לפני כשבועיים, הלך לעולמו בגיל 69 אברהם גוטמן, לאחר מלחמה ממושכת בנגיף הקורונה, והותיר אחריו שלושה ילדים ואישה, דורית. אברהם היה דמות מוכרת ואהובה בהוד השרון. חבריו, מספרים על אדם מיוחד בעל זיכרון פנומנלי, שתמיד ניצב במרכז ההתרחשות והיה ממלא את החדר בצחוק ובהתלהבות.
אברהם התאשפז ב-17 במרץ בבית החולים מאיר, לאחר ימים ארוכים שבמהלכם נמנע ממנו לקבל בדיקת קורונה. על אף ששמר על ריחוק פיזי מהרגע הראשון, משפחתו חשדה כי מדובר בנגיף. ביתו, הדר, מספרת: "שישה ימים לפני זה הוא התחיל להרגיש ברע, והיה בלתי אפשרי להשיג בדיקות. התחננתי לקבל בדיקה בעבורו. אחרי שישה ימים שהוא שכב במיטה והיינו כבר באמת צריכים לקרוא לאמבולנס, התקשרתי למד"א ואמרתי להם בצורה חד משמעית שאו שאני מביאה אותו או שהם באים לקחת אותו בעצמם לבית החולים".
בבית החולים מאיר, עבר גוטמן בין המחלקות השונות – ויחד איתו, עברו בני משפחתו תהליך ארוך הנע בין תקווה לייאוש: "הוא היה מורדם חודש וחצי. בתקופה האחרונה הפנים שלנו כבר היו לקראת שיקום. כנגד כל הסיכויים הוא קם והיה צלול לגמרי, ודיברו עליו כסוג של נס. הוא עבר תהליך של שיקום, והיה שם פיזוטרפיסט מדהים בשם אבי. כשהוא הצליח להחלים זה כבר היה מאוחר מדי. הוא היה חולה שלושה חודשים, אבל הקורונה הרסה לו את הריאות לגמרי והחלישה את הגוף שלו מאוד. חיידק שתקף אותו הוביל לדום לב ולבסוף ללכתו".
עד לרגעיו האחרונים, היה עטוף אברהם בבני משפחתו. "אני בהריון, אז לא ראיתי אותו עד שהוא החלים מהקורונה", מספרת הדר, "אבל כל שאר בני המשפחה הלכו אליו מהרגע שהוא פתח את העיניים. הם היו מתמגנים כמו אנשי צוות, ומבלים איתו המון שעות. בשבוע האחרון הוא כבר לא היה איתנו, ואז כולנו באנו והיינו סביבו. כשהוא נשם את נשימתו האחרונה היינו כולנו סביבו. זה היה טלטלה בין ייאוש לתקווה. רכבת הרים של שלושה וחצי חודשים. יום אחד אנחנו הכי אופטימים בעולם ואז מגיע חיידק ואנחנו בדאון ואז יש שוב תקווה"
הדר מספרת על חבריו האהובים, והקהילה שהתגייסה: "היה לו זיכרון מטורף לאנשים ופרצופים, וכל התקופה שהוא היה מאושפז אנשים ניגשו אלינו שהם מחכים שהוא יצא מבית החולים כי הם מנסים להיזכר. גם ראש העיר אמיר כוכבי ממש התעניין לאורך התקופה, התקשר וניסה לעזור כמה שאפשר. רוב החברים שלו הם חברים מגיל 8, והם הכי היו איתנו כל התקופה הזאת וגם עכשיו".
