לפני כשלוש שנים הודיעה הנפרולוגית למזל־טוב זהבי שיש לכליות שלה עוד כשלוש שנים עד שיחדלו לתפקד. עכשיו הן מצויות בתפקוד של 17 אחוז, ולא ברור עוד כמה זמן יעבור עד שתזדקק לדיאליזה. התקווה היחידה שלה לחיים נורמליים, היא אומרת, היא תרומת כליה; אלא שבני משפחתה הקרובים, ילדיה ונכדיה סובלים מאותה מחלה תורשתית הפוגעת בכליות ואינם יכולים אפילו להיחשב כמועמדים לתרום, למרות רצונם.
קראו גם >>
"אני יודעת שזה לא כל כך פשוט לבקש תרומת כליה, זו בקשה עצומה, אבל בכל זאת זו בקשה להצלת חיים, החיים שלי", היא כתבה ברשתות החברתיות, "גם כשאני כותבת את זה, זה נשמע מוזר לבקש כליה – זו בקשה כל כך גדולה, אבל זאת האופציה היחידה שלי".
זהבי, בת 68 מהוד השרון, נשואה, אם לארבעה, סבתא ל־12 נכדים וסבתא רבתא ללא פחות מ־13 נינים. "יש לי בת שהיא חרדית", היא מסבירה, "ובכלל, הכל קרה אצלנו מוקדם. גם אני התחלתי מוקדם וגם אמא שלי, שהיא היום בת 82". עד לאחרונה ולאורך עשור ניהלה זהבי משפחתון, אבל מאז פרוץ הקורונה היא לא עובדת, ולא רק בגלל המגפה - אלא כי הרגליים כבר כבדות ולגוף קשה לתפקד, בגלל הכליות.
את המחלה שלה היא גילתה כשהייתה כבת 50, אז התגלתה בלידת שניים מנכדיה המחלה התורשתית, והנפרולוג שטיפל בהם ביקש להתחקות אחר המקור. "מאז אני עושה בדיקות מדי שנה, מקפידה על תזונה ואורח חיים באדיקות, אבל המצב הידרדר בכל זאת", היא אומרת ומודה שלא קל לה לבקש עזרה. "קשה לי החשיפה, אני אוהבת פרטיות, אבל הילדים שלי לא מוותרים ונלחמים עליי כמו אריות.
"אני פחות נלחמת, אולי כי לא מעכלת את הסיטואציה עד הסוף. קצת מרגישה שהמלחמה הזאת היא עבור מישהי אחרת. אני רוצה להמשיך לחיות, לטייל עם הילדים, הנכדים והנינים. יש לי תקווה בלב שמישהו יתרום, ואני מבטיחה למישהו הזה שאשמור היטב על הכליה שלו".
לבדיקת התאמה לתרומת כליה - לחצו כאן.
