היו הרבה שתיקות דומעות במהלך השיחה עם סאלי בוגר, יוצרת סרטים, תסריטאית ופעילה חברתית בתחום המאבק באלימות כלפי נשים, שתיקות ממושכות, עצובות. סאלי בת ה-36 מכפר סבא, עברה בגיל 9 תקיפה מינית ממושכת מצד קרוב משפחה, ודיכאונות וחרדות, יחד עם הפרעות אכילה, היו מנת חלקה במהלך השנים שחלפו מאז.
2 צפייה בגלריה
סאלי בוגר. "היו ימים שהייתי ממש על הרצפה, זה סבל שלא ניתן לתאר במילים"
(צילום: אלי דסה)
קראו גם:
סאלי שרדה, הצטיינה בכל אשר פנתה, התחתנה והביאה לעולם שני ילדים, והיום, כאמא וכרעיה, היא הפכה לפעילה חברתית המסייעת לנשים ונערות אחרות שעברו ועוברות את הגיהינום שעברה. בריאיון ראשון לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, ויום ההתרמה למקלטי נשים ולעמותה העוזרת לנשים לצאת ממעגל הזנות שאותו יזמה (ראו מסגרת), חושפת סאלי בכאב את מסכת התלאות שעברה, ומאירה באור של תקווה את הצל שריחף כל השנים מעליה: "אני כאן כדי לזעוק את זעקתן של נשים ונערות, כדי לומר להן שאני מבינה את מה שהן עוברות, והן יכולות לצאת מהמעגל הנורא הזה, שהן יכולות לשגשג והגיע הזמן שיתחילו לאהוב את עצמן ויעבירו את הבושה שהן מרגישות למי שצריך להתבייש".
תום ימי התום
("לא היו שיחות נפש")
היא נולדה וגדלה בקריית מוצקין, בת זקונים למשפחה מהמעמד הבינוני, אותה היא מגדירה שמרנית ומסורתית: "לא דיברו על הכל אצלנו במשפחה", היא מתארת, "היו דברים שלא מדברים עליהם, אף פעם, לא היו שיחות נפש, מה מרגישים, ואיך מרגישים, הכול סבב סביב עניינים חומריים. זו הייתה משפחה אוהבת, שעסקה בעיקר בהישרדות. ההורים היו רוב הזמן מחוץ לבית בעבודה כדי להביא פרנסה".
האווירה בבית הייתה קפדנית ושאפה למצוינות ("אבא שלי היה שואל במבט דורש על מבחן 99 למה לא 100"), סאלי הבת הקטנה לאח הגדול ממנה בשמונה שנים, ולאחות ב-14 שנה, לא אכזבה את הדרישות למצוינות: "הצטיינתי בכיתה, הייתי טיפוס מאוד מרצה, לא חשבתי הרבה על עצמי באותה תקופה, אלא על התפוקה שלי", היא מתארת את הרקע המשפחתי כשהיא מלאת אמפתיה גם להוריה "שגדלו גם במשפחות לא פשוטות".
"הבית שלנו היה מכניס אורחים, אבא שלי היה עוזר פעמים רבות לאחרים, אהבו אותו במשפחה המורחבת", היא משחזרת, "במסגרת הזו היו מגיעים אלינו הרבה מאוד קרובי משפחה, לא לביקור של יום, אלא הרבה מעבר. באחד המקרים קרוב משפחה אחד שהיה בגילו של אחי, 17 באותה תקופה, הגיע אלינו הרבה, ונהג לישון אצלנו. לילה אחד כולם ישנו, הוא פתח את הדלת שלי, נכנס אליי למיטה וכפה את עצמו עליי, אנס אותי. קפאתי, התנתקתי, הייתי ילדה בת 9 בסך הכול, בבית שלא משתפים רגשות, בטח לא בעניינים אינטימיים, לא ידעתי מה זה, ידעתי שזה אסור, זה כאב, זה פצע, זה הרג לי את הנשמה.
"כשהוא הגיע לפורקן הוא אמר לי 'את יודעת שזה היה משחק, וזה הסוד שלנו שאסור לך לספר, וגם ככה אם תספרי מי יאמין לך'. ואני שתקתי, הייתי לבד בבית מלא באנשים. במשך שנה שלמה הוא פירש את השתיקה שלי כסוג של הסכמה, הוא היה מגיע, ואני הייתי אחוזת חלחלה, נכנס לחדר, ומבצע את זממו והולך, כאילו כלום".
לא סיפרת לאף אחד, לא היו סימנים?
"לא סיפרתי, הרקע הפסיכולוגי במשפחה לא איפשר לי לשתף דבר כזה, דבר שהוא פגיעה ב'כבוד המשפחתי', לא בטחתי שיאמינו לי, הרגשתי אשמה בכלל, התביישתי, וואו כמה התביישתי. הסימנים הגיעו, היום אני יודעת לספר. לא הייתי ישנה בחדר יותר, רק בסלון. תקופה ארוכה מאוד בכל שיחה פרונטלית הייתי מתנתקת פתאום, סתם ככה. הסימנים היו כמו זעקות, ולא היה מי שיראה אותם. אחרי שנה זה הפסיק. הוא מצא כנראה פורקן במקום אחר, לא כנראה, אני יודעת שכן".
הבחירה בחיים
("החלטתי לעזוב את הבית")
כשהיא אוצרת בתוכה טראומה, התחילה סאלי לפתח הפרעות אכילה קשות, שבעקבותיהן אף אושפזה: "ההתבגרות שלי הייתה חורבן, הייתי צל אדם, ידעתי דבר אחד וזה מה שעמד לי בראש, אני את הבית הזה חייבת לעזוב, אחותי הגדולה לא הייתה שם, היא עזבה לפניי, מסיבותיה היא. אני ידעתי שאני אחיה רק אם אני לא אהיה שם. בגיל 18 לערך, במסגרת הגיוס לצבא הלכתי לעתודה, למדתי מחשבים, זה היה התואר שעשיתי, שם הכרתי את רוני, הייטקיסט מכוכב יאיר, ושם התאהבנו. הקליק היה מיידי, הוא קיבל אותי ללא תנאי, זו הייתה הפעם הראשונה ששיתפתי את מה שעברתי.
"צריך לומר שהטראומה ההיא, לא רק התבטאה בשנים ההן בהפרעות אכילה, אלא בתקופות נוראות ואיומות של חרדה ודכאונות נוראיים, היו ימים שהייתי ממש על הרצפה, זה סבל שלא ניתן לתאר במילים. רוני היה קרן האור של חיי, הבנתי ממנו מהי אהבה ללא תנאי.
"זו גם הסיבה שאזרתי אומץ לספר לאמא שלי לראשונה שקרה, והתגובה שלה הדהימה אותי, היא ביקשה שלא נספר לאבא, כי אי אפשר לדעת איך הוא יגיב. רוני, בן זוגי אז, מאוד כעס, הוא לא הבין את הרקע, התחלתי ללכת לטיפולים פסיכולוגיים, רציתי להיחלץ מהבור והסחרור שאליו הגעתי ולא ראיתי ממנו יציאה, רציתי לאהוב את עצמי ולא יכולתי, במשך ארבע־חמש שנים הייתי הולכת לטיפול, און־אוף, חושבת שהתגברתי, אבל זה תמיד קינן שם.
"האהבה שלי לרוני נתנה לי להבין שאני אישה בזכות עצמי, שיש לי ייחודיות, שאני אהובה בזכות עצמה, שאני לא חייבת לרצות כל הזמן, הוא הבין והכיל אותי, זה היה אתגר גם לא פשוט עבורו, אבל הוא היה שם, תמיד. מחזיק יד אוהבת ומחבקת, למרות הכל".
סיפרת לאביך בסוף?
"כן, אזרתי אומץ, אבל הוא לא הגיב, כאילו לא אמרתי כלום. אני מאמינה שכאב לו, אבל הקטע של מה יגידו, אני לא יודעת".
האור שהגיע
("הבושה עברה צד")
כשהיא מנסה להיחלץ מהסחרור אליו הגיעה, ומהנפילות הדכאוניות שחזרו לפרקים וגרמו גם לבעיות פיזיולוגיות שפגעו בפוריות ובהריונות הביאה סאלי לעולם את בתה אמילי: "שם קרה השינוי האמיתי, העמוק, הרגשתי איך האהבה הגדולה הזו, איך האמהות מחלצת אותי מהכול, הרגשתי שאני לאט לאט רואה הבזקים של אור בתוך המנהרה הארורה אליה נחטפתי בהיותי בגיל 9 ומאז לא ראיתי אור יום. השמש התחילה לזרוח, הרגשתי שאין לי במה להתבייש, שהבושה צריכה לעבור צד למי שצריך להתבייש באמת, האהבה שלי לאמילי גרמה לי בעיקר לאהוב את עצמי".
מה היה הטריגר שגרם לך לחשוף את עצמך לציבור?
"זה קרה לפני שלוש שנים וחצי, באמצעות חלום. כשהייתי קטנה הייתי כותבת הרבה, שופכת את אשר על ליבי, אבל קרעתי את הדפים. לילה אחד חלמתי שמישהו צועק אליי תכתבי! תכתבי! קמתי בבוקר והתחלתי לכתוב, דפים על גבי דפים, הכל במגירה, החלטתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי, עזבתי את העבודה כהייטקיסטית בחברה מאוד גדולה, עם תפקיד די מכובד, ועברתי הסבה ליוצרת סרטים ואנימציה, יצרתי שני סרטים. הראשון, 'מעבר לכל ספק' שהוקרן בכמה פסטיבלים בינלאומיים ואף זכה בפסיטבל הנשים הבינלאומי באריזונה, ואת הסרט 'שלמה' שחשף את הסיפור שלי, והפך עד מהרה להצלחה בינלאומית מסחררת שהוקרן בעשרה פסטיבלים הנחשבים בעולם. הרגשתי פורקן, אבל יותר מכל הרגשתי שאני יכולה לסייע, שיש ביכולתי להבין נשים או נערות במצבי ולתת להם קרן של אור באותה מנהרה שבה הייתי".
ההורים שלך צפו בסרט?
"הזמנתי אותם להקרנה מיוחדת. עם תחילת ההקרנה אבא שלי עזב את האולם, אבל אמא שלי נשארה".
כואב.
"אני מבינה אותו, הוא שבוי בעולם ובמציאות אחרת. הוא אוהב אותי בדרכו, אני יודעת שזו לא הדרך שלי, אני עם הילדים שלי הפוכה ב-180 מעלות, רק על זה אני אומרת לו תודה. אגב, עם הנכדים, הילדים שלי, אני רואה את התיקון שלו, הוא אחרת לגמרי איתם, טוב לי לראות אותי כילדה בחיבוק שהוא נותן להם".
כאמור, סאלי בוגר, הפכה בשלוש השנים האחרונות לפעילה חברתית העוסקת באדיקות ראויה להערצה בניסיון לחלץ נשים שנמצאות במעגלי אלימות, או שמתמודדות עם השלכות של טראומה של פגיעה מינית שמתבטאת בהפרעות נפשיות או בזנות: "אני זועקת את זעקתן מהמקום הכי אישי ואינטימי שלהן, מבינה אותן, ומנסה רק להיות שם, ולהושיט יד מלטפת".
___
"נהיה שם בשבילן"
על ערב ההתרמה למקלטי נשים ולעמותת 'המכללה' המסייעת לנשים לצאת ממעגל הזנות
סאלי בוגר יזמה ערב התרמה למקלטי נשים ולעמותת 'המכללה' - עמותה העוזרת לנשים לצאת ממעגל הזנות למעגל החברתי ומעגל העבודה. זה יקרה ב־13.11, יום חמישי, משעה 19:00, במייקרוסופט הרצליה. "כל כרטיס כניסה הוא בעצם תרומה לעמותה או לקניית קיטים למקלטי נשים (מגבת, משחת שיניים, מברשת שיניים וכו') - זה לא פשוט לעזוב את הבית, הבעל המכה הרבה פעמים חוסם את הגישה לכסף, ניכור הורי אם יש ילדים ברקע, התעללות מילולית - מלבד ההתעללות הפיזית וגם איומים. בערב, יוקרנו סרטים הנוגעים בנושא (רובם דוקומנטריים), וחלקם מהווים גם דרך התמודדות.
"לאחר ההקרנות, יתקיים שיח קצר על הסרטים, שאותו תנחה ציפי קרליק, יוצרת דוקומנטרית חברתית. שיעסוק במצב בארץ, יחד עם התורמים שיגיעו. שיוכלו לשתף ולשאול שאלות.
"חשוב לי שיבואו הרבה א-נשים", אומרת סאלי, "שיבואו, שיהיו נוכחים, שנראה לאותן נשים שאנחנו שם בשבילן".
