את מיכל ליברמן, השחיינית המובילה של אגודת הפועל הוד השרון, אני פוגש דווקא בגלות, בבריכת גבעת השלושה. ליברמן אלופת ישראל במשחה 50 מטר גב בשלוש השנים האחרונות, וב-50 מטר פרפר בשנה האחרונה, חזרה מהשנה השנייה שלה באוניברסיטת איסטרן מישיגן, ונאלצת להתאמן בתנאים הלא-פשוטים של בריכת גלי רון המקומית המיושנת. האופציה של אימון בשורות נבחרת ישראל נבצרה ממנה עקב החלטת ההנהלה החדשה, להמנע משיתוף שחיינים המשתתפים בקולג'ים שאינם מחזיקים בקריטריון בשורות הנבחרת. כך מצאה עצמה ליברמן בחזרה לחיקה של הפועל הוד השרון.
בכלל, הקריירה המקצועית של ליברמן (22, מראש העין), אף פעם לא הלכה בקלות. מהתחלה בגיל מאוחר, דרך שירות צבאי לא פשוט, ועד לגלות הנוכחית מנבחרת ישראל, איכשהו דווקא האלמנטים האלה, שכל כך נוכחים בשיחה איתה, מייצרים הרגשה שהם מתדלקים את החשק, את הרצון לפרוץ את האתגר, ולהתפוצץ למשחה של 100/50 מטר שישאיר את כולם המומים. כשנותרו לה עוד שנתיים בקולג'ים, שעון החול מתהפך, והזמן מתחיל להיות פקטור גם מחוץ לבריכה, ליברמן משדרת כוחות שמבהירים לך שלא כדאי להמר נגדה.
היי מיכל, באיזה גיל הצטרפת לאגודת הפועל הוד השרון?
"אני התחלתי לשחות מאוד מאוד מאוחר. התחלתי ללכת לחוגי שחייה רק בגיל 14. והתאמנתי פה בבריכת גבעת השלושה, אחרי 3 שנים, כשהייתי בי"א עברתי להוד השרון. זה גיל של בוגרות, ושם פרצתי ממש. בכיתה י"א-י"ב דפקתי התקדמות מאוד משמעותית אחרי שעברתי להוד השרון".
14 זה גיל מאוד מאוחר בכל ספורט מקצועני, איך את בכל זאת מסבירה את ההצלחה שלך?
"קודם כל אני מאוד סובלת מזה שהתחלתי מאוחר. אני מאוד חלשה בשחייה אירובית למרחקים, ועד יומי האחרון כשחיינית אני אהיה חלשה באספקט הזה ואסבול מזה. אבל בכל זאת תמיד הייתי ספורטאית, אבא שלי מרתוניסט והוא תמיד נתן לנו את החינוך לספורט, וגם בזכות העובדה שמאוד אהבתי מים".
הפועל הוד השרון די הגיחה משום מקום, לא הייתה תרבות שחייה בהוד השרון, איך את מסבירה את ההצלחה של המועדון הזה, במיוחד בהתחשב בתנאים הבעיתיים בבריכה של המועדון?
"התנאים ממש בעייתיים. זה מאוד מאוד חבל. זה בדיוק כמו שהיה לפני 10 שנים, אלא שאז היינו כלומניקים והיום אנחנו ממוקמים מקום שני בארץ בנוער, בטופ 5 בבוגרים. לאגודה הזו יש הרבה כשרונות, יש יתרון בזה שהיא עושה פגישה באמצע בין הספרינטרים לשחיינים האירוביים, אז לכולם יש בסיס אירובי מאוד טוב, זה מפתח להתקדמות. זוהר גלילי הוא מאמן מאוד אינטיליגנטי. ניקיטה שילינקי הוא מאמן מדהים, לא רק בתור מאמן אלא בתור בן אדם וביחס שלו לשחיינים, אני חייבת לשניהם המון".
השחייה מאוד השתנתה מבחינת אימונים, היום יש יותר דגש על אימוני חדר כושר, לא?
"כן, השחייה מאוד התקדמה עם השנים. מאוד קשה לפתח כוח במים, אז באמת עושים את זה בחדר כושר, וגם בחדר כושר זה מאוד התקדם, לא סתם, זה מאוד ספציפי לשחייה. זה מאוד ספציפי לשרירי הליבה, לסטטי והבטן, לשיתוף בין כל שאר השרירים לשרירי הבטן. יש חליפות שמאוד התקדמו. היכולת להבין מה אפקטיבי במים, לא סתם לשחות מהר ולהשתולל, אלא איך אתה עושה את זה נכון. איך כל תנועה שאתה עושה תקדם אותך יותר".
בכל הנוגע לנבחרת, אני מבין שכרגע את לא יכולה להתאמן איתה.
"לא, וכמוני יש עוד עשרה שלומדים כרגע בחו"ל. הייתי צריכה לחזור להתאמן באגודה בהוד השרון והאגודה באמת נהדרת ומביאה שחיינים ברמות מאוד מאוד גבוהות, אבל לחזור מקולג' שהתנאים שם מדהימים. בריכה ארוכה, מקורה. בשביל מישהו שהוא לא שחיין קשה להבין. לחזור לאגודה של שני מסלולים, שני מסלולים! 7 ילדים במסלול, הבריכה כל כך חמה שאתה מגיע לטמפרטורה שאתה כבר מת ויש גלים... תראה, אני בתור ספריטנטרית המחלה שלי היא אירובי. קשה לי. וכשיש שני מסלולים קשה מאוד לתמרן ולתת את המענה. יש לנו את דויד צ'רניך למשל שהוא אחד הבוגרים באגודה, הוא שוחה 400 מעורב, 200 מעורב, זה מה שהוא שוחה. אני שוחה 50 גב, זה לא הגיוני שאנחנו נעשה את אותם אימונים, את אותן יציאות, וככה מייצרים אלופים? אני סובלת מזה והוא סובל מזה, וזה רק דוגמא לשילוב הבלתי אפשרי בין שחיינים למרחק וספרינטרים, אבל מה אפשר לעשות?. אני מקווה שתגיע תמיכה של העירייה ויתווספו מסלולים, זה יזניק את רמת האימונים ואת ההצלחות שהאגודה תביא לעיר".
ואיך באוניבסיטת איסטרן מישיגן?
"סיימתי שנתיים, ונותרו שנתיים. מדהים שם. האמריקאים מאוד אוהבים ספורט. התוכניות שם מאוד מפותחות. יש תקציב מאוד גדול. אנשים שם משקיעים המון בספורט. הרבה קבוצות. הרבה אלטרנטיבות. יש דבר כזה בכלל בישראל? אוניברסיטה עם קבוצת ספורט מקצוענית? אין דבר כזה".
מה הכיוון בעתיד?
"נותרו לי עוד שנתיים בקולג'. אני מקווה שאצליח להגשים את החלומות שלי, וב2019 שנת הסיום אצטרך להחליט לאן אני לוקחת את הקריירה שלי. זה יכול להיות שתי אופציות לשני הכיוונים המוקצנים פרישה או הפיכה לשחיינית מקצוענית. בינתיים אני מאוד רוצה לעודד בנות צעירות להמשיך לשחות ולתת להן את ההרגשה שהן יכולות לפנות אלי בכל שאלה או עצה שיכולה לעזור להן, אני רוצה להאמין שאני יכולה לעזור להן מאוד לעבור את המכשולים".
