לאחר שחלמו על התחלה חדשה בישראל, אדם ולי (השמות בדויים), בני זוג בתחילת שנות ה-30 לחייהם שעלו מהונג קונג, מצאו את עצמם בדרך לפירוק המשפחה. הסיבה: הבדלי ציפיות, שגרה לוחצת ובעיקר: מועדון חברים בינלאומי יוקרתי שהפך לנקודת מחלוקת בלתי ניתנת לגישור.
כשהחליטו לעלות לישראל, אדם ולי האמינו שמצפה להם כאן עתיד ורוד. הם השתקעו במרכז הארץ, מצאו מקומות עבודה, ולמרות הקשיים שבקליטה, הצליחו להקים בית חם לבנם הפעוט.
"היו לנו תוכניות של בית, קריירה ומשפחה אוהבת", סיפר אדם. "לא צפיתי שהמרחק בינינו ייווצר דווקא בארץ".
המועדון הפך לבית שני והמשבר הגדול פרץ כשלי החלה לפקוד מועדון חברים בינלאומי סגור, שמיועד לבעלי כרטיס חבר בלבד.
מה שהתחיל כבילוי תמים של ערב אחד בשבוע הפך לשגרה של מפגשים קבועים. אדם, שנשאר בבית עם הילד, מצא את עצמו לבד. "חשבתי שזו תהיה הפוגה עבורה מהשגרה", אמר, "אבל כשהיא החלה להעדיף את החברים במועדון על פני הבית, הבנתי שמשהו השתנה".
לי לא הכחישה: "במועדון כיף לי יותר. אני צוחקת, נהנית ומרגישה חיה. בבית הכל כבד, עם עבודות, מטלות ואחריות. במועדון אני מוצאת טעם לחיים".
קראו גם:
החלטה בלתי נמנעת
אדם הציע ללכת לייעוץ זוגי, אך לי סירבה. "אני לא רוצה שמישהו יגיד לי מה לעשות בזמן הפנוי שלי", היא אמרה. ככל
שהזמן עבר, הפער בין השניים רק גדל, ואפילו הילד המשותף לא הצליח להחזיר את החום ואת האהבה לבית. כשהבינו בני הזוג שאין דרך חזרה, השניים פנו אליי כדי להשיג הסכם גירושין הוגן ומתחשב, ששמר על טובת הילד בראש סדר העדיפויות.
ההסכם כלל זמני שהות שוויוניים, חלוקת רכוש, והתחייבות הדדית לשמור על כבוד זה כלפי זו. המטרה הייתה לאפשר לשניהם להתחיל מחדש בצורה מיטבית ככל האפשר. המסקנה היא שגם כשחשים כאב ופגיעה, אפשר להיפרד בצורה נאותה, וזה מה שאדם ולי הצליחו לעשות.
סוף הוא התחלה
אדם נשאר בדירה שבה התגוררו כמשפחה, בעוד לי עברה לדירה אחרת, לא רחוקה, כדי להקל על השותפות ההורית. "בסוף הבנתי שעדיף שיהיה לה טוב במקום שבו היא מאושרת", אמר אדם, "ואני אוכל להקדיש יותר תשומת לב לעצמי ולילד".
החיים אמנם לא תמיד מתנהלים לפי התוכניות, אבל לעיתים פרידה מאפשרת לשני הצדדים להכיר את עצמם טוב יותר ולצאת לדרך חדשה.
