במשך 20 שנה עומדת טליה אבר, בת 52, תושבת השרון ואם לשני ילדים, מאחורי הסירים, ומנהלת ביד רמה קייטרינג לאירועים. אלטון ג'ון, סנטנה והרולינג סטונז אכלו ממטעמיה בביקוריהם בארץ, אך נראה, כי את הצלחתה הגדולה ביותר היא זוקפת לקסם אחר שמתחולל במטבח שלה, במושב אלישמע שבדרום השרון.
"בשנים הרבות שבהן בישלתי עם אנשים בקייטרינג, ראיתי את הבועה שנוצרת כשמבשלים יחד. תוך כדי שאתה מגלגל סינטה סביב אספרגוס, נוצר מרחב אינטימי מאוד. הידיים שלך עסוקות ואתה מדבר. חומרי הגלם מעלים רגשות וזיכרונות וחיבורים וריחות, ואתה חוזר למקום הכי טבעי שלך", היא מספרת. את המרחב האינטימי הזה הבינה טליה שיש ביכולתה להפוך למרחב טיפולי. מאז, בו-זמנית עם ניהול הקייטרינג, היא מנחה את קבוצות "מבשלים יחסים" במושב אלישמע: קבוצות אינטימיות של עשרה אנשים זרים הנפגשים יחד, ובמשך עשרה מפגשים עסוקים יחד בלתבל, לטגן, לאפות, לחתוך ולעבד את האוכל, ודרך זה — את חייהם הפרטיים. באחרונה היא החליטה לקחת את זה צעד קדימה, והשיקה את "פנויים לבשל" — סדנאות בישול לפנויים ולפנויות. מעין ספיד-דייטינג במטבח.
בין הסירים
הקשר בין ערבוב הבלילה, ההחלטה איך לתבל ומה עושים קודם, לבין התקשורת בין בני הזוג ויחסי הכוחות — הוא בלתי נמנע. טליה מספרת כיצד מתנהל מפגש בסדרת הטיפול הזוגי באמצעות בישול: "באחד מעשרת המפגשים, אני עושה תרגיל שבו אחד מהפרטנרים בבישול מוביל את משימת ההכנה. אחר כך אנחנו בודקים איך חש הצד השני כשהיה מובל, איך הרגיש ללכת אחרי מישהו. בסוף עושים עיבוד ורבלי של מה שהיה בזמן הבישול, ומתגלות אצל אנשים תופעות כמו נוקשות, הובלה, ריצוי ותקשורת".
שם, סביב הסירים, מתפזרות בחלל האוויר תובנות עמוקות, ומתחילים שינויים: "באחד המפגשים הייתה מישהי, שבישלה עם מישהו, ותוך כדי שהם בישלו היא פשוט לקחה מידיו את הקערה והתחילה לערבב בשבילו, בצורה שכלפי חוץ נראתה אלימה", בוחרת טליה דוגמה אחת מתוך רבות. "אחר כך, בעיבוד, ניסינו להבין את זה יחד. פתאום היא הבינה, שמרוב שהיא רוצה לעזור היא נדחפת למרחבים פרטיים, והוא למד להגיד 'חברה, לא נעים לי מה שאתם עושים'".
לדברי טליה, מטרתן של הסדרות שהיא מנחה היא לקרב אנשים ליכולת להיפתח לאחר ולעצמם, להיות קשובים למעלותיהם ולחסרונותיהם, ולעבור תהליך שבסופו ימצאו אהבה וזוגיות.
מה הכוח הטיפולי ששמור לבישול בקבוצה?
"כשמבשלים יחד, אתה מסיר את המסכות. כשעושים מפגש של מאכלי ילדות למשל, אז הכול עולה. ריחות, טעמים וזיכרונות. אני מתחילה את המפגש בדמיון מודרך, ואז אנחנו נזכרים מי חיכה לנו בבית עם ארוחת הצהריים כשחזרנו מבית ספר. דרך זה, עולה הנושא של נוכחות והיעדר של ההורים בחיים שלנו".
מכסה לכל סיר
באחרונה הקימה את קבוצות "פנויים לבשל". אני מגיעה לביתה במוצאי יום שבת, כחצי שעה לפני שקבוצה הכוללת שבעה גברים ושבע נשים, גילאי 50-35, יעמידו במבחן את המשפט "לכל סיר יש מכסה". המטבח הרחב עמוס חומרי גלם, מתכונים מעוררי תיאבון מפוזרים על השולחן וריח סנגריה חמה ממלא את החדר. על הקיר תלויים שמות המנות, שעל-פיהן יתחלקו הפנויים והפנויות באופן אקראי, ויתחילו בתהליך הבישול המשותף.
"בתחילת המפגש כולם נבוכים נורא. ברגע שמתחילים לבשל, יש מין עבודה קבוצתית ושיח קל, ותוך שעתיים זה כבר ממש נהיה חברותא. זוגות יוצאים יחד מהערב, ומחליפים מספרים".
המבטים החשדניים והשקט ששורר בהתחלה, מתחלפים במהרה ברחש הסירים ובפטפוט קולח. הקבוצות מתקיימות גם לאנשים גילאי 45 עד 60.
את רואה חלוקה מגדרית מסוימת בתהליך המפגשים?
"לא, וזה מקסים. גברים שבאים למפגשי בישול הם לרוב אנשים עם איזשהו חיבור לחומרי גלם; אבל באים גם אנשים בלי ידע בבישול, וזה מדהים איך אנשים מביאים את עצמם למקום שהם לא הכי טובים בו".
עוד בספר בראשית נרמז הקשר שבין אוכל לפיתוי ולתשוקה: תחילה, כשחווה ניצבת מול פרי עץ הדעת, ומאוחר יותר — כשעלי תאנה מצניעים את איבריה. הקשר הקדום נמשך עד ימינו: תותים בשוקולד ביום האהבה; פסיפלורה ידוע כפרי התאווה, סגולות ממריצות שמורות לצ'ילי האדום.
"תאנים עם רוקפור וסילאן", עונה טליה לשאלה, מהו המאכל מעורר התשוקה ביותר בעיניה: "תאנה זה הדבר הכי סקסי בעולם. גם הצבע שלה, הטעמים, המרקם, העסיסיות".
