"בחודשיים האחרונים אחנו חווים אחרת את המרחב הביתי שלנו. לעשות סדר באלבומי תמונות ישנים, לארגן את המטבח, את המחסן, לשחק יותר עם הילדים, לגמור את הפרויקט שלא הגעת אליו שנים, לקרוא, או סתם לשוטט בנטפליקס עד אינסוף.
אני גיליתי מחדש את הגינה שלי. ולא, לא התחלתי לנכש עשבים, לשתול, להפוך את האדמה וכל מה שקשור בגינון. החיבור שלי לגינה הוא עניין של נקודת מבט. לפני כחמש שנים עברנו לבית פרטי עם גינה לא ענקית, אבל ירוקה, עם עצי פרי, פרחים ומספיק מקום לילדים להתרוצץ. אנחנו מבלים בגינה לא מעט, גם לפני שהקורונה סגרה אותנו בבית, אבל תמיד הסתכלתי עליה מהצד, נהניתי יותר מהמרחב ומהאוויר ולא ממש התעמקתי בה מעבר לזה. ואז הגיעה הקורונה ואילצה את כולנו לחשב מסלול מחדש.
"במקצועי אני צלם, במאי ועורך וידאו, אבל מאז ומתמיד דווקא צילום סטילס הוא אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות, כי הוא גורם לי כל הזמן לחפש עוד דרכים להסתכל על העולם. כבמאי ועורך עצמאי שעובד מהבית בשגרה, בחודשיים האחרונים גם החיים שלי עברו סחרור. מצד אחד פרויקטים שהחלו לפני ההסגר בוטלו או נדחו למועד לא ידוע. מצד שני נכנסו פרויקטים אחרים שקשורים לתקופה, אך בהיקף נמוך יותר. בגלל שהילדים שלי (בני שש ועשר) נשארו בבית, רב שעות העבודה שלי עברו ללילה ובמהלך היום נוצרו חלונות של זמן פנוי. לפני כשבע שנים התנסיתי לראשונה בצילום מאקרו, אבל מאז די זנחתי את העולם הזה. למי שלא מכיר, מדובר בצילומי תקריב של אובייקטים מאוד קטנים, בדרך כלל חרקים או צמחים, שמאפשרים לנו לראות אותם מקרוב.
"כיום, כיוצר וידאו, יש לי מצלמה היברידית שמצלמת וידאו, אבל גם סטילס. אחרי כשבועיים בהסגר פתאום נזכרתי בעדשת המאקרו שרכשתי. על פי ההנחיות אסור היה להתרחק יותר מ־100 מטרים מהבית, החלטתי פשוט לצאת החוצה לגינה. הרעיון הראשוני היה לצלם מקרוב את הכלבה שלי, שלא כל כך הבינה למה אני דוחף לה עדשה ענקית לתוך העין. לזכותה ייאמר שזה עבד לאיזה דקה אבל לא יותר מזה. אחרי שהיא עזבה באלגנטיות, החלטתי להמשיך להסתובב בגינה.
"הגינה שלי, כאמור, לא ענקית, אבל ברגע שמסתכלים עליה מקרוב היא נראית לפתע כמו עולם שלם. כל עלה שהתקרבתי אליו נראה כאילו יש לו סיפור לספר, צבעי פריחת האביב פרצו מתוך עלי הכותרת, והחרקים שאתה רגיל להעיף מעליך כשאתה יושב בחוץ, פתאום נראו כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק. הכל היה שם תמיד, כל מה שצריך זה פשוט להסתכל.
בשלב מסוים מצאתי את עצמי מתבאס באמת כשדבורה שהייתה לידי התעופפה ונעלמה. בלי לשים לב עברו קרוב לשעתיים, וקלטתי את זה רק כשהילדים שלי שאלו למה אני כבר עשר דקות מסתכל על הדשא.
***
"גם למחרת לקחתי את המצלמה ויצאתי החוצה. אחרי כמה ימים שוב, וכך אחת לכמה ימים יצאתי לבדוק מה התחדש בגינה. אחרי כמעט חמש שנים שבמהלכן חשבתי ששום דבר לא באמת מתחדש בגינה, מעבר לשינויי העונות, פתאום גיליתי יצורים, צורות, צבעים - חיים שלמים שלא הייתי מודע אליהם, כאן אצלי בחצר.
יש כאלה שבזמן ההסגר הצליחו לעשות סדר בתמונות הישנות שלהם. אני הוספתי תמונות, שיהיה מה לסדר בפעם הבאה.
ואולי טמון כאן מסר: כשכולנו נאלצים להישאר קרוב לבית, שווה להסתכל גם על הבית מקרוב.
