"המראות של החטופים ששוחררו, ההרעבה, לא עוזבים אותי, לא מרפים. אני מנסה, אבל זה לא הולך. איך אבא או אמא יכולים לישון, לאכול או לחיות כשהם יודעים שהבן האהוב שלהם נמצא בעינוי יומיומי שאי אפשר לתאר", אלון נמרודי, 54, תושב הישוב מתן בשרון, שבנו תמיר, חטוף בעזה, ממתין לרגע שבו הוא יוכל לחבק שוב את הבן שלו: "למרות המראות, המחשבות, ההנהגה, וכל מה שתרצה, יש לי עדיין תקווה לחבק את תמיר. אתה יודע איך הוא אהב להתחבק? כל הזמן. כמה זה עשה לו טוב, כמה הוא בטח מתגעגע לחבק אותנו, לחבק מישהו שם באפילה הנוראה".
התמודד עם אתגרים
רגע לפני שהוא טס לחו"ל, למשלחת בארצות הברית, אחת ממשלחות רבות, שהוא ויתר המשפחות של החטופים, מקפידות לפקוד בחודשים האחרונים, אלון נמרודי, איש עסקים, משתף אותנו בתחושות שלו, תחושות שמשותפות כמובן ליתר משפחות החטופים, ומאז שבת האחרונה, עם המראות של שחרור החטופים ומצבם הרפואי, לא מרפות מכל יתר תושבי המדינה.
"אתה יודע תמיר כל חייו נאבק בהרבה אתגרים, לא היו לו חיים קלים, בילדותו ונעוריו הוא נאבק הרבה עם אתגרים לא פשוטים, ולקראת התיכון הוא ממש פרח. ראינו אותו נולד מחדש, בעיקר מבחינה סביבתית. תמיד הוא ילד שדורש הרבה חום ואהבה, וגם מעניק בהתאם. קשה לנו עכשיו לדעת שאין לו את כל המעטפת התומכת הזו.
קראו גם:
"לצבא הוא התגייס עם פרופיל נמוך, אבל הוא התעקש ורצה לשרת במקום שבו הוא נותן תרומה משמעותית יותר. חירות, אמא של תמיר, אמרה לא מזמן שהיא מקווה שהאתגרים שתמיר עבר בילדותו עזרו לו לפתח חוסן נפשי בשבי. אני גם שותף לתחושותיה. תמיר תמיד נאבק והצליח והיו לו הרבה חלומות. אני נשבע כאן שרק כשהוא ישתחרר כולנו, אמא שלו אני והאחיות שלו, נגשים לו את כולם. כל חלום שהוא רצה, רק שיבוא ונחבק אותו".
אזלו הכוחות
תמיר נמרודי מהישוב נירית בשרון נחטף חודש לפני יום הולדתו ה-19 מהבסיס שבו שירת בעוטף עזה. זה יום הולדתו השני שהוא "חוגג" בשבי. תמיר נחטף ביום שבת השבעה באוקטובר מבסיס מת"ק עזה, בו שירת כמש"ק חינוך, ביחד עם ניק בייזר ורון שרמן, אשר נרצחו בשבי וגופותיהם הוחזרו באמצע דצמבר אשתקד. את השבת הזו סגר בבסיס לאחר שהתנדב להחליף חבר. עוד באותה שבת פורסמו סרטונים בהם נראה תמיר נחטף לרצועת עזה.
"לא קיבלנו מאז החטיפה שום אות חיים, לא עדויות ולא כלום. מה שכן אנחנו יודעים,שהוא היה חי בזמן שנחטף. זה בוודאות. ראינו אותו עובר את הגדר על הרגליים, עם מחבלי חמאס כשהוא יחף, בפיג'מה, זאת התמונה האחרונה שיש לנו. אין לנו שום מושג מה מצבו. אני אופטימי תמיד אופטימי, אבל אוזלים הכוחות, כמה אפשר. יש לי אחריות כלפי הבנות גם. האחיות שלו. כוחותיי אוזלים, וההנהגה בשלה. זה פשוט לא נתפס, האמירות שלהם, פשוט מצמררות, כאילו החטופים, ומשפחותיהם, הם איזה סרח עודף או ספחת. משהו שעדיף שהיה נעלם מן המציאות. אולי אנחנו מציבים להם מראה, שקשה להם מאוד להסתכל עליה, אולי, וזה אני אומר לזכותם, הם מאוד מתביישים במחזה שהם רואים על עצמם, אולי בתוך תוכם הם יודעים שהם אשמים, וכואב להם לראות את זה".
יש לו חלומות
"תמיר, למרות האתגרים בהם ניצב, הוא אחד הילדים עם סולם הערכים הגבוה ביותר שאני מכיר. זה היה ילד שצמא למידע על ההיסטוריה היהודית והמסורת. בין אם זה לקבל מידע על הפרהוד בעיראק כי הוא חצי עיראקי, או מידע על השואה כי אמא שלו בצד הגרמני. הידע שלו מאוד רחב. הוא היה ילד סקרן, אנרגטי, חכם ובעל זיקה מיוחדת לטבע. מגיל צעיר הראה עניין עמוק בגיאולוגיה, בעלי חיים והיסטוריה, ואף הכיר את שמות כל ערי הבירה בעולם. תמיר חי את ההיסטוריה היהודית. בשנתיים האחרונות, מהרגע שהתגייס, הוא הרגיש שחי בשליחות. הוא שם לעצמו למטרה להיטיב עם החיילים, לקח על עצמו את פרויקט החיילים הבודדים. הוא מאוד התחבר אליהם וביקש להביא הביתה חברים שהכיר שם".
"ימים ספורים לפני החטיפה הוא התראיין לקצונה, הוא רצה להיות קצין חינוך ולהמשיך במסגרת חינוכית. גם אחרי הצבא היו לו תוכניות משמעותיות מאוד קדימה. הוא רצה להיות בהרבה מקומות בעולם, תמיר היה ילד ערכי מאוד. החזירו לנו מהבסיס פתק קטן שתמיר כתב לעצמו ובו שלושה משפטים: 'להצליח לעזור להרבה אנשים, ליצור מעגל חברתי קרוב ולא לפגוע'. אלה ערכים שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשמור אצלם ולעשות בכל יום ביומו, ואלה ערכים שלדעתי אין לאף אחד ממקבלי ההחלטות במדינת ישראל".
סומך על טראמפ יותר מנתניהו
מה לדעתך הולך לקרות עכשיו?
"ראש ממשלת ישראל נסע לשבוע לארה''ב בלי שום תוכניות רשמיות לאותו סוף שבוע, כך לפחות לפי הדיווחים, ומבלה במלון 5 כוכבים במקום להיות פה ברגעים קריטיים כאלו של החזרת חטופים הביתה במצב איום ונורא. הדבר הראשון שעלה לי לראש ברגע שראיתי את החטופים יוצאים מרכב חמאס - זה 1945, ככה נראה שחרור מחנות ב-1945 עם שורדי שואה שנראו בדיוק באותה צורה, ועוד אנחנו קוראים שבשבועיים האחרונים נתנו להם יותר מזון כדי שהם יעלו יותר במשקל, זו הזיה. ראש ממשלה מנותק שנמצא במרומי האולימפוס כשאנחנו פה בסערה, אפילו אין תוכנית להמשך השיחות לשלב ב'.
"אני סומך על טראמפ יותר מאשר על נתניהו. במקרה הספציפי שלנו, זה שהוא אדם לא צפוי שרוצה לעשות שינויים בעולם זה דבר מאוד חשוב וחיובי. השיגעון שלו טוב לנו, נתניהו חושש ממנו בגלל שהוא לא צפוי - אבל הוא צריך את טראמפ. שמע, פוליטיקה לא מעניינת אותי, מעניין אותי תמיר, לחבק אותו, לשקם אותו, הדבר הראשון שנעשה כשיחזור זה רק לחבק, בלי לדבר, בלי לשאול, חיבוק ארוך ואוהב, אחר כך נתחיל בשיקום ארוך, ונגשים לו את כל חלומותיו, זה החלום שלי, שהסיוט הזה ייגמר כבר, ונתחיל להגשים חלומות של תקווה".
