הסעתי בחור חרדי לרחוב עזרת תורה בירושלים. הורדתי אותו והמשכתי להסתובב בשכונה ולחפש עוד נוסע.
חרדי נוסף עוצר אותי ואני שואל: "לאן?"
"לעזרת תורה, מהר".
קראו גם:
אמרתי לו: "עכשיו באתי משם", והוא ענה: "אתה עוד תיסע לשם הרבה". ניסיתי להבין מדוע והחרדי השיב: "בכל שנה לפני ראש השנה יש איזה איש עשיר שבא מאמריקה עם הרבה כסף. לכל מי שלומד תורה בישיבה הוא נותן 100 דולר".
ניסיתי להבין אם ממש לכל אחד, והנוסע השיב שכן, עד שייגמר הכסף, ושלא מדובר בישיבה מסוימת, אלא בכל ישיבה.
אמרתי לו שגם אני לומד תורה במונית 12 שעות ביום ומשמיע שיעורים לאנשים, כמו שנאמר: "בלכתך בדרך", והנוסע השתכנע מיד ואמר: "נו, אז תבוא ותנסה".
עליתי אחריו במדרגות, חבשתי כובע של ניו יורק ונעמדתי מאחורי שמונה אנשים שהיו בתור לפניי. ראיתי שזה מתקדם מהר, ובינתיים מאחוריי מתווספים אנשים.
כשהגיע תורי נכנסתי וראיתי מולי רב זקן ולידו שני יועצים.
"כן, בחור", הם שאלו, ואני מיד אמרתי: "באתי לקחת 100 דולר".
"איפה אתה לומד?", שאל אחד היועצים.
"בישיבה "בלכתך בדרך", כל הזמן שיעורי תורה נון סטופ", עניתי.
"קח 100 דולר", השיבו לי ישר.
"תודה, כבוד הרב, שנה טובה ובריאות", אמרתי וירדתי למונית מבסוט, לא מאמין שתוך עשר דקות עשיתי 100 דולר. התקשרתי לחבר שלי גיא, שגם הוא נהג מונית. "לא תאמין", אמרתי לו, "יש רב שמחלק 100 דולר לכל מי שלומד בישיבה. בוא, כדאי לך".
"באמת?", התפלא גיא, "אבל אני לא לומד בישיבה".
"גם אני לא", הזכרתי לו, "אבל אמרתי שאני לומד בישיבה "בלכתך בדרך", עם שיעורי תורה כל היום במונית. תגיד לו שאתה גם "בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".
גיא חצה את העיר ותוך שבע דקות התייצב במקום. כשהגיע תורו נעמד מול הרב, ששאל: "ואיפה כבודו לומד?".
גיא לא זכר בדיוק את הפסוק, רק את "בשכבך". הרב המשיך להביט בו. "בשכבך אתה ישן", אמר לו. "כשתקום משכבך ותלמד, תקבל כסף".
"אבל כבוד הרב", המשיך גיא, "אני נוסע בטקסי ומדקדק בקלה כבחמורה. נסעתי עכשיו מתלפיות לעזרת תורה בשביל זה".
"כמה עולה נסיעה מתלפיות לעזרת תורה?", שאל הרב.
"50 שקלים", ענה גיא.
"טוב, אז קח 50 שקלים, שלא יהיה עליי גזל בראש השנה".
מה גדלו מעשיך ה'.
חג שמח ושנה טובה.
