השבוע האחרון ידע דרמות ציבוריות רבות, החל מסערת חיפושי המשטרה אחר הפרקליטה הצבאית הראשית, וכן הטלפון הנייד שלה, אך הסיפור שנגע לליבם של אזרחים רבים בישראל היה היעלמותה המצערת של פרופ' נורית יערי ז"ל, לשעבר ראשת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
סיפורה של פרופ' יערי, שנדדה מבית החולים איכילוב, דרש ממשטרת ישראל הפעלה חסרת תקדים של משאבים טכנולוגיים ואנושיים, שהסתיימה במציאתה בחיים לאחר שבוע של חרדה ותקווה. למרבה הצער, היא נפטרה מספר ימים מאוחר יותר.
סגן ניצב ליאור עוזר, מפקד תחנת תל אביב צפון, שמילא תפקיד מרכזי בניהול החיפושים, משחזר בשיחה עם "ידיעות תקשורת" את השתלשלות האירועים המורכב: "זהו ללא ספק אחד האירועים הקשים, המסובכים והמושקעים ביותר שידעה משטרת ישראל בשנים האחרונות", הוא אומר. "האירוע הזה דרש מאיתנו לצאת מהקופסה, לעבוד סביב השעון, ולשלב את מיטב המשאבים הטכנולוגיים והאנושיים הקיימים".
קראו גם:
ההיעלמות מאיכילוב
הדיווח הראשוני התקבל במוצאי שבת, ה-23 באוקטובר. "מי שהגישה את התלונה זו חברה טובה שלה, לאחר שגברת יערי נעלמה מבית החולים איכילוב, שם שהתה לצד בן זוגה – שגם הוא נראה מבולבל ולא ידע בדיוק מה קורה", מספר סנ"צ עוזר. "הבנו מיד שהזמן הוא קריטי. ברגע שקיבלנו את הדיווח, פתחנו בסריקות קדחתניות בבית החולים – במצלמות, וניסינו להתחקות אחר ציר ההליכה שלה".
הקו המנחה שהוביל את צוות החיפוש היה ההבנה של מצבה: "ניסינו להיכנס לראש שלה, ויצאנו מההנחה שאנשים עם דמנציה ילכו באופן טבעי לבית שלהם", מסביר עוזר, "הבית של פרופ' יערי בצפון תל אביב נמצא במרחק של כ-6.5 קילומטרים מבית החולים. ההנחה הייתה שהיא התהלכה ברגל, מסע מפרך לכל אדם, ועל אחת כמה וכמה לאישה במצבה".
"הפעלנו מספר אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, אך מכיוון שציר ההליכה הוא ארוך כל כך – לא מדובר בכמה מאות מטרים – לא קיבלנו ממצאים מדויקים בתחילה. זו הייתה תנועת עבודה סיזיפית וקשה. היה עלינו לעקוב אחר כל פתח ברחוב ובכביש, כל בניין וסמטה, וכמובן לעבור על כל מצלמה לאורך הציר ולנסות להבין האם פנתה ימינה, שמאלה, המשיכה צפונה... כל מצלמה דורשת פתיחה שונה, זמן צפייה רב, וחיפוש מדויק אחר דמותה".
מבוי סתום
לאחר מאמץ ראשוני, הצליחו במשטרה להתחקות אחר ציר ההליכה שלה, עד לנקודה שבה פנתה ימינה, לכיוון אזור קאנטרי דקל בשכונת בבלי: "זהו אזור מורכב מאוד לחיפושים", מציין סנ"צ עוזר. "זה לא אזור אורבני סטנדרטי, אלא שטח פתוח שכולל פסולת בנייה, צמחייה גבוהה וסבוכה, אתרי בנייה, נחל הירקון מצד אחד ונתיבי איילון על מי הביוב שלהם מצד אחר".
מכיוון שבמעגל הראשון של מצלמות (של העירייה או המשטרה) לא אותרה פרופ' יערי, החלו החיפושים להתפרס למעגל רחב יותר – מצלמות במעגל השני והשלישי: בתים פרטיים, בתי כנסת, גני ילדים ואפילו מצלמות דרך בכלי רכב. בשל מורכבות השטח והיעדר קצה חוט ברור, הוכנסו לפעולה כוחות אדירים: "המשטרה לא חסכה במשאבים. בנוסף למאות שוטרים שפעלו סביב השעון, התגייסו מעצמם גם אלפי מתנדבים - תושבי תל אביב וגוש דן, סטודנטים שלה לתיאטרון, תושבים מהשכונה, יחידת סל"ע של עיריית תל אביב, יחידת איתור נעדרים של הצבא ועוד גורמים רבים".
"לא הצלחנו לזהות אותה באף מצלמה", מודה עוזר. "הפעלנו סיעור מוחות רחב ושיתוף פעולה כלל-אזורי, ואנחנו חייבים להודות לתקשורת שפעלה על מלא ופרסמה והדהדה את הנושא – מה שלא קורה בהרבה מקרים של נעדרים".
הרגע המכריע
הצפייה האינסופית בחומרים הביאה למבוי סתום, אך במשטרה לא ויתרו: "הורדנו עשרות מצלמות, ומדובר בשעות רבות של צפייה - כולל מצלמות מרוחקות שדרשו הסתכלות בזווית נכונה ולמשך אלפי שעות", משחזר סנ"צ עוזר.
במשטרה כבר חשבו שהגיעו למבוי סתום, אבל "בסוף, בצפייה חוזרת במצלמה אחת בודדת, הבחַנו בדמות מאוד-מאוד-מאוד רחוקה", מספר עוזר בהתרגשות, "דמות מטושטשת שלא ידענו אם זו היא – לא ראו תווי פנים, גוף או אפילו ביגוד באופן ברור. התחלנו להתחקות אחר אותה דמות מטושטשת, וראינו שהיא מתמקדת במקום מסוים, הולכת הלוך ושוב, מנסה לטפס על אבן, לרדת ממנה, ושוב הולכת באותו מקום".
כשהגיעו הכוחות לציר ההליכה ולמקום האחרון שנצפתה בו הדמות, הבינו את גודל המאמץ הפיזי שנדרש ממנה. "אפילו אנשים צעירים ומלאי כושר היו מתקשים להגיע לשם", משחזר עוזר.
הלקח הלאומי
"בסופו של דבר, מרחק לא גדול מהמיקום של הדמות המטושטשת - מצאנו אותה מתחת לגשר איילון, בתוך גומחה קטנה מאוד – שגם אנשים נורמטיביים היו מתאמצים מאוד כדי להיכנס אליה. נדרשה התאמצות פיזית מהכוח כדי להיכנס לפיר הזה. מיד הודענו למשפחה, כי היא נמצאה בתשישות משמעותית – לא אכלה ולא שתתה במשך מספר ימים. יחד עם זאת, צעקות השמחה ששמענו כשזיהינו אותה שם מסביב – לא זכור לי אירוע כזה משמח בתולדות המשטרה".
למרבה הצער, פרופ' יערי שהתה עוד כשבוע בבית החולים איכילוב, אך גופה נחלש ולא עמד במחיר ששילם על הימים והלילות ששרדה בתנאים הקשים, ללא מזון, מים ובתנאי טמפרטורה קיצוניים. היא נפטרה ביום ראשון, כשבוע לאחר שנמצאה.
"אחד מהיעדים החשובים ביותר עבור משטרת ישראל הוא הצלת חיים. אני שמח שהצלחנו למצוא אותה בחיים, ולמשפחה שלה היה עוד זמן להיפרד ממנה", מסכם סנ"צ עוזר. "אני לא יודע כמה אנשים חזקים היו מצליחים לשרוד בתקופה כזו, אבל פרופ' יערי היא אכן גיבורה במובן הזה".
עוזר מציין את המחויבות האדירה של השוטרים הרבים, שנשארו אחרי זמן המשמרת והעבודה כדי להמשיך ולחפש. הוא מוסיף כי "משטרת ישראל היא ארגון לומד. גם אירוע ספציפי זה, שנחשב לאירוע הצלחה, נלמד על ידינו – מה צריך לשמר, והאם ניתן לעשות דברים בצורה יותר טובה ומדויקת בעתיד".
המסר החשוב ביותר שמבקשת המשטרה להעביר לציבור הוא הצורך במניעה: "אנו רוצים למנוע מצבים שאנשים עם דמנציה ילכו לאיבוד", מדגיש סנ"צ עוזר.
"המשטרה מבקשת לצייד אנשים שיש סיכוי שיכולים ללכת לאיבוד בצמידי GPS . אנו מבקשים מהמשפחה והקרובים לרכוש את הפריט, הוא אינו יקר, ואז לכולנו יהיה הרבה יותר קל – ונוכל לצמצם את סיכוני החיים באופן משמעותי".
ההתמודדות עם דמנציה
ההתמקדות של המשטרה בחיפוש אחר קשישים הלוקים בדמנציה נובעת מכך שמספרם עולה כל העת, ועל פי כל התחזיות - יזנק בעשורים הקרובים, למרבה הצער.
לפי נתוני האיחוד האירופי, יש בישראל כ־6,000 אנשים עם דמנציה בגילאים 30-65, ועוד כ-80,000 קשישים עם רמות שונות של דמנציה.
על פי הנתונים העדכניים של ארגון הבריאות העולמי:
- בתוך 30 שנה שיעור הקשישים עם דמנציה יוכפל פי שלושה.
- הסיכון לדמנציה משתנה בהתאם לגיל: 17% מהמקרים מאובחנים לפני גיל 75, בעוד הגיל הממוצע לאבחון הוא 81.
- בקרב נשים, הסיכון לחלות בדמנציה במהלך החיים עומד על 48% (כלומר אחת מכל 2 נשים), לעומת 35% בקרב גברים (כלומר אחד מכל 3 גברים), בעיקר בשל תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים.
- ההוצאות על טיפול בדמנציה צפויות לנסוק עד שנת 2030 לכדי שני טריליון דולר בשנה בכל העולם.
