולם אנשים זלזלו בי כששמעו שאני בת 14, כאילו 'את פאקינג בת 14, מה את יכולה לעשות', אבל אז הם הבינו שוואלה, אנחנו מסוגלים".
שובר קופות: 1,190 דולר לכרטיס
את הלהיט הבימתי "המילטון" כתב לין־מנואל מירנדה על חייו של אלכסנדר המילטון (1804־1755), אחד האבות המייסדים של ארצות הברית ויד ימינו של ג'ורג' וושינגטון. המחזמר מספר על המהגר הצעיר והיתום שהפך לגיבור מלחמה וגרם לכל העולם להאמין בכלכלה האמריקאית.
הוא עלה לראשונה באוף ברודווי ב־2015 וכיום מוצג בברודווי, בניו יורק וגם בווסט־אנד בלונדון (מ־2017) בהצלחה מסחררת. המחזה זכה במספר שיא של פרסים: 11 פרסי טוני, פרס גראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר ופרס פוליצר לדרמה. מחירי הכרטיסים שערורייתיים ומגיעים אף ל־1,190 דולר לכרטיס.
הצלחת המחזמר נשענת על מוזיקה סוחפת ודיאלוגים שנונים וגם על ליהוק לא־סטראוטיפי שהתעקש עליו המחזאי. וכך בתפקיד האבות המייסדים של האומה האמריקאית משחקים שחורים והיספנים.
גם בהפקה הישראלית הליהוק מפתיע: את המילטון מגלמת שיראל סקונדה, ואת ג'ון לורנס מגלמת אריאלה רוז. "אבל זה פחות מתוך אמירה ויותר מתוך מצוקה", אומרת עלמה, "כי יש לנו 18 בנות ורק שישה בנים".
