"זו לא קלישאה, עבורנו כל אדם הוא לגמרי עולם ומלואו". כך אומרים הרופאים הבכירים במחלקות טיפול נמרץ במרכז הרפואי מאיר, שמספרים על המקרים המטלטלים והדרמטיים שהגיעו אליהם השנה והסתיימו, כנגד כל הסיכויים, בניצחון החיים.
כך לדוגמא התינוקת בת השנה וחצי שנכנסה לתרדמת, הגבר שעבר לא פחות מ־35 מכות חשמל ושרד, הצעיר שהגיע עם זיהום בפה ואובחן עם לוקמיה, והצעירה שלבה נדם וקמה באורח פלא לתחיה.
מדי יום המחלקה לרפואה דחופה מטפלת בחולים במצבים קשים ביותר. בחדרי המיון מבצעים את האבחון הראשוני ופועלים כנגד השעון על מנת לעצור את ההתדרדרות במצבים החריפים והאקוטיים. חלק מאותם חולים הם נפגעי טראומה, נפגעי תאונות דרכים, חולי לב במצב סוער, אנשים עם קריסה ריאתית, ילדים חולים או ילדים שנפגעו וחייהם בסכנה.
לרגל השנה החדשה מספרים ארבעה רופאים בכירים במחלקות טיפול נמרץ כיצד, למרות הכול, הם הצליחו להציל חיים.
תינוקת בין חיים למוות
ד"ר דגנית אדם-כהן, מנהלת טיפול נמרץ ילדים: "לפגוש את המשפחות של הילדים שמגיעים אלינו, ככה פתאום באמצע החיים, רובם במצבים מסכני חיים, זה תמיד מטלטל. לשמחתי אנו גם זוכים במרבית המקרים לסוף טוב ואין ספק שזה מרגש במיוחד.
"לפני מספר חודשים הגיעה אלינו למחלקה תינוקת מהממת בת שנה וחצי שסבלה ממה שנראה כמחלת חום. היא הגיעה חלשה מאוד ומהר מאוד אבחנו אצלה דלקת חמורה בשריר הלב, שנבעה ככל הנראה מהזיהום הנגיפי ממנו סבלה. היא הייתה מאושפזת אצלנו ביחידה למעלה משבועיים, מורדמת ומונשמת, ובימים הראשונים אף שקלנו להעלות אותה על מכונת 'אקמו' – מכונת לב ריאה שתסייע במלחמה של כולנו להציל את חייה. היא נזקקה לתרופות רבות ואחרי ימים קשים היא החלה להראות סימני התאוששות.
"המשפחה המקסימה שלה נכנסה לכולנו ללב ובסוף האשפוז האמא אפילו אמרה לצוות שהיא שוקלת לעשות הסבה ללימודי רפואה אחרי שראתה את המסירות והמקצועיות של הצוותים שלנו. אני חושבת שזה היה אחד הרגעים המרגשים האלו שאתה מבין שמצד אחד הענקת חיים שלמים לתינוקת קטנה שהלוואי שיהיו לה נהדרים ומצד שני, החיבור למשפחות ברגעים האלו כל כך עמוק והמחשבה שגם הם רואים אותך, מרגשת לא פחות. לא מזמן הם הגיעו לבקר אותנו ביחידה עם התינוקת הקטנה. לראות אותה קופצת, שמחה ומאושרת, זה הסיפוק הגדול שלנו".
עשרות מכות חשמל
פרופ' דוד פרג, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב: "הצוות שלנו לא מרים ידיים, גם ברגעים הקשים ביותר, כשלאנשים מסביבנו כבר נגמרה התקווה. לא אשכח מטופל שהגיע אלינו לאחר שעבר התקף לב חמור. הוא עבר למעלה מ-35 מכות חשמל וצנתור דחוף. אלו מספרים יוצאי דופן – כאלו שממחישים יותר מהכל את המלחמה שלנו על חיי אדם.
"הוא הגיע אלינו לאחר שהחל לסבול מכאב עז בחזה ובחילות. בתו, אחות במקצועה, הבינה מיד שהוא מתמודד עם אירוע לבבי, ולאחר שאובחן במוקד רפואי כי הוא עובר התקף לב, הוא פונה באופן מיידי אלינו למאיר. במהלך הנסיעה הידרדר מצבו ורק בדרך אלינו הוא קיבל 10 מכות חשמל. כשהגיע לבית החולים הוא הועבר ישר אלינו ליחידה לטיפול נמרץ לב תוך שהצוות הרפואי מבצע בו החייאה, במסגרתה הוא קיבל 25 מכות חשמל נוספות, על ידי ד"ר דניאל לנדא ובהשתתפות צוות היחידה לטיפול נמרץ לב. בהמשך הוא נלקח לצנתור לב דחוף והושתלו לו שלושה סטנטים.
"למחרת הוא התעורר מההרדמה ונגמל ממכשירי ההנשמה. התרגשנו לראותו מתאושש באופן מהיר כל כך ותוך ימים בודדים יוצא מפה על רגליו, וחוזר לביתו ולמשפחתו בריא ומחייך.
"חלק מהמטופלים עם התקף לב מידרדרים למצב של דום לב ונזקקים להחייאה וטיפול במכות חשמל. ברוב המקרים יש צורך במכות חשמל בודדות. המקרה הזה הוא חריג גם בגלל משך ההחייאה וגם בגלל מספר מכות החשמל שנדרשו. ולכן, לראות אותו עומד על הרגליים ימים ספורים לאחר מכן, זה מרגש במיוחד ומזכיר לנו את חשיבות הנחישות במאבק על חייהם של אלו המגיעים אלינו".
הזדמנות שנייה לחיות
ד"ר אבי מאיר, רופא בכיר במחלקת טיפול נמרץ: "אנחנו פוגשים את המטופלים שלנו במצבים הכי דרמטיים בחייהם, כאשר גופם נפגע או קרס וכשאין בידם את היכולת להתמודד לבד מול פגיעה או מחלה. גם למשפחות של המטופלים נכונה התמודדות קשה מאוד, חוסר ודאות, ריחוק פיזי, להיות תלוי בין תקווה לייאוש. בהמשך עולות שאלות קשות אחרות, האם האדם היקר לי ייצא מהמצב? אם הוא ייצא - איך הוא ייצא? למי צריך לספר ואיך? האם הגיע זמן להיפרד?
"פה אנחנו נכנסים לתמונה והטיפול שלנו צריך להיות הוליסטי כשהמטופל במרכז, עטוף בכל הגורמים שיעזרו לו להגיע להחלמה. מסביב לכל חולה עובדים יום ולילה אחיות ורופאים, כוחות עזר אבל לא רק – כל בית החולים מטפל בו, אם זו עובדת המעבדה, טכנאי רנטגן או עובדת המשק – החולה הקריטי תלוי לגמרי בנו. אנחנו גם צריכים לתת תמיכה למשפחה, להסביר, לעודד, להקשיב ולפעמים פשוט להיות שם בשבילם.
"אין זו קלישאה כי כל אדם הוא לגמרי עולם ומלואו. כל טיפול חייב להיות מותאם לו באופן אישי ומדויק וכל מטופל שונה ממשנהו וכל אחד יגיב אחרת לטיפול.
"השנה הגיע אלינו למחלקה בחור צעיר עם זיהום מסכן חיים ברקמות הפה והצוואר לצד לוקמיה חריפה שאובחנה באותו היום ממש והובילה לחסר חיסוני בגוף. הוא עבר ישר לחדר ניתוח – לידיהם של המומחים שלנו במחלקת כירורגיית פה, פנים ולסתות ובשיתוף המרדימים שלנו עבר ניתוח מורכב והועבר אלינו למחלקה מורדם ומונשם. במקביל הצוות ההמטולוגי של בית החולים קידם את האבחנה והטיפול במחלתו. למעשה, היינו צריכים לטפל מצד אחד בזיהום החריף ממנו סבל עם התותחים הכי כבדים שלנו, ומצד שני בלוקמיה שדורשת דיכוי של מח העצם. מדובר בשני אלמנטים שסותרים אחד את השני. הערנו אותו יחסית מהר על מנת שנוכל להתחיל ולטפל בו. הוא עבר יום יום טיפולים לזיהום במעקב צמוד של פה ולסת ובמקביל טיפול מידי ההמטולוגים שלנו, ובתוך כל זה אנו נלחמנו להשאירו יציב וחזק – זהו אתגר שקשה להסביר במילים שדרש מכל הצוות שלנו להיות מעורב – רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, דיאטניות, פסיכולוגית, עו"ס ואני בטוח ששכחתי עוד כמה בעלי מקצוע שכולם נרתמו ביחד לתת לבחור צעיר את סיכויי ההחלמה הטובים ביותר שיכולנו. זוהי באמת אחת הדוגמאות הטובות ביותר למורכבות הגדולה שביחידות טיפול נמרץ. לאחר שבועיים הצלחנו לגמול אותו מהנשמה ולימים, לשמחתנו הגדולה, הוא גם עבר השתלת מח עצם ומצבו השתפר".
קראו גם:
גוף הצעירה קרס
ד"ר דוד דהן, מנהל היחידה לטיפול נמרץ פנימי נשימתי: "בתחילת השנה הגיעה אלינו בחורה צעירה, לצערנו לאחר ניסיון אובדני בו בלעה כמות גדולה של כדורים. גופה קרס מספר פעמים בגלל דום לב משני לתרופות שלקחה. בכל פעם היא הגיעה למצב שהצריך החייאה ובכל פעם במאבק עיקש שלא ידע פשרות, הצליח הצוות להחזיר את נשימתה ואת דופק ליבה.
"בשל התרופות הרבות שלקחה, פיתחה הצעירה אי ספיקה רב מערכתית. היא היתה מורדמת ומונשמת, עם פגיעה כה קשה בכבד, עד כי היה חשש שיהיה צורך בהשתלה. לאחר כעשרה ימים בהם היא מתנדנדת בין חיים למוות היתה התלבטות האם היא סובלת מפגיעה מוחית בלתי הפיכה. לאחר שחוברה לטכנולוגיה מיוחדת שבודקת את פעולות גלי המוח וקובעת אם יש סיכויי התעוררות, ראינו שלפי הנתונים יש סיכוי שהיא תתעורר. למרות החשש של הצוות שישנה פגיעה בלתי הפיכה, אף אחד לא הרים ידיים ולו לרגע.
"השילוב של המאבק העיקש של הצוות יחד עם אמה של המטופלת, שלרגע אחד לא ויתרה, ונתנה לנו את הכוח להמשיך ולהאמין כנגד כל הסיכויים שבתה תחזור הביתה, הצליח. כולנו פה במחלקה התרגשנו לראות את אותה צעירה פוקחת את עיניה, חוזרת להכרה ולאחר מספר ימים יוצאת לשיקום".
