מראיינת: אלינור לוגאסי
ספר לי על עצמך.
אני ירושלמי, ילד 1953 נשוי, אב לחמישה ילדים, וסב ל- 10 נכדים.
יש לי תארים במזרח תיכון וגיאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב. התחלתי שרותי בצה"ל כקצין מודיעין- ראש מדור לבנון, בענף 50 וממחלקת המחקר, התנדבתי ליחידה 504. עברתי את כל הקורסים הנחוצים והתחלתי לשרת כקצין תפקידים מיוחדים, מפעיל סוכנים.
במלחמת הלבנון הראשונה - של"ג שירתי בלבנון עד שהשתחררתי באוקטובר 1984, ועברתי לשרת בתפקידי מודיעין וחקירות ביחידות הארציות של משטרת ישראל (כיום להב 433). פרשתי לגמלאות מוקדמות בשנת 99, מתפקיד ראש מפלג המודיעין של היחידה הבינלאומית, בדרגת סגן ניצב.
עבדתי שנתיים בפרקליטות והמשכתי כעו"ד פרטי ויועץ משפטי, וזהו- עד גיל 67 בו יצאתי לפנסיה סופית.
מה גרם לך לכתוב את הספר?
הניסיון שלי והחוויות שעברתי הצטברו לכל אורך השירות, לקחתי חלק בלא מעט פרשיות מעניינות, במרכז העשייה של קהיליית המודיעין.
אחרי שפרשתי לגמלאות מהשירות, התחלתי להרהר על שיתוף בחוויות והדבר לא הסתייע בידי.
באותה תקופה הייתי עורך דין, והיה עליי עומס ענקי, שכן, כ - "ליטיגטור", חלק גדול מהזמן הופעתי בבתי משפט, אבל המחשבות לשיתוף בניסיון שצברתי, היו תמיד בראש. כשהגיעה תקופה שקטה יחסית, כתבתי מהדורה ראשונה של הספר.
בשנה האחרונה, משבאה תקופת הקורונה וסגרה אותנו בבתים, חזרתי למהדורה הראשונה, עדכנתי, סידרתי אותה וקלטתי שהיא קטנה מכדי להכיל את כל החוויות והפרשיות, אותן הובלתי או שהייתי שותף להן. בהתאמה, כתבתי את הספר הנוסף, ועכשיו אני כותב את השלישי.
על מה שמת דגש במהלך הכתיבה?
מה שהיה לי חשוב, זה להעביר את החוויה, האירועים, השיטות והאמצעים, בצורה שנראית הכי קרובה למציאות שאפשר לספר אותה, והכול, מבלי לפגוע בדברים סודיים שאי אפשר לפרסם.
עקבתי אחרי ספרות שנכתבה, סדרות וסרטים- לטעמי רוב הדברים מוקצנים מהאמת, בכדי למשוך את קהל הקוראים. במציאות, אין ג'ימס בונדים הדוהרים באסטון מרטין וחתיכות נופלות לרגליהם מצד אחד ונבלים, שטניים, חסרי מצפון וצמאי דם מצד שני.
ניסיתי להעביר חוויה שיותר קרובה לאמת, לא מורידה מהערך ומהדברים המציאותיים, האנושיים, כפי שהם בחיי היום יום. הפעלת הסוכנים בצה"ל נעשית במסגרת עוצבת המודיעין האנושי (יחידה 504 בכינוי המספרי הידוע שלה). באנגלית מתייחסים ל- HUMINT .HUMan INTelligence קריא, "אנושי" היא מילת המפתח וכך גם בכתיבתי. שהרי הן אנשי כוחות הביטחון והן המחבלים, הינם "אנשים" ובניית דמויותיהם, בקווים מציאותיים אמיתיים, מאפשרת לקורא אמפתיה והבנה, למניעיהם ולטריגרים המפעילים אותם.
האם נתקלת באתגרים/קשיים במהלך הכתיבה?
בכתיבה הכנסתי הרבה דברים אמיתיים, שאני חוויתי או נחשפתי אליהם במהלך השירות. ועדיין, יש גם מהדמיון, נוספו פרטים כדי להדגיש את הדרמה וליצור יצירת רצף ספרותי, שהרי זהו ז'אנר של רומן מבוסס על סיפור אמיתי, אך לא אוטוביוגרפיה מדויקת או ספרות דוקומנטרית.
לפעמים, הכתיבה הציפה הרבה מאוד זיכרונות, כולל אנשים שהלכו איתי בדרך, ונפצעו או הלכו מאתנו, זה בהחלט משפיע, בדרך כזו או אחרת. אתגר חשוב הוא להוציא לאור ספר, המחבר את הקורא לרזי המודיעין הישראלי, אך מבלי לחשוף סודות, שיטות ואמצעים, שאינם נחלת הכלל. אתגר נוסף הוא להאיר בזרקור ספרותי, נושאים חשובים המתרחשים מסביבנו והציבור, לא כל כך מודע להם. לדוגמא: הפרג, הוא אחד מזני הפרחים ההדורים למראה ומרהיבי העין, אשר האדם מצא דרך למצות ממנו תוצר הזורע מוות והרס: סם ההרואין. "פרגים של חמס" הוא השילוב הקטלני פי כמה, של ההרואין עם אנשי החמס, על משקל מדון, עושק ורוע בשפה העברית, שהוא גם בבחינת משחק מילים, עם שם ארגון הטרור הפלסטינאי - ה"חמאס". שילוב זה מוכר באנגלית כ- Narcoterrorism ופוטנציאל המסוכנות שלו, לא זכה בישראל לתשומת הלב הראויה.
אז איך משלבים את המסרים האלה ומעבירים אותם לקורא ברומן שיהיה אקטואלי, רלוונטי ועכשווי?
עלילת הספר העכשווית, מתרחשת על רקע מבצע "צוק איתן" והכרזת ארגון החמאס, בדבר הנחתת מכת תגובה קשה על ה"אויב הציוני", באמצעות שלושה פיגועים שיתבצעו בו זמנית: ביבשה באוויר ובים. פרשת הפיגוע הימי והניסיון להטביע אוניה בבעלות ישראלית שבוצע בשלהי פברואר 2021 במפרץ הפרסי, ממחישה עד כמה הספר אקטואלי, ועד כמה הוא רחוק מלהיות עלילה מומצאת כביכול, ופרי הדמיון בלבד.
הדמויות, השיטות, האמצעים ותרחישי האמת, של ספר המתח והריגול, סוחפות את הקורא למסע חוצה גבולות, הפורץ מגבולות ישראל, עזה ולבנון - לאיטליה, ולוקח אותו עמוק, לתוך עולמם של ארגוני הטרור וסוחרי הסמים מחד ושל העומדים על המשמר לסכל את מזימותיהם מנגד. כל זירות הפעולה המתוארות בספר, בישראל, עזה, לבנון ואיטליה, הינן ראליות ומדויקות אחד לאחד, ביחס למציאות.
האם יש לך מסר לקוראים?
המסר הראשון – אני פעיל בעמותה של יוצאי יחידה 504, הנקראת מודיעין 10 ("מודיעין 10" היה השם ההיסטורי הראשון של היחידה).
במסגרת הפעילות, אנו עוסקים בין היתר, בהנצחה ובמורשת של היחידה. זאת מבלי להפחית מתפקידו החשוב של המל"מ – המרכז למורשת המודיעין שהוא מרכז מוכר וידוע, בגלילות. מרכז, הפתוח לקהל, שם יש אנדרטות, ושמות, ומידע על ההיסטוריה, שידועים לציבור, לא הסודיים. במאמר מוסגר יצוין כי הספרים שכתבתי, נקלטו בספריית המל"מ. במקביל, אנו שותפים למיזם להקמת חדר הנצחה במטה היחידה, מקום של כבוד המגיע לכולם, גם לאותם אלה מחברינו, שאסור כרגע לפרסם לא את שמם ולא את מורשתם. המטרה שלי היא, ששליש מההכנסות מהספרים יוקדשו להקמת "האנדרטה" החשובה הזאת.
המסר השני- אני שם דגש בכתיבה על הסוכן האנושי. במיוחד בעידן הטכנולוגיה המתפתחת בקצב, ולמרות שיש פתרונות טכנולוגיים מתקדמים, מה שהיה בעבר עדיין חי, קיים ויהיה גם בהווה וגם בעתיד. דעתי היא שאין תחליף לסוכן האנושי, ליכולותיו, ליצירתיות שלו ושל מפעיליו, וליכולתם להערכות מצב מסובכות ולמציאת אלתורים ופתרונות.
להביא את האנושיות בכתיבה, זה מסר שהיה מאוד חשוב לי, בציור הדמויות, ברעיון שמאחורי הספר. סוכן אנושי, יכול להיכנס לתוך עולם של חבורה סודית מצומצמת, לראות את השטח בעיניים שלו ולבצע הערכה "תוך כדי תנועה", מה שלא יכולה לעשות מצלמה או רובוט. נכנסתי לעומק הרגשות של בני האדם, ניסיתי להביא לקורא תחושות, מניעים מחשבות, לבטים ובתמציתיות: את מה שכולם הרגישו, לפני פעולה כזאת או אחרת, מה הוביל, מה המניע, מה המחשבה שמאחורי כל פעולה, אילו תהליכים הם עברו, לא משנה מאיזה צד מדובר, שהרי כל אחד פועל ממקום כלשהו.
"פרגים של חמס" – זהו ספר בעל עלילה מרתקת רצופה המשאירה את הקורא במתח עד לסופו, אין אפשרות להישאר אדיש או "להירדם בשמירה". אלי עברון יצר יצירה ספרותית מרתקת ומופלאה, וכאמור הספר הוא רק הסנונית הראשונה בסדרת ספרים, היכולה להתחבר כשרשרת אך כל ספר, יכול להיקרא גם בנפרד.
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר NETBOOK
