השבוע לפני שנה. עדיין גרתי באותה דירה נפלאה ועבדתי באותו משרד מצוין, אך הו כמה השתנה. ואני לא מדברת רק על המלחמה. השבוע לפני שנה קרו אחד הדייטים שנכנסו לפנתיאון החלומות. דייט חתונה. איך זה קרה ולמה זה כל כך שמח?
בין השבוע והשבוע לפני שנה, למעשה אין מרחק מטורף בגדול. יש דברים שנשארו בתכל'ס בול אותו דבר וטוב שכך, לצד דברים שהשתנו לטובה (יהיי יש לי רכב), ודברים שהשתנו לרעה.
אובייסלי המלחמה היא אחד מהשינויים לרעה. העניין כזה שמדכא לכולנו את הצורה לאין ערוך ונותן הסתכלות קצת אחרת על העולם, ואנשים מרגישים בין קצת להרבה רע שהם לא עוצרים את החיים. אני נמנית בין אלו שחשוב להם שכל זה לא ישבור אותנו. מספיק השחירו לנו את הנשמה. כוחנו בשגרתנו. באמת שאני משתדלת כל יום לברך את החתול שבשמיים על הזכות לחיות שגרה שכמעט ולא נפגעה, כי חוץ מלבטל את מידברן השנה, שום שינוי דרסטי.
והנה משהו שלא השתנה: הייתי רווקה ועודני. לפני שנה הייתה זו עת טרם הכרזתי בראש חוצות על "מבצע קיוט בוי". בעודי מלקקת פצעים בצורת כעס משולב בדיכאון מהפרידה האחרונה, אי אז התחלתי לתור במרשתת אחר כל מיני גרושים כלבבי ואף יצאתי לכמה וכמה דייטים שלא ממש התפתחו ומעולה שכך, כי לא באמת הייתי מוכנה, הייתי צריכה עוד קצת זמן עיכולים, או במקרה שלי, קלקולים.
אכן כל הבעיות בעיכול שלי עדיין היו אז תוך כדי פענוח (טרם פוענחו ועד היום מתויגות כ"מעי רגיז", משמע "לא יודעים מה יש לך, קחי אבחנה גנרית"). הבטחתי בטור מן הטורים כלשהו שאספר מה דפק לי את מערכת העיכול לפני שנה ומשהו - כולל אמירה מפורשת שמדובר בבייה פסיכוסומטית - אז כן, הבעיות בעיכול נגרמו כתוצאה מהפרידה האחרונה שעברתי, אי שם בראש השנה תשפ"ג. וכן, אני עדיין עם מקולקליזם במעיים, אבל הו, מה שיצא לי לעבור בשנה הזו בפאן הזוגי, יותר כמו בפאן היחידני.
החתול שבשמיים יודע למה אצלי החברים והמשפחה בשנים האחרונות מתחתנים בחורף, ואם הם ממש מגזימים, הם מקדימים קצת, שיהיה בסתיו. אני, כידוע, בהיכון לשתי חתונות קריטיות שאחת מהן הולכת להיות קשוחה במיוחד. איך זה קשור לכל הקטע הזה של השבוע לפני שנה אתם שואלים? סבלנות, אני אסביר.
השבוע לפני שנה, יצא לי להיות בחתונה של חבר לא קרוב אך אהוב, כנציגה יחידה של מעגל החברים בו אני והחתן הכרנו, פחות מ-3 חודשים אחרי הפרידה הקשה שקלקלה לי את המעיים - זתומרת שלכאורה אני לבד, אומייגאד, מסיבה שיש בה אך ורק אף אחד... (נו ברור שאני חייבת קצת ציטוט של נונו). ודווקא את החתונה הזו אני זוכרת, וכנראה שלנצח אזכור כאחת החתונות הכיפיות והשמחות שהייתי בהן. איך את מסבירה את הדבר הזה יעלי? הנה ככה, קראו והסכיתו (כי מסתבר שממש מצחיק לשים את הטורים שלי על מוד הקראה).
לאותה חתונה הגיע בגפו גם חבר של החתן שהיה הייצוגי ממעגל ה"היינו יחד בצבא". התנחמנו קלות בעבודה ששנינו ייצוגיים ממעגלים שלא הגיעו. דיברנו לנו קצת והבענו דעה חיובית על הקרמבו בצבע בורדו בהיר, כמו השמלה שלי, שיש בשולחן הקינוחים, ואיך זה שצלחו לעשות פה קינוחים שהם גם טעימים וגם פרווה, ופתאום - ווטסאפ די מפתיע מבחור שהכרתי במידברן, כחודשיים קודם לכן.
קראו גם:
היה לנו שם דייט פלאיה ולילה מקסים. בחור חמוד מאוד יש לציין וכסוף שיער יש עוד לציין (למי שזוכר, יש לי פטיש לסילברים) שלא משהו בלשמור על קשר, אבל וואלה כשכן, הוא סוגר פינה של "כיף איתו". צילמתי לו סלפי של "תראה, אני בחתונה ויש פה קרמבו בצבע של השמלה שלי", וכנראה שלא ממש עניין אותו הקרמבו וצבעו כמו שעניינה אותו היעלי בשמלה בצבע של הקרמבו ושיער ואיפור ו"וואו את מהממת, אני שוקל לבוא אלייך לחתונה לרקוד איתך. איפה החתונה הזאת?".
כך גיליתי לו שיש מקום בשם בארות יצחק שנמצא במרחק נסיעה של 20 דקות עד חצי שעה ממנו וממני (גרים לא רחוק). ואכן תוך פחות מחצי שעה, בבגדים שנראים מספיק טוב בשביל להגיע איתם לחתונה של זרים (וגם לחתונה של מכרים האמת), הגיע אליי דייט חתונה.
אם זה לא לחיות בקומדיה אמריקאית מטופשת מתחילת המילניום, אני לא יודעת מה כן. המשכנו אליי אחר כך והוא שכח פה גרביים שלא לקח עד היום, אפילו שהיה אצלי מאז שוב, אבל איזה כיף זה דייט חתונה, כשאת בשיא מרמורך על לבדותך, גם אם זה לא מתפתח אחרי זה, הא?
אז בדיוק שם הייתי השבוע לפני שנה. מי ייתן שלפחות לחתונה אחת מהשתיים הקרבות ובאות יהיה לי דייט שיישאר, גם אם בדקה ה-93.
