המכות לא מפסיקות לנחות על יוסי שמעוני משדה עוזיה, אב לעשרה ילדים. לפני שנה ושלושה חודשים חרב עליו עולמו לאחר שאשתו ציפי בת ה־36 נהרגה בתאונת דרכים כשהייתה בדרכה לקניות בקריית מלאכי.
משאית שהובילה תוצרת חקלאית פגעה בכמה כלי רכב בכביש 3703 בין עזריקם לבאר טוביה, ובתאונה נהרגו שני אנשים נוספים: פנטנש אורבך, אמא לשמונה מקריית מלאכי ומתניה איובי, אב לארבעה ילדים מאבן שמואל. עכשיו הוא וילדיו עלולים להיזרק לרחוב.
בלי בית
שמעוני (63) ניצב בימים אלו מול מכשול קשה, מפחיד ומתיש במיוחד ־הוא ועשרת ילדיו עלולים להישאר ללא קורת גג. יוסי וציפי התגוררו מאז נישואיהם ביחידת דיור צמודה לבית אמה של ציפי בשדה עוזיה, ועכשיו הוא נדרש לעזוב את הבית מאחר שהנחלה נמכרה לאחד מבני המשפחה. שמעוני, שגדל באשקלון, פנה לחברת מילגם של משרד השיכון כדי לבקש דיור ציבורי, אבל קיבל תשובה שלילית. "לאן אני אקח את עשרת הילדים שלי, מה אני אעשה איתם עכשיו", הוא אמר השבוע.
שמעוני מספר שהגיש את הבקשה בסיועה של בתו מנישואיו הראשונים, רחל. "פשוט הודיעו לי שלא אהיה זכאי לקבל דירה בדיור הציבורי. אז אם אני, אבא לעשרה ילדים מגיל שנה וחצי עד 15, לא זכאי לקבל דירה בדיור הציבורי אז מי כן?", הוא אומר בכעס.
"הכי מקומם זה שפניתי לפני שנה וחצי למשרד השיכון בבקשה לדיור ציבורי ואז אמרו לנו שאנחנו נכנסים לרשימת המתנה. עכשיו, כשאיבדתי את ציפי וביקשתי שוב את הבקשה, אומרים לי שלא מגיע לי. למה? לך תבין את המדינה הזו, או את מי שמחליט החלטות כאלו. איפה נשמע דבר כזה? איזה לב יש לו וממה הוא עשוי".
שמעוני מספר שהגיש את הבקשה לאחרונה, לאחר שבן משפחה רכש את הבית שבו התגורר והיה שייך לחמותו. "הוא רכש את המשק ורוצה לממש את הרכישה. אין לי שום טענות אליו, הוא אפילו נתן לי זמן להתארגן כדי לעבור לבית אחר. הוא בא לקראתי, אבל אני לא יכול להישאר פה לעוד הרבה זמן.
"לציפי ז"ל אין כביכול זכויות. אמא שלה, שהיא אישה מבוגרת וסיעודית, תישאר בבית עד יום מותה, וממני הם דורשים לעזוב. ב־17 השנים שלי עם ציפי גרנו באותה יחידת דיור בלי לשלם דמי שכירות, אבל הכל השתנה מהרגע שציפי נפטרה".
ואיך הסבירו במילגם את הסירוב?
"הלוואי והייתי יודע. שאלו אותי בתשאולים השונים כל מיני שאלות, כולל אם יש לי כסף בבנק או בית על שמי מהנישואין הראשונים, ועניתי שלא. הגשתי המון טפסים על פי כל הכללים, אבל התשובה הייתה שלילית. זה הורג אותי הסירוב הזה, מה אני צריך לעשות כדי שזה ישתנה?"
"שכחו אותי"
שמעוני הכיר את ציפי לפני קצת יותר מ־20 שנה, כשהיא הייתה בת 16. הוא היה גרוש ואב לשני ילדים, והיא הגיעה לחוף הים באשדוד והתעניינה ברכיבת סוסים. הוא הציע לה לרכוב על סוס, השניים נשארו בקשר וקבעו להיפגש שוב כשהיא תהיה בת 18.
ב־2007 הם התחתנו באחוזת טל, עברו להתגורר באותה יחידת דיור בשדה עוזיה והביאו לעולם עשרה ילדים – הגדולה שבהם, אושר, בת 15, והקטן אדיר, בן שנה וחצי. "החיים של ציפי היו הילדים, היא כל כך אהבה ילדים ולא היה לה איכפת להביא כמה שיותר. היא אמרה שבשבילה ילדים זה שמחה", סיפר שמעוני מיד אחרי התאונה.
יוסי, איך עברו 15 החודשים מאז האסון?
"אני באמת לא מאחל לאף אחד", הוא אומר בכאב. "זה לא קל לי, גם לא בגילי, ובעיקר עם הקושי לגדל עשרה ילדים. זה מעסיק אותי 24/7, יום ולילה, אני יוצא מהעבודה בצהרי היום כי צריך להוציא את הילדים מהמסגרות החינוכיות, להיות איתם, לתת להם אוכל, לקחת אותם לחוגים, להחזיר אותם, לקלח אותם, להכניס אותם לישון, להעיר אותם בבוקר. אני מדבר איתך על התעסקות אינסופית".
יוסי מספר על הקושי העצום ובעיקר על כך שבהתחלה עזרו לו המון אנשים טובים, אבל עם הזמן הם נעלמו. אחרי האסון הוא היה מקבל סיוע במנות מזון, מחלקת הרווחה במועצה האזורית באר טוביה סייעה לו עם מטפלת, חברות היו שולחות צעצועים ואפילו יובל המבולבל הגיע לעשות לאחד הילדים מסיבת הפתעה.
"אנשים לא זוכרים את מה שקרה, אבל באמת שאין לי טענות לאף אחד. אנשים שכחו אותי. לכל אחד יש את הצרות שלו. גם אין לי טענות למועצה האזורית שנתנה לנו מטפלת, אבל עכשיו היא חולה ואין לה מחליפה. הכל נפל עליי. הייתי מוכן לכל זה, אבל עניין המגורים והסירוב ממילגם גרמו לי להישבר".
שמעוני מספר שבתו אושר הפכה בעל כורחה להיות אמא בבית. "אושר היא עדיין ילדה בעצמה, אבל היא בעצם אמא נוספת בבית. היא מגדלת את האח הקטן אדיר, מחליפה לו, מרדימה אותו, מקלחת אותו. וזה חוץ ממה שהיא עושה למען האחים והאחיות האחרים. כואב לי לראות את המצב הזה, כי היא בעצמה ילדה שעוד לא ראתה כלום בחייה והיא בגילה צריכה לדאוג לחיים של האחים הקטנים שלה. לנערות בגיל שלה יש חיים, זה גיל ההתבגרות ולה אין כלום".
לשמעוני יש שני ילדים מהנישואים הראשונים, שרון (42) ורחל (40), ועוד עשרה ילדים מפרק ב' עם ציפי: אושר, ליאור (14), שקד (13), הדר (12), אליה (11), יוחאי (10), נתנאל (7), ישראל (4), אפרת (2.5) ואדיר.
איך אתה מסתדר מבחינה כלכלית?
"זו הסיבה שאני יוצא לעבוד, כי הסיוע מביטוח לאומי לא מספיק לכלום. אני עובד עם קבלן בשיפוצים, אבל לא פעם אני יוצא כבר בשעה שתיים או שלוש בצהריים כי צריך להיות בבית. פה הילדה חולה, פה צריך להוציא ילד אחר לטיפול, אין סוף לדברים האלה.
"זה כל היום 'אבא', 'אבא', 'אבא'. חוץ מזה הגעתי להסדר עם הוצאה לפועל על חובות שהיו לי מהנישואים הקודמים. הייתי חייב מאות אלפי שקלים והגענו להסדר של תשלום אלפיים שקל מידי חודש. אני מנסה להסתדר, יוצא לעבוד, אבל זה לא מספיק. כרגע אני לא משלם על דיור, אחרת הייתי אבוד. זו הסיבה שפניתי למשרד השיכון לקבלת סיוע".
הילדים צועקים "אמא, אמא"
למה רצית לעבור לאשקלון?
"אני במקור מאשקלון ושם גם נמצאת המשפחה שלי. אם אעבור לשם, אזכה לסיוע מהם".
"אני מרגיש שהמדינה זרקה אותי לכלבים", אומר שמעוני. "אני אשם שאשתי נהרגה בתאונת דרכים? אני גרמתי לתאונה הזו? אין לי מושג למה דחו את הבקשה שלי לקבלת סיוע ציבורי, אולי הם ראו תלוש שאני עובד בשיפוצים כשכיר, אבל מה זה יכול לעזור לי".
איך אתה מתמודד עם האובדן?
"זה קושי שאי אפשר לתאר. זה הופך להיות קשה יותר כשעוברים הימים. הגעגועים אליה הם בכל יום. ציפי הייתה אהבת חיי, וזה אין ספור זיכרונות איתה ובעיקר עם הילדים. כל מה שקרה לי איתה היה קשור לילדים, אפילו כשהיא נהרגה היא נסעה לקריית מלאכי כדי לקנות להם דברים.
"ציפי לא הספיקה ליהנות מהחיים שלה, כי את הכל היא הפנתה לילדים ונשאר פה חלל עצום. נניח שאני מתמודד עם האובדן של ציפי, אבל עם הילדים זה קושי שלא נגמר. אין יום שהילדים לא צועקים וצורחים: 'אמא, אמא'. השבוע למשל ישראל בן הארבע אמר לי: 'אבא, אמרת שאני אראה את אמא כשהמשיח יגיע, והנה עבר הרבה זמן והמשיח לא הגיע'. מה אפשר להגיד על זה?
"לפני חודשיים היינו באזכרה של שנה למותה, וזה היה כואב. הילדים מבקשים ללכת בכל חודש לקבר שלה, ואנחנו מגיעים ובעיקר בוכים שם".
מה אתה יודע לגבי התיק המשפטי של החשוד בהריגת שלושת האנשים?
"בהתחלה הגעתי למשטרה, שאלתי מה קורה ותמיד אמרו לי שיחזרו אליי עם תשובות. הייתי גם נכנס ללינק דרך המשטרה והפרקליטות כדי לעקוב אחרי מה שקורה עם העניין והייתי נתקע. עם כל העיסוק שלי עם הילדים והעבודה בשיפוצים, זה לא משאיר לי שום רגע של מנוחה. הלוואי שהייתי פנוי לעניין המשפטי, הייתי רוצה להיות מעורב".
משרד השיכון בתגובה:
"משרד הבינוי והשיכון מכיר ומלווה את משפחת שמעוני ואישר למשפחה דיור ציבורי כבר מחודש נובמבר 2021, אשר לא מומשה עקב מגורים בדירה של קרובת משפחה.
"נציין כי, לאור שינוי מצבם המשפחתי המצער בקשתם לזכאות הוגשה מחדש, ונמצאת כעת בשלב איסוף הנתונים הנדרש, לאור נסיבות המקרה המשרד עושה מאמץ לזרז את התהליך".
קראו גם
כתב אישום נגד הנהג
פרקליטות מחוז דרום פלילי הגישה לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע כתב אישום נגד עומר שוויקי (28) מירושלים, לאחר שנהג באופן רשלני וגרם לתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נהרגו שלושה אנשים ונפצעו אנשים נוספים, ביניהם ציפי שמעוני ז"ל.
בבקשת פסילת הרישיון עד תום ההליכים שהוגשה במקביל צוין כי: "אופן נהיגתו של המשיב, אשר נהג ברכבו ברשלנות כאמור בכתב האישום ותוך הפרת חובותיו כלפי המשתמשים האחרים בדרך – יש בהם כדי להעיד כי המשך נהיגתו מהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך, וכי המשיב אינו מודע לאחריות הכבדה שמוטלת על מי שאוחז בהגה".
לשוויקי יוחסו עבירות של גרימת מוות ברשלנות (3 עבירות), נהיגה רשלנית וחבלה של ממש לאדם ורווח בין רכב לרכב (איש שמירת מרחק). הדיון בעניינו יתקיים ב־11.9.
