לאחרונה התקיים יום "האנשים שלא יודעים לבשל". עדה בקר, אמא שכולה מהוד השרון, לא האמינה שהשכול יגרום לה להיכנס למטבח ולבשל. "אני עדיין מעדיפה לאכול ושבעלי ימשיך לבשל".
אריק בקר, בנה של עדה, נהרג בפיגוע באינתיפאדה השנייה על ידי מחבלים ביישוב אדורה בשנת 2002 כאשר היה בן 22 במותו. את צו 8 קיבל אריק בזמן לימודי התואר באוניברסיטת אריאל. ביום בו ביקש חופש מהמילואים על מנת ללמד למבחן חשוב שהיה אמור להיערך באותו שבוע, נכנסה חוליית מחבלים ליישוב אדורה.
"בשבת בבוקר נכנסו חוליית מחבלים ליישוב והתחילו לירות. אריק, שהיה עדיין עם הנשק מהמילואים, שמע את היריות והתחבר לכיתת כוננות. הוא היה בקבוצה שנתקלו במחבלים והיו לבושים בבגדי צבא. הם חשבו שאולי הצבא כבר הגיע לעזור אבל אז המחבל התחיל לירות. הוא הספיק לפגוע בו אבל חטף כדור מהמחבל השני". מספרת עדה, אימו.
בזמן השבעה הגיעו נציגים מעמותת "משפחה אחת", המסייעת למשפחות שכולות ולנפגעי טרור: "לאט לאט נוצר קשר בנינו והם גרמו לנו לצאת מהבית. היינו צריכים הרבה שכנועים כיוון והיה לנו מאוד קשה אבל האנשים המדהימים האלו לא וויתרו לנו. העמותה תמכה בנו גם מבחינה פיזית וגם נפשית. יצאנו לפעילויות ונופשים ונחשפנו לטיפולים ושיחות בעמותה בירושלים. הבן הגדול שלנו עבר לכפר סבא והשני להוד השרון והחלטנו להיות קרוב לילדים אז עברנו גם להוד השרון. כך הצטרפנו ל"בית החם" ברעננה מטעם העמותה, שמספק הרצאות וחוגים. השמות "משפחה אחת" ו"בית חם" אומר הכל. הם הדבר הכי קרוב אלינו אחרי הילדים שלנו. הם מעודדים אותנו ותומכים בנו. קשה לבטא את זה במילים אבל אני לא יודעת איך היינו שורדים בלעדיהם".
בשנת 2015 דינה קיט, אמא שכולה שעובדת בעמותה, הוציאה ספר מתכונים בשיתוף עמותת "משפחה אחת" בשם "טעם לחיים". הספר כולל מתכונים של אימהות שכולות, שמספרות את סיפורן האישי על אובדן ילדיהם ועל תחושת הציפייה שיטעמו מהאוכל שמכינות להם.
"אצלנו בבית הטבח הוא בעלי. אני עבדתי כאחות, והייתי הרבה שעות בבית חולים. בעלי היה עצמאי שבא ממשפחה שהילדים למדו בה לבשל כי ההורים היו חולים. כשהתחתנו לא ידעתי לבשל וכל הזמן שאלתי איך עושים מה. פעם אחת בעלי אמר שהוא חוזר מהעבודה בשעה 16:00 והכנתי לו אורז. הוא הגיע רק בשעה 18:00 מהעבודה, לכן חיממתי שוב ושוב את האורז כדי שלא יתקרר.
"הוא אמר שכבר זה לא אורז, זה דייסה. אני הייתי בהיריון וההורמונים השתוללו אז זרקתי את הסיר לפח". צוחקת עדה ומוסיפה: "מאותו יום אמרתי לו שרק הוא מבשל. ובאמת רוב הזמן הוא בישל ובימי שישי הכין לכל ילד את המאכלים שאהב. אריק מאוד אהב תפוחי אדמה.
הוא אהב כל דבר עם תפוחי אדמה ובעלי היה מכין לו כל שישי בורקס תפוחי אדמה וסלט תפוחי אדמה עם מיונז. אחרי שאריק נהרג הוא המשיך להכין כל שישי את המאכלים הללו. כשעלה הרעיון לעשות את הספר רציתי להוסיף את המתכון בורקסים של בעלי, אבל דינה אמרה שבספר יש רק נשים שמבשלות ואמרה לי 'הפעם את תעשי!'. אמרתי שיש לי הזדמנות, מטרה והכנתי את האוכל עם דמעות רבות. כל פעם שבעלי היה מכין את האוכל הייתי בוכה ואחרי שהכנתי לבד את האוכל, פתאום היה לי יותר קל לראות אותו. אחרי שהספר יצא הכנתי עוד כמה פעמים את המאכלים, אבל אז הפסקתי ובעלי המשיך להכין. אני מעדיפה לאכול".
