ב-31 באוקטובר 2024 היו הלן נעמן (66) ובעלה עמוס בדרכם להופעה, כשרכב בו נהג בחור צעיר, פגע בהם חזיתית - תאונה ששינתה את חייהם. הלן נפצעה באורח קשה ביותר ופונתה במהירות לחדר ההלם במרכז הרפואי מאיר כשהיא בסכנת חיים.
קראו גם:
"הלן הגיעה במצב קשה מאוד, עם דימום פנימי מסיבי וקרעים בכלי דם גדולים בבטן ובמעי", מספר ד"ר אורי יסלוביץ, מנהל יחידת הטראומה במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית. "היא הובהלה מיד לניתוח מציל חיים והצלחנו לייצב את מצבה. בהמשך היא נזקקה לניתוחים נוספים על מנת להציל את חייה".
הלן טופלה חודשיים בטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת, ובהמשך הועברה למחלקה כירורגית א' להמשך טיפול ושיקום. חודשים ארוכים נדרשו לה כדי להיגמל מההנשמה, להתמודד עם סיבוכי הפציעה ולחזור בהדרגה לשגרה.
לפני התאונה, חייה של הלן היו מלאים במשמעות: היא התנדבה רבות בליווי חיילים בודדים ובישול עבורם. "אנחנו משפחה צבאית", היא אומרת. "בעלי שירת בקבע ואחי – סא"ל ברי הררי ז"ל, נהרג מירי צלפים בגבול לבנון. לכן ההתנדבות למען חיילים הייתה עבורי שליחות". לצד ההתנדבות, הלן מצאה את שמחתה הגדולה בתפקידה כסבתא לנכדיה – שמחה שנקטעה באחת עם התאונה.
כשמונה חודשים לאחר הפציעה עברה הלן ניתוח מורכב במיוחד שנמשך שמונה שעות, במטרה לסיים את השימוש בסטומה אליה הייתה מחוברת. "השקית הזו הייתה נוראית. היא פגעה לי באיכות החיים, לקחה ממני את שמחת החיים. הרגשתי שאני מתחילה כל יום ומחכה רק שיסתיים. גם המפגשים עם הנכדים נעצרו. לפני הניתוח האחרון אמרתי לרופאים: יש לי עוד הרבה דברים להספיק - אסור לי להרים ידיים".
"לאחר הניתוח האחרון חזרתי לחייך. זכיתי לקבל את חיי במתנה" היא אומרת. כמעט שנה חלפה מאז התאונה. הלן, הגיעה למרכז רפואי מאיר, הפעם על רגליה, על מנת להודות לצוותים שהצילו את חייה. "באתי לחבק את הצוותים מלאת התרגשות, ומצאתי את עצמי מחובקת על ידם, הם התרגשו מאוד לראות אותי על הרגליים" היא מספרת ומוסיפה: "לד"ר אורי יסלוביץ שגם לאחר שהציל את חיי הגיע ודאג לי לאורך כל התקופה בה שהיתי בבית החולים, לד"ר ברוך עמיאל, לד"ר נסים יפרח והצוות המופלא בטיפול נמרץ כללי, שאמנם איני זוכרת כי רוב זמן שהותי במחלקה הייתי מורדמת ומונשמת אך שמעתי אודות הטיפול המקצועי והמסור שלהם מבני משפחתי, ולצוות מחלקה כירורגית א' הנפלא. כולם הצילו את חיי"
ומוסיפה: "היום אני נמצאת עדיין בתהליך שיקום ומתחזקת מיום ליום וחולמת לשוב לכוחותיי ולחזור לעשות את השליחות שכל כך מילאה אותי".
