בין אנשי צוות רפואי שסייעו בחיזוק החוסן הלאומי בתקופת המלחמה, בלטו האחים והאחיות – אלה שבעקביות ובעומק אנושי נדיר, עמדו בחזית הטיפול והחמלה. אחת מהם היא אודליה גלוברזון, אחות ותיקה בכללית, שמצאה את עצמה בעין הסערה והפכה לדמות מרכזית בשיקום קהילת מפוני כפר עזה. השבוע היא קיבלה על פועלה אות הוקרה מנשיא המדינה
"בהתחלה חשבתי שמישהו מתלוצץ איתי"
כששיחת טלפון ממספר לא מזוהה הגיעה, אודליה גלוברזון לא ציפתה לבשורה. נציגה ממינהל האחיות במשרד הבריאות הודיעה לה בהתרגשות שנבחרה לקבל אות הוקרה מנשיא המדינה. "חשבתי שמישהו מתלוצץ," היא נזכרת בחיוך, "רק כשהגיעו טלפונים מהמנהלות שלי הבנתי שזה אמיתי. עד היום, בכל פעם שמישהו מברך אותי – הלב מתמלא התרגשות."
אודליה, נשואה ואם לארבעה, ליוותה דורות של מטופלים לאורך הקריירה שלה. היא סיימה לימודי סיעוד ותואר ראשון בגיל 24, במחזור הראשון של בית הספר לסיעוד בוולפסון, ומאז הקדישה את חייה למקצוע. "כל החיים אני אחות, פחות או יותר," היא אומרת בפשטות המעידה על עומק המחויבות שלה למקצוע. בדרכה המקצועית היא עבדה בבי"ח איכילוב, בהמשך עברה לקהילה, היא ומשפחתה קבעו את ביתם בקיבוץ שפיים. במקביל לעבודתה במרפאה היא ריכזה, במשך כ 8 שנים, קורס על בסיסי ברפואה ראשונית בביה"ס לסיעוד מאיר. קיבוץ שפיים נשאר הבית וגם שליחותה המקצועית.
7 באוקטובר: כשהשליחות הפכה למציאות דחופה
כשפרצה המלחמה, אודליה פעלה מיד, בלי לחכות להנחיות. "לקחתי את החלוק ורצתי למלון בשפיים, לשם פונו תושבי כפר עזה," היא משחזרת. בתוך שעות ספורות, בין בכי של אימהות מודאגות ופצעים של מי שנמלטו על נפשם, היא הפכה לדמות מרכזית – מטפלת, מנחמת ומקשיבה.
"כולם נטשו אותנו, אני מקווה שאתם לא תעזבו אותנו מהר מדי," כך אמר לאודליה אחד המפונים - משפט שנחקק בליבה. "הבטחתי לו שכל זמן שיצטרכו אותנו, נהיה שם בשבילם. וזה בדיוק מה שעשינו." ואכן, אודליה הייתה זמינה 24 שעות ביממה, עם טלפון פתוח לכל פנייה.
תוך שיתוף פעולה עם צוותי כללית, עמותת נתן ותושבי כפר עזה, הוקמה מרפאה מאולתרת שהפכה לעוגן של יציבות וביטחון עבור המפונים. "לא הקמנו משהו חדש – יצרנו המשכיות," היא מסבירה. מעבר לטיפול הרפואי השוטף, אודליה דאגה גם לפרטים הקטנים ולרפואה מונעת: הבאת התרופות למטופלים, הפחתת מזונות מתוקים בתפריט המלון למניעת סוכרת, ארגון חיסונים לתינוקות, סקר נגעי עור ואפילו עזרי שמיעה וראייה.
מרפאת שפיים-כפר עזה: מודל של שיתוף פעולה
המרפאה החלה את פעילותה ב-9 באוקטובר, יומיים בלבד אחרי השבת השחורה. כאשר כ- 600 תושבי כפר עזה פונו לקיבוץ שפיים, הצוותים הרפואיים התגייסו במהירות שיא. תוך 24 שעות נפתחה באולם בתוך המלון, מרפאה מאולתרת, שתוך ימים ספורים התפתחה למרפאה מלאה הפועלת 12 שעות ביממה. אנשי צוות רבים – רופאים, אחיות וצוותי מנהל לקחו חלק פעיל בהתנדבות, כולל מומחים מכל מוסדות כללית.
ככל שחלף הזמן, התרחבה הפעילות של המרפאה ומומחים מכל רחבי הארץ הגיעו להתנדב, ביניהם ד"ר אמיר ביבר, ראומטולוג מהמרכז הרפואי העמק, ד"ר יפעת קוינט מהמכון להתפתחות הילד מהמרכז הרפואי קפלן, ד"ר שי ארליך, מנהל יחידת הפרעות אכילה מבית החולים שניידר לילדים, ד"ר ליאת ברזילי מנהלת מרפאת סכרת מהמרכז הרפואי מאיר, פרופ' ישראל רוזנבאום מומחה בנפרולוגיה בילדים, אשר ממשיך להתנדב עד היום, ועוד רבים אחרים.
במקביל- מערך בריאות הנפש מבית החולים שניידר פתח מרפאה מיוחדת, אף היא במתחם המלון. צוותי הרפואה המשלימה של הכללית פתחו מתחם טיפולים בהתנדבות מלאה.
הלב הגדול שמאחורי המעשים
כשהיא מסתכלת לאחור, אודליה רואה בתקופה זו לא רק משבר, אלא זכות גדולה. "לא יודעת איך הייתי מרגישה אם לא הייתי חלק מזה," היא אומרת בהתרגשות. "ההזדמנות לתת, להיות שם עבורם – זו זכות גדולה שלא מובנת מאליה."
בטקס בבית הנשיא שהתקיים ביום חמישי, כשקיבלה את אות ההוקרה יחד עם עשרה אחים ואחיות נוספים מכללית, אודליה חשה שהיא לא עומדת לבד, "אלא עם כל קהילת כפר עזה, עם כל הצוותים התומכים, ועם כל מטופל שחייך אליי גם ברגעים הקשים ביותר", היא מספרת.
סיפורה של אודליה הוא לא רק סיפור של אחות אחת, אלא סיפורה של מערכת שלמה שהתגייסה יחד ברגע האמת.
יובל, האחות שמלווה נשים ברגעים הכי משמעותיים של חייהן
יובל קסטין כהנא (32) עובדת כ-5 שנים כאחות, מתוכן 3 שנים במרכז בריאות האישה ברעננה
"בחרתי ללמוד אחיות בעקבות אימי שהיא מיילדת ותיקה. כילדה ראיתי אותה חוזרת הביתה עם תחושת שליחות, אושר בעיניים וסיפוק ורציתי גם להרגיש ככה בעבודה שלי. כבר בתור ילדה רציתי להיות מיילדת ובמהלך עבודתי ובמיוחד לאחר הלידה של הבן הבכור שלי הבנתי שהמקום הנכון בשבילי הוא בליווי הריון, ייעוץ הנקה ותמיכה בנשים בכל מעגלי החיים. אני יכולה להגיד שהתחושה שראיתי אצל אימי קיימת גם אצלי ואני מודה על הבחירה במקצוע הזה שהוא מעבר למקצוע אלא דרך חיים".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"הדבר האהוב עלי בעבודה הוא תמיכה בנשים, הדרכות, יצירת קשרים עם המטופלות שלי לאורך זמן והשפעה על הבריאות שלהן ושל התינוקות שלהן. לליווי לטווח ארוך והיכרות עם המטופלת יש חשיבות עליונה לשמירה על הבריאות לטווח קצר וארוך".
ספרי על האתגרים ביום יום.
"האתגרים הם להתמודד עם אכזבות כאשר יש בשורות מרות כמו: אובדני הריון, הפלות, תחלואה ועוד. ההתמודדות הופכת לקלה יותר כאשר נעזרים בצוות עם כלל הסקטורים".
כיצד נראה יום טיפוסי בחייך?
"מתחילים את הבוקר מוקדם בלקיחת דם מהמטופלים. לאחר מכן, מטפלים במקרים דחופים, ביצוע מוניטורים, עירויי ברזל, מעקב והנחיות למטופלות פוריות בהתאם לתשובות מהרופא. בנוסף, ליווי הריון, מעקבים שוטפים של בריאות האישה, ליווי ותמיכה במטופלות בכל מעגלי החיים".
ספרי על מטופלת זכורה במיוחד.
"יש המון מטופלות שנכנסות לי ללב. אני ושאר הצוות במרפאה מלוות מטופלות בתהליכי פריון, ולאחר מכן, הן חוזרות כשהן בהריון ואנחנו מלוות אותן גם במהלך ההריון, ולמרבה השמחה הן חוזרות גם בטיפולים והריונות הבאים הבאים לאורך השנים".
איך מצליחים לשמור על האיזון בין העבודה והחיים האישיים?
"כאחות קהילה יש יותר אפשרות לשמור על איזון. הסידור עבודה הוא קבוע והלו״ז לרוב ידוע מראש".
מה היית רוצה שיידעו לגבי מקצוע האחות?
"המקצוע הוא מאוד מגוון ויש הרבה אופציות תעסוקה. אם שואלים אותי, העתיד נמצא בקהילה".
"בגיל ארבעים נתתי לעצמי מתנה והלכתי ללמוד אֲחָיוּת"
שירה עמרם, עובדת 6 שנים כאחות, שנה וחצי בכללית כאחות טיפת חלב ויועצת הנקה במרפאת נוף בהרצליה
" 15 שנים עבדתי כרואת חשבון, בתחילת הדרך עבדתי בכללית כחשבת של מנהל הרכש והלוגיסטיקה. עם השנים התקדמתי ועבדתי בהנהלה הראשית של אחד הבנקים המובילים. בגיל 40 החלטתי לתת לעצמי מתנה והלכתי ללמוד אֲחָיוּת. זה משהו שרציתי לעשות שנים ארוכות".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"אני הכי אוהבת את הקשר שנוצר עם המטופלים".
ספרי על האתגרים ביום יום.
"האתגרים הם להספיק את כל מה שאני רוצה (וזה הרבה) ובמקביל לתת את הטיפול הכי טוב שאני יכולה".
כיצד נראה יום טיפוסי בחייך?
"יום טיפוסי בחיי מתחיל בשקט, אני יוצאת לפני שכל הבית מתעורר ומגיעה ב 7:00 למרפאה. בד"כ יש לי יומן עמוס במטופלים שממשיך להתעבות ככל שעובר היום כך שהיום עובר ממש מהר. אני חוזרת בצהרים הביתה ומספיקה לאכול עם הילדים שלי צהרים, שזה עוד רווח גדול שזכיתי לו מאז החלפת המקצוע. את אחה"צ אני מבלה או במרפאה או עם הילדים שלי".
כיצד הסביבה הגיבה על שינוי המקצוע שעשית?
"מאז שאני אחות הפכתי ליועץ הבריאות של כל הסובבים אותי: הורים, חמים, חברים וכו'".
ספרי על מטופל זכור.
"מטופל זכור לי במיוחד היה פג שטיפלתי בו כאחות טיפול נמרץ פגים באיכילוב. הוא היה פג קטן ושברירי מאוד שהיה מאושפז מספר חודשים בפגיה. לימים הוא השתחרר לביתו וגם אני עברתי לעבוד בקהילה. יום אחד הוא הגיע לטיפת החלב בה עבדתי. נכנס תינוק גדול בן שנה שהקשר בינו לבין הפג הקטן שטיפלתי בו היה נראה מקרי בהחלט. מיותר לציין שאני והאם כמובן שכמעט התעלפנו מהמפגש. זכיתי להמשיך ללוות אותו גם בטיפת החלב ולראות אותו גדל להיות ילד בריא! המפגש איתו ריגש אותי בכל פעם מחדש".
איך מצליחים לשמור על האיזון בין העבודה והחיים האישיים?
"אני מצאתי מזור בכך שבניגוד למקצוע הקודם שלי, באחיות ניתן לשנות את אחוז המשרה וזה מה שמאוד עזר לי במינון בין החיים האישיים למקצוע".
עצה למי שרוצה ללמוד אֲחָיוּת?
"ללכת על זה! זה מקצוע לא קל בכלל ומאוד תובעני אבל עם המון סיפוק יומיומי. הוא גם מאוד מגוון וניתן לעשות שינוים תוך כדי הקריירה ולהמשיך להתפתח. אני ממליצה בחום".
בשיתוף כללית
