מלאו אסמינו בר
(מילים: פנחס לנדר. לחן: דוד זהבי)
"מלאו אסמינו בר ויקבינו יין,
בתינו הומים, הומים מתינוקות
ובהמתנו פורה -
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה,
ואין, ואין עדיין?"
פרספקטיבה…
אחד הדברים המרגשים בטיפול הוא לשמוע את התובנות תוך כדי ובסוף תהליך. רוב בני האדם נוטים לראות את החסר. "מה אין לי, מה טרם הספקתי, מה הייתי יכול ולא עשיתי, מה אני לא יכול או לא יודע או לא רוצה".
משום מה הנטייה הראשונית שלנו מדוברת בשפת השלילה. המוח שלנו הוא כמו מחשב מתוכנת היטב ולא צריך הרבה בשביל להזין בו איזה תוכן שנרצה ושם הוא יתקבע לעד (אלא אם כן נתקין בו תוכנה חדשה...)
למשל, תחשבו על מקום מסויים שאתם נוהגים אליו. הנהיגה נעשית באופן אוטומאטי ואין תהליך חשיבה בהגעה אל היעד. למשל, מתכון מסויים שאתם כבר שנים מכינים אותו. ההתנהלות היא מותנית והביצוע הוא מושלם. ברוב הדברים שבחיינו אנחנו פועלים באופן אוטמטי באותו האופן.
״ככה אני רגיל...״
״שנים שאני עושה ככה...״
״לא יודע, ככה אני פועל…״
ועוד ועוד.
האם יש גיל שבו אנחנו כבר לא יכולים להשתנות? שאלה פילוסופית עצומה ומרתקת. אז בגדול אענה לכם שעל פי תפיסתי אין גיל כזה. בכל גיל, מצב, מצב גופני, תודעתי, רגשי - אפשר להשתנות.
טווח התנועה? זה כבר לחלוטין סובייקטיבי ופה נכנסת הפרספקטיבה. דמיינו לכם ציר ארוך ארוך. כזה שעובר משדה הראייה של צד ימינכם ועד סופו של שדה הראייה לשמאלכם. מכל נקודה על הציר הזה תראו את האופק שלמולכם מזוית אחרת. עבור אחד זה יהיה כמעט אותו הדבר, עם שינוי מינורי ועבור אחר זה יכול להיות שינוי דרמטי ואולי יגלה שרואה דברים נוספים או בצורה אחרת.
רוב האנשים שמגיעים לטיפול מגיעים מתוך מצוקה של גילוי או חוויית השלילי. יחסים מעורערים, חרטות, חרדות, תסכולים. האם יש דרך לעורר את המוח לראות דברים אחרת? מנקודת ראות שונה? חיובית יותר? מקדמת? כן, כן וכן!
אחד המשפטים הנפוצים שהוחדרו בנו עוד מילדותנו הוא להסתכל על חצי הכוס המלאה. אז אם שנים אתה עומד באותה הנקודה משם רואים את החצי הריק, כנראה שעל מנת לראות את החצי המלא או לראות שהריק הוא לא העיקר, עליך לזוז מעט על ציר הפרספקטיבה.
ולמה אני כותבת את כל זה בהקשר של שבועות והשיר שפותח את הטור? השיר הזה עבורי מלא באופטימיות, בראיית החיובי ובראיית היש.
תקופת קום המדינה לא היתה קלה (בלשון המעטה...) ועדיין היתה את היכולת להאמין בגדול, לחלום, להיות בעלי חזון ושמחה גדולה.
נכון, היה קשה, היו התמודדויות עם אובדן חיי אדם, מחלות, מלחמות, פרעות - ויחד עם זה היתה הסתפקות מהדברים הטובים שבחיים שנתנו את הסיפוק והאושר האמיתי שבלב.
הציצו רגע אל תוך "אסמיכם". מה אתם רואים שם? חוסר? עצב? או אולי שמחה גדולה וחיים טובים? אם אתם חווים שם קושי - זה המקום לזוז על ציר הפרספקטיבה שלכם ולתכנת את המוח לצורת חשיבה והסתכלות אחרת.
אני יודעת, לכאורה כל כך פשוט רגע לזוז על הציר הזה ולראות דברים אחרת. לשנות "התקנה" של תוכנה באיווחת לחיצה על כפתור ה"אנטר" - אני יודעת שזה לכאורה. אז מה? - בואו נשנה גם את הפרספקטיבה שלנו לגבי חוויית ההתמודדות עם קושי.
הכל שאלה כיצד אנחנו מתוכנתים לראות את הדברים והאם המוח שלנו יכול לללמוד לראות דברים חדשים/נוספים מבעד למה שכבר מותקן בו.
תרגיל קטן לסוף -
שבו בנינוחות הביטו על תמונה (לא צילום) שאתם אוהבים בביתכם וכבר הרבה זמן לא הקדשתם לה מבט עמוק. הביטו בה לעומק, חפשו משהו שטרם ראיתם בה. משהו שטרם נגלה אליכם על אף שאתם כל כך אוהבים אותה והיא אצלכם כבר לא מעט זמן.
האם אתם מסוגלים לראות קו חדש? צבע? תנועה? האם יש בה מסר נוסף שטרם ראיתם? האם יש בה קו שטרם חשפתם? תנו לעצמכם לשבת מול התמונה כ-5 דקות. תקדישו לה את הזמן. הסירו את מבטכם ממנה ותנו לעצמכם להפנים את החוויה. האם חוויתם את הקשר בין מה שכתבתי אליכם לבין החוויה שבהתעמקות בתמונה? אני בטוחה שהיה שם משהו!
אתם מוזמנים לשתף אותי האם גיליתם משהו חדש ונוסף, האם השתנתה נקודת המבט שלכם, האם זה משהו שיכול לתת לכם עזרה בחיי היום-יום והאם בכלל, אהבתם את הגישה .
שיהיה בטוב!!
יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק או בטלפון 050-6803313
