8 באוקטובר אמור היה להיות יום מיוחד במינו עבור רס"ל יגאל ורס"ל מיכל, אנשי קבע בגדוד התקשוב של פיקוד צפון ובני זוג מזה מספר שנים: יגאל קנה טבעת והתכוון להציע לחברתו נישואים. אבל מתקפת חמאס שיבשה להם, כמו למדינה שלמה, את התוכניות והם הוקפצו לפיקוד להקים את חמ"לי החירום ולפקד על המאמץ הטכנולוגי של הפיקוד במלחמה.
חודשיים ימים שניהם היו בבסיס, מבלי לצאת הביתה אבל ביציאה הראשונה זה קרה, על חוף הים בנהריה, כששניהם עדיין במדים. הוא הציע, היא אמרה כן וב-21 ביוני, היום הארוך ביותר בשנה, זה יקרה והם יהפכו לבעל ואישה.
בניגוד לרוב בני הזוג בגילאים שלהם, יגאל מנתניה ומיכל מנהריה, לא שכרו מעולם דירה נחמדה כדי לחיות את הזוגיות שלהם, כי הם משרתים בבסיס סגור וגם בימים כתיקונם הם יוצאים הביתה פעם בשבועיים.
הם התגייסו בפער קטן אחד מהשנייה בשנת 2019 לגדוד התקשוב של פיקוד הצפון, גדוד שמאפשר את התפקוד הדיגיטלי במפקדת הפיקוד ובשטח הפיקוד. היו חיילים סדירים ביחד במחלקות שונות, אבל עשו כמעט אותו תפקיד - היא מנהלת רשת והוא טכנאי רשתות. אחרי שנה של חברות הפכו לבני זוג באופן רשמי. ב-2021 נכנסו יחד לקבע כמפקדי מחלקות בגדוד.
שחיינית מצטיינת
מיכל, בת 22 נולדה וגדלה בנהריה. היא הייתה שחיינית מצטיינת במכבי נהריה, השתתפה בתחרויות בארץ ובחו"ל. אמה היא אחות במרכז הרפואי לגליל ואביה עוסק בתחום ההובלות. יש לה עוד שני אחים קטנים, אחד בן 18 לפי גיוס והשני תלמיד בן 13 בחטיבת הביניים 'שחקים', שם גם היא למדה. לחיל התקשוב היא הגיעה על פי השיבוץ של צה"ל ולא מבחירה: "פשוט שיבצו אותי בחיל הזה. לא הכי רציתי, אבל אמרתי נתחיל, נראה איך זה ילך. לא הכרתי מה זה אומר לשרת בחיל, חברים אמרו לי שזה משעמם. לא חשבתי שזה יתאים לי אבל נתתי לזה צ'אנס ולא מצטערת. כבר שהייתי בסדיר הבנתי עד כמה התפקיד משמעותי והתאהבתי בו".
יגאל (26) מנתניה קיבל פטור מצה"ל בשל סיבות רפואיות, אבל הוא נלחם להתגייס, ניצח וביקש לשרת בחיל תקשוב. לפני הצבא הוא עסק בניהול אירועים עבור חברות ועדי עובדים וארגן אירועים עם אלפי משתתפים. "הגעתי לפה והתחלתי לשרת בפלוגה עד שהמפקד שלי השתחרר ואז מינו אותי למפקד עוד לפני שנכנסתי לקבע".
מדוע החלטתם לחתום קבע?
מיכל: "הרגשתי שיש לי עוד מה לתת, יש עוד מה ללמוד בתחומים חדשים. קיבלתי תפקיד בתחום הרדיו שזה היה שונה ממנהלת רשת, למדתי, והעשרתי את הידע שלי".
יגאל: "נכנסתי לתפקיד לפני שסיימתי שירות סדיר כמפקד מחלקה. 8 חודשים שירתי בתפקיד הזה וזה היה טבעי להמשיך לקבע".
הצעת נישואים
איך הכרתם?
מיכל: "שירתנו באותה פלוגה אבל במחלקות שונות. הפלוגה ערכה פעילויות רבות והיינו מבלים הרבה זמן ביחד. הכרנו וכך זה התפתח".
יגאל: "אני זוכר שבדיוק חזרתי מחו"ל, זה היה עוד בימי הקורונה. ראיתי את מיכל יושבת במחלקה שלה ואמרתי לעצמי, זהו זה".
מתי החלטתם שזה הזמן לעבור שלב?
יגאל: "אחרי קצת פחות משלוש שנים, התחלנו לגשש לאן זה הולך, אז התקיימה השיחה "יחסנו לאן". הבנו שאנחנו בקשר הזה לא כדי להעביר את הזמן, שנינו ידענו שזהו זה מהתחלה. אני ידעתי מהיום הראשון".
מיכל: "ידעתי שזה עומד לקרות לפני המלחמה. להתחיל חיים משותפים, לחיות ביחד, להקים משפחה. לא ידעתי מתי זה יבוא ויגאל הפתיע אותי. חודשיים לאחר פרוץ המלחמה יצאנו הביתה ורק רציתי לשים ראש על כרית, להתנתק ממה שקורה מסביב. ואז הוא הציע ושמחתי. זה נתן לי כוח וחיזק אותי".
השניים משרתים באותו הגדוד, באותה הפלוגה אבל בתפקידים שונים. המשרדים שלהם במרחק עשרה מטרים אחד מהשני, אבל הם בקושי מתראים במהלך היום ולעיתים אף לאכול יחד לא מתאפשר להם.
מיכל: "נשארנו מבחירה, הבנו עד כמה חשוב התפקיד שאנחנו עושים. מפרוץ המלחמה חשיבות התפקיד התחדדה עוד יותר. אנחנו גם מעבירים לחיילים שלנו כמה זה חשוב לעשות את מה שהם עושים".
קשה כששני בני הזוג בקבע?
מיכל: "גם עבור בני זוג ששניהם עובדים קשה באותה מידה".
קר וחם
מה הדבר שאתם הכי אוהבים אחד בשנייה?
יגאל: "מיכל היא באופי שלי. אני קר רוח, לא נלחץ מדברים. מיכל מקפידה על סדר וארגון ויש לה חשיבה מאוד מיוחדת שאני אוהב. היא חושבת רוחבית לא כמו כולם. חוץ מזה שהיא הכי יפה בעולם, זה בנוסף. ואני חושב שהדבר המשמעותי היה מתחילת הקשר ששנינו באותו ראש".
מיכל: "לפני שהתחלנו לצאת ראיתי איך הוא מתפקד בפלוגה, לב גדול, עם המון ידע, שעזר לכולם. הוא קצת קר ומנותק, אבל זה למראית עין. הוא איש חם ואוהב, ותמיד יודע לחזק ולהיות שם בשבילי. הוא איש רציני ובטוח בעצמו. לא נלחץ, אני לפעמים כן נלחצת וזה מאוד מאזן. מבינים אחת את השני גם בלי לדבר, יודע מה אני חושבת ומרגישה בלי לשאול".
איפה אתם רואים עצמכם בעוד 10 שנים?
יגאל: "אם היית שואל אותי את השאלה הזו לפני 7 לאוקטובר, התשובה הייתה אחרת. אבל מאז אני רוצה ללכת על קריירה צבאית. צריך שיחה של כמה שעות רק כדי שאנשים יבינו מה אנחנו עושים. חוץ מזה אין לנו ארץ אחרת. אם אנחנו לא נהיה שם, אף אחד לא יהיה שם. לפני המלחמה הייתי עונה לך שאסיים תואר ראשון ואשתחרר. אבל זה השתנה".
מיכל: "בעוד עשר שנים אני רואה כמו בפנטזיה מקום יפה בצפון בו גרה המשפחה שלנו. אני לא יודעת אם עדיין אשרת בקבע, אבל בינתיים זה נותן המון כוח. אני מרגישה שמה שאני עושה זה מאוד חשוב ויש תחתי עוד אנשים שאני עוזרת להם לתפקד ולשרת ולתרום. יש תחושת סיפוק ענקית. חוץ מזה, אני תושבת הצפון ואני כן מרגישה ביום יום שאני מגינה על הבית שלי, יש לי תחושת שייכות מאוד חזקה למקום הזה".
