ביום שבו השתנו חייו, תום לונדון היה במקלט. יחד עם אמו וכלבת השירות הנאמנה שלו - שלי, הוא הקשיב לאזעקה המוכרת, אך שום דבר לא הכין אותו לרגע שבו טיל איראני יפגע ישירות בבניין מגוריו. "כל המקלט התמלא עשן, נכנס לי חול לפה, העיניים צרבו", הוא משחזר את רגעי האימה. "הרעש העוצמתי של הבום צלצל לי באוזניים עוד ימים רבים. כיוון שאני משתמש בעיקר בחוש השמיעה, שמעתי את זה חזק יותר מכולם".
הכאוס במקלט היה עצום. זעקות, פצועים ואימה גדולה. דאגתו הראשונה של תום, עוד לפני שידע מה עלה בגורל דירתו, הייתה לשני הכלבים שהשאיר מאחור: "הייתי בטוח שהם נהרגו", הוא מספר בקול שבור. בנס, הם נמצאו חיים בין ההריסות, אך הדירה עצמה, המקום שהיה מבצרו ומרחב העצמאות שלו, נחרבה כליל.
אולי יעניין אתכם:
הרוגים, צרחות ועשן
תום, תושב בת ים מלידה, הוא סיפור של התמודדות ונחישות. ל-"מיינט בת ים" הוא מספר: "גדלתי ברחוב הגדוד העברי עם אמא, סבא וסבתא". הוא למד בבית הספר היסודי 'ירושלים' ובחטיבת 'אורט מלטון', לפני שהמשיך לתיכון 'מוזות' לאמנויות. בגיל 14, בעקבות מחלת גלאוקומה חמורה, ראייתו החלה להידרדר - הוא עבר ניתוח, שבסוף גרם לעיוורון מוחלט בעין שמאל. בגיל 18 החלה להתדרדר ראייתו גם בעין ימין, ותום נותר כמעט עיוור לחלוטין: "הכל מרוח ומטושטש – רק כתמים של צבע", הוא מתאר.
תום סירב לתת למגבלה להגדיר אותו, הוא התעקש על חיים עצמאיים. הוא עשה שירות לאומי בכלבייה 'גג לחיות' בחולון, והפך את אהבתו לבעלי חיים למקצוע – מאלף כלבים. בגיל 20, ובעזרת מורה שיקומית, הוא למד לבשל, לנקות, ולהתנהל בכוחות עצמו בדירתו שבקומת הקרקע. "הכרתי את הדירה והשכונה היטב ולכן התנהלתי נהדר בסביבה המוכרת לי. אלא שהכל השתנה במלחמה עם איראן", הוא אומר.
עם תחילת נפילת הטילים, אמו עברה להתארח אצלו כדי לסייע במה שניתן: "באחת האזעקות ירדנו למקלט - ושמענו את השכנים שעדיין צועקים. הרבה לא הספיקו לרדת - ולכן לא הספיקו לסגור את דלת המקלט. הטיל נפל ממש אצלנו - הרבה נהרגו, ואצלי בבניין הרבה נפצעו. כל המקלט התמלא עשן, נכנס לי חול לפה, העיניים צרבו והרעש העוצמתי של הבום צלצל לי עוד ימים רבים אחריי. כיוון שאני משתמש בעיקר בחוש השמיעה - שמעתי את זה עוד יותר חזק מכולם".
תום ממשיך ומספר: "כולם התחילו לצעוק במקלט שהטיל נפל פה - היה כאוס עצום. אנשים שלא הגיעו נהרגו או נפצעו, מישהו עפה עליו כל הכניסה של הבניין. היו לי שני כלבים בדירה שאני אימנתי. הייתי בטוח שהם נהרגו, אבל ביקשתי ממישהו שיעלה לבדוק ויעזור לי להוציא אותם - הדירה נהרסה לחלוטין, אני לא יודע איך הם ניצלו".
"פשוט אובד עצות"
לונדון הועבר למלון ניקס בתל אביב. "אנשים קצת עוזרים לי - אבל מרגיש שאני לא מאה אחוז עצמאי. אין לי את הדברים שלי, אני לא יודע איפה יש מכולת או סופר, איפה נמצאת הרכבת הקלה". כאשר ביקש מחבר להביא לו מהדירה ההרוסה את הרתמה של כלבת הנחייה, התגלתה האמת המרה. הדירה לא רק נהרסה - היא נבזזה.
"בזזו לי את כל הבית", הוא אומר בכאב שקשה לתאר. "השאירו לי רק נעליים וספרים לעיוורים". הגנבים חסרי הרחמים לקחו את כל מה שאיפשר לתום 'לראות' ולתפקד: משקפי הראייה החכמים שלו - טכנולוגיה בשווי 15,000 שקל המקריאה לו טקסטים וחפצים. נגנב המחשב הנייד עם תוכנת ההקראה הייעודית (9,000 שקל), מכשיר הקראה נוסף (8,000 שקל), ואפילו המשקל המדבר, שבאמצעותו ידע כמה מזון לתת לכלבת השירות שלו. בסך הכל, ציוד חיוני בשווי של כ-50 אלף שקל נעלם.
"אני פשוט אובד עצות", הוא מודה. "מעבירים אותי ממקום למקום ואני לא נייד. קשה לי להגיע למקומות, קשה לי לעשות כל כך הרבה דברים בלי המחשב שלי". העולם, שפעם היה לו מגרש משחקים מוכר, הפך למבוך זר ומאיים: "זה לא הבית שלי. כל יציאה מהחדר היא מאמץ נפשי עצום".
כאילו לא די בכך, הצרות המשיכו לרדוף אותו. לילי - הכלבה המבוגרת שליוותה אותו מכיתה ב' ושרדה את הפיצוץ, מתה ממש לפני כשבועיים, ככל הנראה מהטראומה והסטרס.
כעת, תום נותר עם כלבת הנחייה - שלי, ועם גורה חדשה בשם נלי, בת שבועיים בלבד. הוא מוקף בחברים בודדים שמנסים לסייע, אך התמיכה אינה מספיקה. "אני מאוד מוגבל בטלפון, הכל עשיתי במחשב. פניתי לעירייה והיא ביקשה שאשלח לה רשימה של ציוד - אז שלחתי... כל אחד אומר שהוא מנסה לעזור, מציעים לי עזרה - אבל נכון לעכשיו – עוד לא קיבלתי דבר, מלבד סט אחד של אוזניות מנגישות ישראל".
קמפיין גיוס
תום מנסה לשוב לחייו הקודמים – שלא קיימים יותר. הוא רוצה לחזור להיות אותו תום עצמאי שנלחם בכל כוחו לחיות חיים מלאים. הוא רוצה לחזור לאלף כלבים, לחזור 'לראות' את העולם דרך הטכנולוגיה שנגזלה ממנו. כדי לאפשר לו לעשות זאת, חבריו הקימו עבורו קמפיין גיוס המונים שמטרתו לרכוש מחדש את הציוד החיוני שנגנב.
