באמצע השיחה עם ד"ר יעקב חן, סגן מנהל בית חולים מאיר, בשייאו של השבוע הקשה ביותר מאז פרוץ הגל החמישי, בו כל ישראלי שני נכנס לבידוד, הוא קיבל הודעת ווטסאפ כי בתו הקטנה הלומדת בבית הספר נמצאה חיובית: "אתה רואה, גם אני עכשיו אצטרך להכנס לבידוד", אמר בקול נוגה, "למעלה מעשרה אחוזים מהצוותים בכל הסקטורים בבית החולים נעדרים בגלל בידודים, עכשיו אני, שאחראי על מערך החירום, ואנחנו בשעת חירום, גם נכנס לבידוד".
קראו גם >>>>
סוגרים מרפאות
זן האומיקרון השוטף את ישראל פוגע בכל המערכות במשק הישראלי ולצערנו פוגע במיוחד גם במערך החיוני ביותר בית החולים עצמו: "התחלואה ישירות מהקורונה אינה גדולה", אומר ד"ר יעקב חן, "להיפך, אין לנו חולים רבים קשים בקורונה. זה לא הדלתא או האלפא, הוא הרבה פחות אלים. גם החולים קשה שיש להם קורונה לאו דווקא סובלים מהסימפטומים שלה, אלא בעיקר מטופלים במחלות הרקע שיש להם. הסיפור הוא כמובן המחסור בצוותים, צריך להבין שישנם הרבה צעירים שעובדים בבית החולים, ברובם עם ילדים, שאמורים להיות בבידוד, והדבר מקשה עלינו. אומנם נערכנו לזה מבעוד מועד, אבל להגיד שזה קל, בהחלט לא".
ד"ר חן בן ה-47 מהרצליה ואב לשלושה ילדים יודע היטב על מה הוא מדבר, הוא אחראי על ניהול בית החולים במצבי חירום, שעיקרו הוא ניוד בכח אדם: "נאלצנו לצערי הרב לסגור את מרפאות החוץ ולמנוע טיפולים מרבים מאוד מהמטופלים. כמובן לא מדובר על סגירה של מרפאות חיוניות המטפלות בחולים קריטיים, כגון אונקולוגיה ודיאליזה, אלא יותר אמבולטוריים (שירותים רפואיים שאינם דורשים אשפוז, כגון התייעצויות, בדיקות אבחנתיות, בדיקות היריון וכו' א.א). אז אנחנו מניידים את הרופאים למחלקות שחסרות בעיקר במחלקות הפנימיות.
"יש לנו שש מחלקות פנימיות בבית חולים, והייתה סיטואציה שמתוך מערך של מחלקה שלמה ארבעה רופאים בכירים נעדרו בגלל בידוד, כמובן שגם המתמחים חולים בתחלואה גבוהה יותר כי הם יותר צעירים שיש להם יותר ילדים בבית, אבל שארבעה או חמישה מתמחים נעדרים בגלל בידוד מתוך 12 עוד אפשר להתנהל, כשרופא בכיר נעדר, הלך כל המערך. אנחנו נעבור גם את המערך הקשה הזה, אני משוכנע. עד לרגע זה לא נמנע טיפול אחד ממאושפז, אז זה מאתגר מאוד, אבל נתמודד עם זה. יש לנו צוותים מהסיעוד ועד המנתחים שהם חדורי שליחות".
עובדים מהבית
המחלקה שנמצאת כרגע בחזית העומס בבית החולים היא היחידה לזיהומים האמונה בין היתר גם על מערך הבדיקות (אנטיגן ו-pcr) והחיסונים "אנחנו בהחלט באטרף", אומרת נגה ורד, אחות ביחידה למניעת זיהומים האחראית על מערך הבדיקות: "יש עומס מטורף על הבדיקות, אנחנו 24/7 על הטלפון, לא נושמות, אבל בהחלט לא מתלוננות, למרות שהקושי הוא רב ביותר. אנחנו מרגישות בעיצומו של קרב שאנחנו חייבות לנצח בו, וזה לא קל בכלל".
ורד, בת 50, נשואה עם שלושה ילדים מכפר סבא, יודעת מהי קורונה. כל המשפחה שלה חלתה בגל הקודם כולל אבא שאושפז במצב קשה וכולל אותה. רק לאחרונה שוב נכנסה לבידוד כי בעלה שוב נמצא חיובי לקורונה, אך למרות זאת היא לא הפסיקה לעבוד גם מהבית: "איך אני יכולה לעזוב את הצוותים, הם פשוט נאנקים בשקט תחת העומס הרב. יש מנהלי מחלקה שהם כמעט על סף קריסה, בגלל כל הבידודים האלו, הקטע הוא שרוב החולים שמגיעים לבית החולים לא חולים בכלל בקורונה ומצבם של חולי הקורונה הוא יחסית טוב מאשר במחלקות השונות.
"כל הזמן נכנסים לבידודים ויוצאים מהן, זה מן רוטינה שדי מאתגרת אותנו. אנחנו מבצעים גם בדיקות חוזרות ונשנות לצוותים הרפואיים, שזה מה שחשוב, לפעמים פעמיים ביום. זו עבודה בפול טיים שמצריכה מאיתנו לעבוד במשמרות כפולות. אין לנו אופציה להישבר, אנחנו לא מרימות ידיים, נלחמות, כי אין לנו ברירה - אלו הם חיינו".
קורסים במסדרונות
כאמור, עיקר הבעיה בגל הנוכחי אינה קשורה בתחלואת הקורונה, אלא בעיקר בבידודים המקשים על חייהם של הצוותים בבית החולים לטפל ביתר החולים, ועושים מאמץ עילאי שאף אחד לא ייפגע. תושב רעננה, בן 89, שאושפז במחלקה הגריאטרית בשלל תשישות, שלאחריו אובחן כדלקת ריאות בעקבות שפעת, הוצא על ידי בני משפחתו מהמחלקה בשל רצונו. "אבא שלי לא יכול היה לראות את הצוותים הרפואיים קורסים לו מול העיניים", אומר בנו, י.ס (השם המלא שמור במערכת), "אחרי יומיים של אשפוז עם אנטיביוטיקה הוא קרא לנו להוציא אותו, הוא אמר שגם ככה כל משמרת מגיע רופא אחר כדי לטפל בו, בגלל התחלופה הגבוהה, והוא די מפחד להידבק בגילו. הוא הרגיש טוב, והתעקש שנחתום שנוציא אותו, והוא ימשיך את הטיפול האנטיביוטי בבית. בינינו, בבית החולים עם כל החיידקים הוא עשה בשכל. זה לא שהוא היה בסכנת חיים.
"אבל גם כשהיינו שם ראינו את כל ההמולה, והדאגה על פניהם של הצוותים, אפילו הסניטרים שהיו אחוזי תזזית. האמת? נכמר לנו הלב לראות אותם ככה, האחיות היו נראות כמו אחרי קרב אגרוף, ואז מסתבר לנו שהן בכלל עובדות משמרות אינסופיות כדי לספק את הצורך הזה. אם יש לי מסר שיצאתי ממנו בסוף השבוע מהאפיזודה בבית החולים זה, 'חבר'ה אל תגיעו לבית החולים בכלל אלא אם כן זה ממש, אבל ממש, נדרש. זה לא זמן להיפוכנדרים. תתחשבו בצוותים הרפואיים, אלו שעוד נמצאים ולא בבידוד".
אפיסת כוחות
כאמור, העומס הרב על כח האדם בבית החולים שנדרשים כל העת להתמודד עם מחסור הוא גורף, אבל דומה שמי שכורעים תחת הנטל הם דווקא צוותי המחלקות הפנימיות בבית החולים, שלמעשה מטפלים בכל החולים שהם לא קורונה ונותנים מענה כשכל מחלקות הקורונה מלאות: "אנחנו בעיצומו של גל שמקשה עלינו מאוד", אומרת לובנה מחמוד, 49, מנהלת הסיעוד של פנימי.ת א', "מתוך צוות של שש אחיות אני יכולה להגיע בבוקר ולגלות שיש רק ארבע. ואז אנחנו מוכרחות כולנו להרתם, גם אני נכנסת תחת האלונקה וכמובן מסייעת לאחיות שתחת סמכותי. את כל העבודה שלי, האדמניסטרטיבית, אני שומרת לסוף המשמרת. אנחנו לא אוכלות, ואין לנו זמן אפילו לנשום, רק בסוף המשמרת מתפנות לבצע מטלות ומגיעות הביתה באפיסת כוחות".
מחמוד, נשואה ואמא לשלושה, לא נדבקה עד כה ואף לא נשלחה לבידוד: "לדעתי הגוף שלי אומר שאין לי את הפרווילגיה הזו בכלל. נפשית הוא דוחה כל הדבקה, שחלילה בגללה לא אוכל להגיע לבית החולים. אבל לצערי, אין מחלקה ואין צוות שלא חסר ממנו מישהו או לפעמים כמה, בכל יום. צריך להבין שבכל יום רגיל מתקבלים אלינו למחלקה בין 14 ל-18 חולים. 'יום טוב' זה 14 חולים. בכולם צריכים לטפל ולתת את השירות הטוב ביותר. במחלקת הקורונה דווקא הכי בטוח שם והכי לא חסר שם צוותים, כי לפי ההוראות יש רף של צוותים במחלקות הקורונה שאסור לגרוע מהן.
"לא יודעת איך להסביר את זה, אבל כשאנחנו בעבודה אנחנו מתמלאות אדרנלין, אף אחד לא מתלונן, כולם יודעים שהם בשליחות. להגיד שזה קל, זה לא. אנחנו מתמודדים עם דבר שבאמת בשבועיים האחרונים הגיע לטירוף מוחלט, שלשמחתנו לא קשור בתחלואה ותמותה, אבל גורם לנו לתשישת כוחות, וזה בסדר, זו העבודה שלנו, ואנחנו אוהבים אותה עד כלות. וכמה שקשה כשרואים חיוך של מטופל שקיבל יחס טוב זה שווה הכול".
נמצאים בבידוד:
37
רופאים ורופאות
71
סניטרים ואנשי מנהלה
119
אחים ואחיות
סך הכול:
227
אנשי צוות
מאושפזים קורנה / שפעת:
60
חולי קורונה מאושפזים
27
במצב קשה
7
במצב בינוני
20
חולי שפעת
