"אני לא מבינה מה קרה לו. הוא צורח מכל דבר, צועק עלינו ונותן לנו פקודות כאילו אנחנו הפועלים שלו. כשאני לא מסכימה, הוא נהיה מפלצת.
כן, אני מרגישה שהבן שלי מפלצת", כך החלה השבוע פגישתי עם זוג הורים מתוסכלים, שהתנהגות בנם הצעיר מוציאה אותם מכליהם ומעכירה את האווירה בבית.
האמא סיפרה עוד כי "אתמול בערב הוא נכנס לשירותים, ואחרי כמה דקות צעק שאביא לו מגבונים. אמרתי לו שיסיים ויכנס למקלחת כי בדיוק נגמר, ואז הוא התחיל לצעוק מהשירותים: "אני רוצה מגבונים!". לא עניתי כי כבר אמרתי לו שאין, ולא רציתי לקיים דו שיח של צעקות בבית.
"כשהוא ראה כי הצעקות לא מועילות לו, הוא החל לדבר אליי בטון של מפקד: 'אמא, תביאי לי מגבונים עכשיו!'. כך זה המשיך עד שהרגשתי שאני לא עומדת יותר בלחץ שלו. ניגשתי אליו ועזרתי לו לנגב ולהיכנס למקלחת. בינתיים גם אמרתי לו שמאוד לא נעים לי שהוא ככה מדבר אליי – צועק, מצווה, מתעצבן ובעיקר לא נחמד.
"הרגשתי שהוא לא באמת הבין את הקושי שלי, אלא רואה רק את עצמו ואת צרכיו. בסוף אני נכנעת כי הוא מתיש אותי. אני מרגישה שהוא משתלט לנו על החיים. כשהוא היה קטן, כל כך התלהבנו. הוא דיבר מוקדם, היה כל כך מצחיק, ענה בחכמה, הבין הכל. תמיד קראנו לו בשמות הערצה כמו מלך, נסיך, גאון. הערצנו אותו, תמיד הוא היה מרכז העניינים".
חברים, מעמד חדש נולד בישראל - "מלך", "מלכה", "נסיך" ו"נסיכה". ואנחנו? הנתינים, עושי דברם - תביאי לי עכשיו! תני לי! הם מצווים עלינו ושולטים על חיינו כי אנחנו נתנו להם את הזכות. נכון שזה רק כינויים, אבל למילים יש משמעות ובסופו של דבר הן הופכות לעתים למציאות.
ברגע שאנחנו "ממליכים" את ילדינו, הם מתקשים להבין את מקומם בעולם וחושבים כי תפקידם לתת הוראות ולא לקבל. במצב זה מדוע שיסדרו את החדר או יכינו שעורים? שמישהו אחר יעשה זאת בשבילם. לא מדובר בפינוק, אלא בילדים החושבים כי מגיע להם הכל בשל היותם "מלכים".
הורים יקרים, הילדים של היום נולדו "חכמים" יותר. הם מחוברים לעולם הטכנולוגי וגורמים לנו המבוגרים להעריץ אותם על כך. כמובן שזה בסדר וחשוב לתת להם משובים חיוביים, אבל לא פחות חשוב - לדעת להציב להם גבולות. זכרו שהתפקיד שלנו הוא להנחות, להדריך ולהכין אותם להתמודדויות של החיים בהמשך הדרך.
