זהו סיפור מדהים על זוג חברים מהגן שנפגשו אחרי למעלה מ-75 שנה על "שולחן הניתוחים", שני החברים האלו שדרכם נפרדו לאורך שנים כה רבות, נותחו על ידי אותו מנתח, ד"ר נתנאל עמיאל מבית חולים מאיר בכפר סבא, באחד הניתוחים הכי מורכבים שקיימים היום (ראו מסגרת) ואם זה לא מספיק אז שניהם שרדו את הניתוח, הסרטן נעלם, וכיום הם חידשו את הקשר ביניהם: "אין דברים כאלו, כל מי ששומע לא מאמין".
"שנינו ילידי הרצליה", הם מספרים בראיון מיוחד ל"מיינט", "שנינו למדנו באותו גן, במה שנקרא היום הרצליה הצעירה. זה היה לפני קום המדינה. אז הגנים היו עם שלוש שכבות, כולם יחד, לא כמו היום טרום חובה וחובה'. גרנו גם באותה שכונה, היינו חברים טובים. אבל החיים עשו את שלהם, שנינו עברנו מהפכות כל אחד בחייו, אבל עובדה שמעולם לא שכחנו את השמות האחד של השני, ולכן כשד"ר עמיאל שניתח אותנו הזכיר לכל אחד מאיתנו את שמו של השני, מייד קפצנו ואמרנו: 'בטח שאני מכיר הוא חבר שלי מהגן'. יש דברים שנשמרים איתך גם שעוברים חיים שלמים".
האיבחון והתקווה
גרשון גרשוני ("כמה בדיחות עם הגשש החיוור ספגתי בגלל השם הזה") הוא הגדול שבהם, הוא נולד בהרצליה, אלמן כבר 30 שנה משושנה ז"ל שנפטרה מסרטן ולו בת זוג אהובה לייקה הלוקה בדמנציה, ושני בנים שהביאו לו חמישה נכדים ("אבל גם הנכדים של לייקה הם כמו הנכדים שלי"). הוא נולד להורים שעסקו במקצועות פרטים ואמא שלו עבדה בשדותיהם של משפחת רבינוביץ שהיו חקלאים (משם הכרתי את עמירם"), על ילדותו בהרצליה של אז הוא מרבה להפליג בשבחים: "היו חיים יפים, אין מה לדבר. זה לא כמו היום". הוא התגייס לחיל האוויר, עבד בתע"ש, והתמקצע בחרטות מתכת, קריירה שלמעשה ליוותה אותו בכל חייו הבוגרים.
התחתן, התאלמן בשנות ה־50 המוקדמות לחייו, הכיר בת זוג חדשה, גם היא אלמנה והחיים האירו לו פנים: "במשך כל חיי הייתי אדם מאוד בריא, אהבתי לטייל בעולם, תמיד. לאחרונה נסעתי עם בני לאיסלנד למרות 'גילי המופלג', הרגשתי שאני לא במיטבי, התאמצות יתר, שלא הייתה אופיינית לי. הנחתי את זה בצד, כשחזרתי ארצה התחילו להעיר לי שאני נראה צהוב, הלכתי לרופא המשפחה שאבחן צהבת חסימתית ולא מזיהום ואמר לי 'רוץ לבית החולים מייד'. שם אשפזו אותי, ולאחר כמה בדיקות, בישרו לי משהו שעבורי היה נשמע כמו גזר דין מוות, סרטן בלבלב. התלבטתי מה לעשות, בסוף הציעו לי לשוח עם ד"ר נתנאל עמיאל שאמר לי בלשון הכי פשוטה: 'אני לא משוויץ, אבל אני כן יודע לעשות את הניתוח הזה ויש סיכוי הישרדות טובים באם הוא יצליח' הוא שבה את לבי, בטחתי בו, ועשיתי את הניתוח שעבר בהצלחה ומאז הפכתי להיות חבר אמת שלו".
חברות וחסדים
את ד"ר עמיאל עתיד להכיר תוך זמן מאוד קצר גם עמירם רבינוביץ בן ה-81. הוא נולד למשפחת חקלאים בהרצליה ("חיינו בצריף ועבדנו בשדות") בין הראשונים בישראל שעסק בתחום המחשבים במגזר הפרטי ("אבא שלי לא אהב את זה הוא רצה שאהיה חקלאי") נשוי עם שלושה ילדים ושמונה נכדים. את ילדותו בהרצליה הוא זוכר בערגה ללא קץ: "אלו היו ימים של אחווה ורעות. הצריף שבו גרנו נשרף עד היסוד, ואחד השכנים שלנו לקח אותי ואת אחותי ושני הוריי אליו להתגורר במשך חצי שנה ללא תשלום עד שהצריף נבנה מחדש, אגב הוא קיים עד היום". הוא למד בגן הילדים בו למד גרשון: "הוא אומנם היה גדול ממני, אבל היינו חברים, אמא שלו עבדה בשדות של אבא, וגם גרנו באותה שכונה, שיחקנו את המשחקים של פעם, באמת הייתה רעות ותום של ילדות אהובה".
הוא התגייס לגולני, אחרי שחרורו והטיול הגדול החל לעבוד בכור בדימונה שם הכיר את אשתו ולאחר מכן למד באנגליה מחשבים ובארץ החל לעסוק בזה במגזר הפרטי.
חייו בחיק משפחתו היוו לו קרקע יציבה בשנות הגמלאות, עד שלאחרונה הוא התבשר במה שהוא חשב הנורא מכל: "הנכד שלי אמר לי יום אחד שאני נראה צהוב, רופא המשפחה אבחן אצלי צהבת חסימתית והפנה אותי לבית חולים מאיר שם קיבלתי בשורת איוב, שיש לי גידול סרטני בלבלב. הייתי מפוחד, סרטן מסוג כזה הוא לא בעל אחוזי ריפוי גבוהים אם בכלל. את המבוכה שלי קלט ד"ר עמיאל, שניסה להרגיע אותי.
יד המקרה
במהלך השיחה התברר לו שאני מהרצליה, ואמר לי 'ממש לא מזמן ניתחתי אחד מהרצליה, תתעניין אצלו. שאלתי לשמו ומייד קפצתי, 'מי, גרשון? הוא חבר שלי מהגן. הוא נפל מהכיסא המנתח. הוא אמר שאין מצב, הוא התקשר לגרשון ואמר לו 'אתה מכיר מישהו בשם עמירם רבינוביץ מהרצליה?' וגם הא קפץ ואמר 'בטח זה חבר שלי מהגן'. שוחחנו בינינו והרופא לא האמין לתעתועי הגורל הזה.
"גרשון הרגיע אותי, אמר לי שהניתוח שלו הצליח ושאין לי מה לדאוג".
גרשון: "הוא היה מפוחד מאוד, הרגעתי אותו, זה עשה לו טוב והוא החליט לעבור את הניתוח ב'מאיר'". גם הניתוח של גרשון הצליח, הסרטן האימתני הוסר מגופו, והחלמתו הייתה מהירה לא פחות: "עכשיו שנינו החלמנו", הם אומרים השבוע, "אנחנו בריאים וחידשנו את הקשר, אנחנו מדברים הרבה בטלפון, נפגשים באירועים שונים, קשה אומנם להשלים פערים של למעלה מ-75 שנה, אבל יש לנו עד 120 להשלים עוד ועוד".
____________
"אחד הניתוחים המורכבים בעולם"
ניתוח וויפל (Whipple) הוא ניתוח לכריתה חלקית של הלבלב ונחשב לאחד מניתוחי הבטן הגדולים, המסובכים והמורכבים ביותר בתחום הכירורגיה, שאורכו בין 6 ל 8 שעות. הניתוח נקרא על שמו של המנתח האמריקאי אלן אולדפת'ר וויפל, המנתח הראשון שביצע ניתוח זה בשנת 1934. מטרתו העיקרית של הניתוח היא להסיר גידול ממאיר מראש הלבלב, מצינור המרה או מהתריסריון.
בשלב הראשון של הניתוח, מתבצעת בדיקה לפרוסקופית (הסתכלות לתוך חלל הבטן), שמטרתה לשלול פיזור צפקי גרורתי של הגידול ולקבל החלטה אם ניתן לבצע את ניתוח הכריתה המתוכנן. אם נשלל פיזור צפקי וגרורתי עוברים לשלב השני של הניתוח, בו המנתח מורשה להמשיך בחתך רוחבי של הבטן. המנתח מנתק את כלי הדם שמזינים את ראש הלבלב, ולאחר מכן, כורת אותו. בכל המקרים יש צורך גם בכריתה של צינורות כיס המרה, התריסריון, האנטרום (החלק התחתון מהקיבה), המעי הדק, ובלוטות הלימפה הסמוכות. לאחר הכריתה, מחבר המנתח את גוף הלבלב, צינור המרה שנותק וגדם הקיבה אל המעי הדק, על מנת לאפשר המשכיות ותפקוד של מערכת העיכול.
