לזכרם: משפחות גרינגליק מרעננה ושמריז, שבניהם גיבורי ישראל נפלו בקרב, החליטו להנציחם בבניית בית כנסת על שמם באריאל שישמש בית כנסת רב רב קהילתי לכל המגזרים והעדות.
שי ("שמריז" בפי רבים) היה ילד מיוחד מאוד, בן אמצעי בין שתי אחיות. עוד מילדות היה חדור מטרה, רציני ויסודי בכל מעשיו. למד בבית הספר היסודי "שפיר" במרכז שפירא ולאחר מכן בחטיבה ובתיכון בקבוצת יבנה. הוא אהב ללמוד, השקיע בלימודיו והיה תלמיד טוב. קשר חם נרקם בינו למחנך שלו. השלים תעודת בגרות במגמת הנדסת מחשבים, עם חמש יחידות לימוד באנגלית, מתמטיקה, פיזיקה, תוכנה, גמרא ותנ"ך.
קראו גם:
בילדותו הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא" וכעבור כמה שנים עבר הכשרה והיה למדריך. חניכיו הושפעו ממנו מאוד, והקומונרית סיפרה שהכול חיכו בקוצר רוח למוצא פיו, משום שידע להציע הצעות יצירתיות ומקוריות ולפתור בעיות. מלבד זאת הצטרף לפעילויות התנדבות ביישוב – הדרכה בקייטנת "איל"ן", וחלוקת אוכל למשפחות נזקקות.
בתום לימודיו בתיכון למד במשך שנתיים במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי. גם שם השיג בנחישות את מטרותיו, היה נוכח מאוד ורתם את חבריו לעשייה וללימוד. הוא שמר על קשר עם רב המכינה גם לאחר שסיים את לימודיו, ומדי פעם נסע לבקר וללמוד במקום.
שי אהב מאוד ללמוד תורה והגות יהודית. בארון הספרים שלו, מלבד ספרי שירה, מדע בדיוני, ביוגרפיה, צבא וביטחון, הייתה גם ספרות קודש עשירה. לימודי הקודש היו לא קלים, אך שי התעקש עליהם, וכשהצליח לחדור לעומקם של דברים, זה מילא אותו וחיזק את ערכי היהדות ואת החיבור לעם ישראל. כשנשא דברי תורה, הייתה לו דרך מיוחדת לפנות ולהגיע ללבבות של כל אחד משומעיו ולהפוך את המסרים לרלוונטיים ליום-יום שלהם, וכך עשה לימים עם חייליו בערבי שבת. בדרך זו הוא השפיע על רוח הלחימה, על האחדות ועל הגיבוש שלהם, וכך נוצרו חיבורים בין כל הלוחמים שבאים ממגזרי אוכלוסייה שונים, דבר שהרשים מאוד את כל מי שסבב אותו.
בשנת 2017 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם ביחידה המובחרת "דובדבן" של חיל הרגלים, ובה עשה את רוב שירות החובה. מסלול ההכשרה נמשך שנה ושמונה חודשים, ואת כל הקורסים במהלכו סיים בהצטיינות. לאחר סיום קורס קצינים, שגם את שני חלקיו עבר בהצטיינות, ביקש לשרת בחטיבת הנח"ל, ובקשתו נענתה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. שי שהה בביתו בסוף השבוע, ויחידתו הייתה בקו גוש עציון. מפקד הגדוד הזעיק אותו בבוקר, והוא הבין את גודל המאורע ודיבר על כך עם חייליו. למחרת הוטסה הפלוגה לגזרת הצפון והחלו באימוני לוחמה בשטח בנוי לקראת הכניסה ללחימה, אך עד מהרה התקבלה הוראה לרדת דרומה לרצועת עזה. המתח בפלוגה היה ניכר. לפני שעלו על האוטובוסים לכיוון עזה נאם שי לחייליו נאום עוצמתי, נחוש ובה בעת מרגש. הנאום צולם, הופץ ברשתות החברתיות וחיזק גם אזרחים רבים שנחשפו אליו והבינו כמה מחויבות, אחווה ורעות יש בלחימה. שי נכנס שנית לרצועת עזה עם פלוגתו, ובנר שמיני של חנוכה תשפ"ד הגיע הביתה לחופשה בת יממה. בני המשפחה התכנסו לכבודו, עשו "על האש" וניצלו את הזמן יחד. למחרת הוא קם עם חום, וחזר לצבא. הם ראו שהוא לא מרגיש טוב, אבל סיפרו שכשקיבל את הפקודה להיכנס שוב לעזה הוא מייד התאושש. "ביום שבו שי נהרג, הפלוגה שלו התבקשה להשתלט על שלושה מבנים סמוכים זה לזה", סיפרו הוריו, "אף אחד לא יודע למה, אבל משהו באחד המבנים עורר את חשדו של שי והוא ביקש מהמג"ד להימנע מלהיכנס אליו. זה היה ממש דקות ספורות לפני שהיו אמורים לכבוש את המבנה. המג"ד, שסמך מאוד על שי, אישר זאת. בדיעבד אנחנו יודעים שהחשד של שי היה נכון, המבנה היה ממולכד בצורה ייחודית, וההחלטה הפיקודית והערנות מנעו הרג של לוחמים רבים שהיו אמורים להיכנס למבנה. זה גם המבנה שהתפוצץ כשעמדו מחוצה לו והביא למותם של שי וסרן שאול (שאולי) גרינגליק, חברו הטוב. רב-סרן שי שמריז הכהן, מ"פ בחטיבת הנח"ל, נפל בקרב בדרג' תופח בצפון רצועת עזה ביום י"ד בטבת תשפ"ד (26.12.2023), לאחר כשמונים ימי לחימה בהם הלך בראש לוחמיו, תמיד ראשון ונכון לקרב. בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במשואות יצחק. הותיר הורים ושתי אחיות.
סרן שאולי גרינגליק נולד וגדל ברעננה- למשפחה חמה ומויזיקאלית. כבר בגיל צעיר יחד עם אחיו רועי ודניאל היו מסייעים לאבא צביקה להוביל כחזן את תפילות הימים הנוראים בבית הכנסת ברעננה. תפילות שידעו לגעת בלב של המתפללים אבל גם נספגו באישיותו של שאולי השירה, המוזיקה הייתה שם תמיד. הוא למד בישיבת בני עקיבא רעננה נער בלונדיני עם עיינים כחולות חד ושנון, מצחיק בולט בחברה, אוהב כדורגל בני עקיבא ולמרות שהיה קצת שובב גם המורים והמחנכים שלו לא עמדו בקסם שלו. ואהבו אותו.
כשהתגייס לצבא הוא רצה להגיע ולהיות לוחם קרבי. אבל שאולי סבל מפגם גנטי של עיוורון לילה. הסעיף הזה יכל לגרום לו לצאת משירות קרבי ולקבל פטור, אבל הוא עשה הכל בשביל להיות לוחם. כותב על כך יוחאי בן דודו: "הוא לא היה אמור להיות ביחידה קרבית. הוא בכלל היה צריך לקבל פטור. היה לו עיוורון לילה מלא. הוא לא רואה כלום בחושך. לא מתרגל. הוא הסתיר את זה מהצבא. בקורס טייס הוא הדליק פנס בניווטים. היה נופל כל הזמן במסעות. אוחז בחברים בחושך כדי לא ליפול. מקורס טיס נפל לנח"ל, יצא לקצינים, וסיים קורס קציני חי"ר עם עיוורון לילה מול הנחישות שלו אף אחד לא יכל לעמוד".
גם כמפקד היה נערץ על חייליו ורגיש אליהם. במהלך השבעה הגיעו רבים מחייליו העריצו אותו וכתבו זכרונות למשפחה. ביניהם הפתיעה את משפחתו של שאולי משפחה דרוזית שהגיע מהצפון לספר על הבן שלהם שהיה חייל של שאולי ובמהלך הקורנה לקה בשיתוק. שאולי לא שכח לבקר את הבן שהיה משותק על כסא גלגלים. האמא תיארה בהתרגשות איך שאולי ניגן ושר לבן שלה מכל הלב. והוא גם למד שיר מיוחד בערבית בשביל לשמח באופן מיוחד את החייל ומשפחתו. כי כזה מפקד היה שאולי.
הוא אהב בצבא את כור ההיתוך את החיבורים בין האנשים ובין כל חקלי החברה הישראלית זה היה בדמו. אביו תיאר: עוד מדרשת בר המצווה שלו היה לו מושג שהוא קרא לו ''סלט ישראלי''. כלומר יש דברים שבד''כ לא טעימים לבד כמו בצל, או לאכול שום לבד, או לשתות לימון סחוט אבל כשאתה מערבב אותם עם המלפפון והעגבניה ושאר המרכיבים יוצא סלט ישראלי טעים. שאולי ראה את זה כמודל איך כחברה אנחנו צריכים את כל המרכיבים כל אחד מוסיף את הטעם שלו בשביל ליצור את הסלט הטוב הזה . והיכולת להרכיב את הסלט ולחבר בין הטעמים הייתה המומחיות של שאולי.
כשפרצה המלחמה היה ברור לסרן שאולי גרינגליק מרעננה שהוא חייב להתגייס. הוא פנה לחברו הטוב שי שמריז, מ"פ בנח"ל, וביקש להצטרף באיזה תפקיד שאפשר. שי אמר שחסר לו קשר, ושאולי שכבר היה קצין, לא היסס ולקח את המשימה. כשהוא כבר על מדים הוא הוזמן לאודישן בתוכנית הכוכב הבא. והוא הגיע לאולפן עם המדים שלו. הוא עלה על הבמה ושר בקול הנוגע שלו ובכריזמה המיוחדת שלו את השיר עטלף עיוור של חנן בן ארי, ואז פרש מהתוכנית כדי להיות עם חייו בלחימה. הוא ומפקדו שי לחמו בעוצמה וטיהרו איזורים רבים בעזה ממחבלים. שאולי התגלה בימים האלה כלוחם ואדם בשיא תפארתו. הוא לחם בעוצמה ללא פחד והכניס אוירה טובה בצוות. ביום י''ד בטבת במהלך התקלות עם מחבלים ברובע העזתי דארג' תופח נהרג שאולי בקרב גבורה יחד עם חברו הטוב המ''פ שי שימריז.
בני המשפחה: "שאולי גרינגליק עלה על מדים והסתובב בבית כמו מטורף. אין מצב שמדינת ישראל נלחמת והוא לא יהיה חלק. העזרה הגיעה מרס"ן שי שמריז. הם הכירו בקורס קצינים ומאז צעדו יחד דרך ארוכה של פיקוד וחברות נפש. שאולי פנה לשי שמיד הציע לו להצטרף אליו לתפקיד "קשר", איש מילואים בפלוגת נחל סדירה. שאולי לא היסס. גם ככה הוא תמיד קרא לעצמו קפ"ש - "קצין פשוט". תוך כדי, שאולי עבר שלב ב"כוכב הבא" אחרי האודישן המצמרר עם "עטלף עיוור" שי הציע לו לוותר על הלחימה וללכת על החלום שלו. שאולי בחר לוותר על החלום הפרטי שלו בשבילנו. יחד הם נלחמו כתף אל כתף עד שנפלו בקרב. שי ושאולי, "הנאהבים והנעימים בחייהם - ובמותם לא נפרדו".
"להנצחת הגבורה הגדולה שלהם, אנו מקימים את בית הכנסת באריאל. בית כנסת שכולו שירה ואחדות. לבית הכנסת מגיעים דתיים, מסורתיים וחילונים בדיוק "היחד" שסימלו שאולי ושי. שם נמשיך את שירתם ואת גבורתם. לצורך כך נפתח קמפיין מימון המונים "ממשיכים את שירת הגבורה", וכל אחד יכול לתרום להקמת בית הכנסת לאחדות ישראל".
