האירוע הטראגי של איציק סעידיאן, שהצית את עצמו בעיצומו של המאבק על ההכרה בסבלו כפוסט טראומטי, הזכיר לי מספר מטופלים שלי, שחוו אף הם סבל מסיבות דומות על רקע שירותם הצבאי.
3 צפייה בגלריה
פוסט טראומה, הפציעה השקופה
פוסט טראומה, הפציעה השקופה
פוסט טראומה, הפציעה השקופה
(צילום: shutterstock)
אחד מהם הוא צחי (שם בדוי), ששירת כחייל קרבי. במהלך שירותו הצבאי בגבול עזה יצא לפעילות צבאית עם המחלקה שלו. המחלקה נתקלה במארב וצחי נורה ברגלו, פונה במסוק חילוץ ובמהלך הטיפול הרפואי בבית החולים נקטעה רגלו.
קראו גם:
בהמשך התפתחה אצלו תגובת קרב קשה והוא אובחן כסובל מפוסט טראומה.
במהלך תקופת השיקום הארוכה הגיש צחי תביעה למשרד הביטחון ומצא את עצמו מתמודד לבדו בתהליך ארוך ומייגע.
הוא נשלח אין ספור פעמים לגורמי השלישות בצבא, להביא מסמכים על היותו ביחידה, ומכתבים מגורמי הפיקוד, שאכן היה בפעילות הצבאית ואכן נפגע מכדור המחבלים ולא מכדור שפלט כנגד עצמו.
3 צפייה בגלריה
איציק סעידיאן
איציק סעידיאן
איציק סעידיאן
(צילום: מתוך אתר ynet)
כל מילה וכל משפט לדבריו זכו למבט של "זכוכית מגדלת". התחושה הקשה שליוותה אותו הייתה שלא מאמינים לו, ושהוא צריך להוכיח שאכן היה חייל קרבי ותפקד במהלך אירוע צבאי.
בחוויה האישית שלו, התנהגו כלפיו בחוסר אמון מוחלט. הוא חש פגוע רגשית ונעלב מאוד. גוש גדול של עצב, דיכאון וכעס חסם אצלו את הגרון.
השיחות הטיפוליות עם צחי היו רצופות בכעס. הוא היה עסוק מאוד בזעם שמילא אותו ולא נותרו בו כוחות לצורך התמודדות רגשית בתקופת השיקום.
כל כולו היה בתוך הכנת תהליך הערעור לצורך ההכרה כנכה משרד הביטחון, מה שלווה בשבר גדול באמון שהיה בו כלפי הצבא.
כל טלפון העלה בו תחושת חרדה עצומה ומציפה וימים רבים היה נמנע ממענה לטלפונים.
כאשר היה צריך להתייצב לוועדות, הוא הגיע במצב מרוסק, עצבני, מפוחד ורגיש.
3 צפייה בגלריה
חייל צה"ל
חייל צה"ל
התמודדות בשתי חזיתות: נפשית וביורוקרטית
(צילום המחשה: shuttersock)
צחי המחיש לי עד כמה קשה להתנהל בשתי החזיתות - גם בערוץ ההתמודדות האישי, וגם בערוץ הביורוקרטי, שלעיתים מתעכב עד שהחייל מצליח לקבל את זכאותו לאחר לילות רבים ללא שינה.
במהלך השנים מצבו הרפואי והנפשי החמיר והוא נזקק לעוד ועוד סיוע. בכל פעם שפנה לשיחה או לוועדה לצורך קבלת הכרה, התהליך, ואיתו הפצע, היו נפערים מחדש, ואיתם החרדות, המתחים, הדיכאון וחוסר השינה.
צחי היה נזרק שוב ושוב אחורה בתחושותיו ומבטא אכזבה קשה מהמדינה ומוסדותיה.
חשוב כל כך שצחי, כמו נפגעי פוסט טראומה נוספים, יקבלו תמיכה בתהליך ההכרה. אני ויודעת עד כמה מתן התוקף וההכרה מצד החברה הישראלית חשובים להתקדמות הרגשית של כל אחד מהם.
מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל. 052-3388957