מעצר הוא חוויה מטלטלת עבור כל אדם, אך עבור מי שרגיל לחיים במעמד גבוה, חשיבות ציבורית או עושר, המעבר הפתאומי לתא קטן, מנותק ומפוקח הופך לסיוט כפול ומכופל. אלה הם ימי המעצר או "מעצר ימים" בשפה המשפטית – אותה תקופה קצרה, בדרך כלל, שבין המעצר הראשוני ועד להחלטה על הגשת כתב אישום או שחרור בתנאים מגבילים.
חשוב לזכור, בשלב זה, מדובר עדיין בחשודים - עקרון חפותם עומד בעינו, והמעצר נועד לרוב למנוע שיבוש חקירה, פגיעה בראיות או מסוכנות, ולא לשם ענישה. הימים הללו, גם אם אורכם אינו עולה על שבוע או שבועיים, משאירים צלקת עמוקה.
הקריסה הפסיכולוגית
"ההלם הראשוני הוא הדרמטי ביותר. אדם שהיה מוקף בעורכי דין, יועצים, מזכירות, עיתונאים ומשפחה, מוצא עצמו בבידוד כמעט מוחלט. מטלפון חכם, אינטרנט ויומן עמוס, לתא מעצר דחוס, תנאי תברואה ירודים לעיתים, ומפגשים מוגבלים ומפוקחים עם עורך דין בלבד", מסביר ד"ר עמית גלבוע, פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול במשפחות חשודים ובכירים.
"המעבר החד מחופש ושליטה מוחלטת לאובדן שליטה טוטאלי הוא טראומטי", ממשיך ד"ר גלבוע, "אנשים שהזהות שלהם נשענת על כוח, מעמד והשפעה, חווים קריסה נרקיסיסטית. פתאום, הם חסרי אונים לחלוטין. התנאים הפיזיים הקשים בבתי המעצר, כמו ריחות, צפיפות והיעדר פרטיות, הופכים לבלתי נסבלים עבור מי שרגיל לחיים סטריליים ומפנקים".
מעבר לצד הכלכלי והמעמד, איך משפיע המעצר?
"הניתוק ממשפחה וילדים הוא אחד הגורמים הקשים ביותר. בעוד שהמשטרה מפעילה את עילת השיבוש כדי להגביל קשרים, עבור החשוד זהו ניתוק רגשי אכזרי".
קריסת המעמד
מעצרו של יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, בפרשת החשדות לשחיתות בה מעורבים 34 עובדי ציבור, יחד עם רעייתו, הציב אותו במרכז סערה ציבורית. עבור אדם שחולש על אימפריה של עובדים ובעל השפעה פוליטית עצומה, המעבר לתא מעצר היה לא רק השפלה, אלא גם איום ממשי על הזהות המקצועית והציבורית.
הפצ"רית לשעבר, האלופה (מיל') יפעת תומר-ירושלמי, עברה אירוע מטלטל שהדגים יותר מכל את השפעת המעצר על דמות במעמד הגבוה ביותר. כאישה שהחזיקה בתפקיד בכיר המחייב שמירה קפדנית על החוק ועל נורמות ציבוריות מחמירות, המעבר המיידי ממעמד של אלופה נערצת ומובילת דעה (בין השאר, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) למצב של חשודה במעצר בעבירות כמו שיבוש הליכי משפט ומרמה והפרת אמונים, גרם לה לקריסה נפשית, אישית וציבורית. עורכי דינה אף טענו בדיון, כי הימים הקשים בכלא החמירו את מצבה, דבר שהודגם גם בבקשתם שתעלה לדיון על הארכת מעצרה באמצעות זום. האירועים שקדמו למעצר - כולל היעדרותה המדווחת ואיתורה, והחיפוש הדרמטי אחר מכשירים נייד שאבד - הפכו את הפרשה לסערה ציבורית, והבהירו כי המעצר - גם אם קצר, גובה מחיר נפשי גבוה במיוחד ממי שמעמדו הציבורי הוא נכסו הגדול ביותר.
על אף ש"נוכל הטינדר", סימון לבייב (שמעון חיות), מעולם לא נשלח למעצר ימים בישראל בפרשת הונאה, הוא בהחלט אדם שחי את החיים הטובים וברמה הגבוהה ביותר: ממטוסי סילון, מלונות פאר ועד לגימת אינסוף בקבוקי שמפניה. מעצרו בגיאורגיה לפני שלושה חודשים וההכרה הציבורית הדרמטית של פניו ותוארו כנוכל הביאו אותו למצב שבו חירותו וחייו הפרטיים נלקחו ממנו בן לילה, יחד עם אובדן כבוד והמעמד הפיקטיבי שבנה לעצמו. נכון להיום, הוא טרם נמצא אשם בדבר על ידי בתי המשפט (בישראל או בעולם). עבורו, ההשפלה הציבורית והכליאה בפועל היא הדבר המשפיע והמשפיל ביותר.
"אצל בכירים ואנשים החיים במגדלי שן, הנפילה היא תהומית. הם הופכים מגיבורים, מנהיגים ובעלי שליטה – לאובייקט הנחקר. זה מצב של חוסר ודאות מוחלט", מוסיף ד"ר גלבוע. "הם שואלים את עצמם: האם אני חוזר הביתה? האם הקריירה שלי נגמרה? איך אשקם את השם הטוב? זה מנגנון חרדה קיצוני המפעיל תסמיני לחץ פוסט-טראומטיים".
קראו גם:
נאשמים מראש
הצדק מחייב חקירה יסודית, ולעיתים מעצר הוא כלי הכרחי. יחד עם זאת, המציאות מראה כי שיעור לא מבוטל של תיקים פליליים, בעיקר בקרב אנשים בעלי פרופיל גבוה, נסגרים בסופו של דבר ללא כתב אישום, או שהנחקרים משוחררים לאחר ימי המעצר למעצר בית או בתנאים מגבילים.
במקרים רבים, סמכות המעצר לצורך חקירה ("מעצר ימים") מנוצלת עד תום על ידי הרשויות. נציג המשטרה מפרט בפני השופט את עילות החשד והצורך בהמשך המעצר, תוך הצגת סעיפי חקירה חסויים, מה שמעמיד את השופט בעמדה כמעט בלתי אפשרית של הכרעה.
הדיון מתקיים בדלתיים סגורות, והתקשורת לרוב מדווחת רק על הארכת המעצר, מה שמחזק את התפיסה הציבורית כי החשוד אשם, הרבה לפני שהונח כתב אישום על שולחן בית המשפט.
"במקרים רבים, המעצר הפך לכלי חקירתי ולא ככלי מניעתי בלבד", מסכם ד"ר גלבוע. "התקופה הזו גובה מחיר אנושי כבד, גם ממי שבסוף ייצא נקי. הנזק התדמיתי והפסיכולוגי הוא לעיתים בלתי הפיך".
השימוש בכלי המעצר, במיוחד בקרב חשודים שאינם מסוכנים לציבור אך עלולים לשבש חקירה מעצם מעמדם, הוא איזון עדין בין הצורך להגיע לחקר האמת לבין שמירה על זכויות האדם. עבור החשודים, מעצר הימים הוא תזכורת כואבת עד כמה רעועים עשויים להיות הכוח, העושר והמעמד, כאשר הם פוגשים את קירות הבטון הקרים של בית המעצר.
