מעיין, סטודנטית צעירה, שננשכה באכזריות על ידי כלב מסוכן מגזע מסטיף טיבטי במהלך עבודתה בפנסיון הכלבים "דוגוויל" שנוהל בצומת רופין, הגישה בימים אלה, באמצעות עו"ד גיל קראוס, תביעת פיצויים בסכום עתק נגד הבעלים של הפנסיון ונגד חברת הפניקס המבטחת אותו.
קראו גם >>>
על פי התביעה, באחד הימים, ניגשה הצעירה לנקות את החצר, בה שהה הכלב, כשלפתע הוא התנפל עליה, הפיל אותה ארצה והחל נושך אותה בכל גופה, תוך שהוא נועל את ראשה בין לסתותיו בעוצמה רבה. הצעירה, כך נטען, הצליחה לזעוק לעזרה, ועובד אחר, שנחלץ לעזרתה, ננשך אף הוא. רק בכוחותיה האחרונים ולאחר שהעובד הנוסף היכה את הכלב בעזרת כלי עבודה, הצליחה הצעירה להימלט מהחצר שבה שהה הכלב.
בתביעה נטען, כי לצעירה נגרמו נזקי גוף קשים ביותר, בהם פצעי נשיכה משמעותיים בראשה, אוזנה השמאלית נתלשה במלואה, חתכים עמוקים לאורך יד שמאל ועוד. היא הובהלה אל בית החולים שיבא, שם עברה ניתוח לשחזור עצבי ומבני של אוזנה, וכן תפירה של החתכים הגדולים בראשה.
לדברי עוה"ד גיל קראוס בעקבות האירוע ספגה התובעת פגיעות קשות ובין היתר לקתה הצעירה בהפרעה פוסט טראומטית, היא לוקה בהתקפי חרדה ופחדים, ובעקבות המתח הנפשי התפרצה בגופה מחלת הפסוריאזיס.
בתביעה טוען עו"ד קראוס, כי השארת כלב מסוכן שכזה בפנסיון כלבים לאורך זמן רב, ובלי מתן הדרכה מתאימה או אזהרה או אמצעי מגן לעובדים המטפלים בו - גובלת ברשלנות פושעת מצד בעלי הפנסיון.
"מדובר בכלב בעל רמת סיכון גבוהה ביותר, אשר התנהגותו ואופיו מאפיינים כלב לחימה" נטען בתביעה. "זן כלבים זה ידוע בתוקפנותו, וברור שאינו מיועד לגידול במקום שבו שהה. למרות זאת, הוחזק הכלב בפנסיון במשך תקופה ארוכה מאוד, כשבעלי הפנסיון אינם מוסרים לתובעת ויתר העובדים הדרכות או אזהרות מיוחדות, ולמעשה, לא פעל כנדרש על מנת למנוע את האירוע הקשה".
בתביעה נטען עוד, כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הכלב תקף אדם, וכי כמה חודשים לפני האירוע, נשך הכלב עובד אחר בפנסיון, בשעה שנכנס לתת לו אוכל. "כל זה לא הפריע לנתבע להמשיך בהתנהגותו הרשלנית, לא לעשות דבר ולהתעלם ממסוכנותו הברורה של הכלב. ניתן לומר, לאור המתואר, שאירוע נשיכה נוסף היה רק עניין של זמן", דברי עו"ד קראוס. עוד נטען בתביעה כי גם המקום שבו שהה הכלב בפנסיון ודרך ההשגחה והטיפול בו היו רשלניים באופן שיצרו סביבת עבודה מסוכנת ולא בטיחותית.
על פי התביעה, על מנת להקל על מכאוביה ועל קשיי ההירדמות שמהם היא סובלת מאז האירוע, טופלה הצעירה בקנאביס רפואי בהתאם להמלצת רופאיה, ומעת לעת נזקקת להעלאת המינון, וכתוצאה מכך נגרמה לה התמכרות קשה לסם.
חוות דעתו של ד"ר יששכר הרמן, מומחה בתחום הפסיכיאטריה בעל התמחות בהתמכרות, צורפה לתביעה. בחוות דעתו קובע ד"ר הרמן כי בנוסף לפוסט טראומה, סובלת הצעירה מהפרעת חרדה, ומהתמכרות קשה לקנאביס עקב העלאת המינון. בשל התמכרותה העריך ד"ר הרמן את נכותה הצמיתה ב-40%, זאת בנוסף לנכות הנפשית שנגרמה לה עקב הפוסט טראומה ואשר נקבעה בחוות דעת פסיכיאטרית נפרדת על-ידי ד"ר חיים שם דוד. בנוסף קבע המומחה, כי הצעירה תהיה תלויה בטיפול בקנאביס כל חייה.
חוות דעת רפואיות נוספות שצורפו לתביעה הן של ד"ר חיים פלקסמן, מומחה בתחום האף, אוזן, גרון, שהעריך את נכותה הצמיתה של הצעירה ב-10% בשל הפגיעה באפרכסת האוזן, ושל ד"ר גיל לאנה, מומחה בתחום האורתופדיה שהעריך את נכותה הצמיתה ב-15% בשל הכאבים והמגבלות בידה השמאלית, ונכות נוספת בשיעור של 20% בשל הצלקות הרבות שהותיר האירוע בגופה. בנוסף צורפו גם חוות דעת בתחום הנוירולוגי והכירורגיה הפלסטית.
"טרם האירוע נהנתה התובעת מחיים מלאי מרץ ופעילות", דברי עו"ד קראוס, "היא סיימה 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, סיימה שירות צבאי מלא, לאחר טיול ארוך בחו"ל עבדה במספר עבודות ובמועד האירוע הייתה סטודנטית שנה ראשונה ללימודי תקשורת, גרה מחוץ לבית הוריה במעונות המכללה, עבדה במקביל במשרה חלקית בפנסיון, הייתה בתחילתו של קשר זוגי, חיה חיי חברה מלאים, בילתה, נהנתה, הייתה מלאת מוטיבציה ואנרגיה ותפקדה באופן מלא".
לטענת עו"ד קראוס, בעקבות האירוע הפכה הצעירה לשבר כלי, נאלצה הצעירה להפסיק את לימודיה, עלתה במשקל בצורה קיצונית, עובדת בעבודה מינימלית שלא דורשת ממנה מאמצים מיוחדים, לא מצליחה ליצור קשר זוגי והפכה לתלותית מאוד, בעיקר בהוריה ובני משפחתה הקרובה.
בשל הנזקים הקשים, ובשל גילה הצעיר, הגיש עו"ד קראוס תביעה בשמה ובשם הוריה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה הוא דורש פיצוי עתק מבעלי הפנסיון לכלבים ומחברה הביטוח המבטחת אותו בסך של למעלה מ-2.5 מיליון שקלים.
