"אנחנו עדיין בתוך טראומה, קשה לנו עדיין להבין את מה שעברנו. גם אני מאז השבעה באוקטובר קמתי בלילה כמה פעמים מסיוטים, אבל ההצגה חייבת להימשך. הבמה, הריקודים, השירים, הם אסקפיזם זה נכון. אבל אסקפיזם חיובי. אנחנו חייבים להמשיך, חייבים לנהל שגרה". תושב הוד השרון יהלי ווטסון הוא רק בן 14 וכבר נחשב לאחד הכוכבים הבאים של עולם התרבות בישראל. לא, זה לא משפט בנאלי שעיתונאים כותבים כדי שתהיה כתבה טובה, זו המציאות.
מעבר להיותו "ילד פלא" בכל מובן שניתן לצמד המילים הללו, יהלי ווטסון כבר מגיל 8 שר, רוקד, מדבב ומופיע על במות מחזות הזמר הגדולים בישראל, פסטיגלים, סרטים, ואפילו הצגות דרמטיות בהבימה. הוא בן 14, כן?
קראו גם:
ואם זה לא מספיק, אז הוא יוצר וכותב שירים, הוציא עד כה שלושה סינגלים ובדרך לאלבום קצר, כאשר כל שיר שלו זוכה לעשרות אלפי צפיות ושיתופים ברשתות החברתיות. אה, הוא גם מנגן מחונן על פסנתר, גיטרה, בס, תופים "ואל תשכח את היוקלילי", הוא אומר. כעת, רגע לפני המעבר מהחטיבה לתיכון, הוא נמצא בחזרות לקראת המחזמר המיתולוגי "פיטר פן" (ראו מסגרת) בו הוא מככב, זאת במקביל להופעותיו התכופים במגוון אירועי תרבות שונים. אז מי זה יהלי ווטסון, ולמה אנחנו שמחים להיות הראשונים שנותנים לו את כל הבמה.
מאחורי הקלעים
("ככה אני זוכר את עצמי")
"אני ילד די רגיל", הוא אומר בתחילת השיחה, מהסס משהו, בוחן את השטח אולי, "אני די לומד, ילד רגיל אפילו קצת טוב, חוץ מהמתמטיקה הארורה. יש לי חברים טובים, יוצא לבלות בים, שישי בערב כזה עם חברים, סטנדרטי. מה שכן, אני יודע שהחיים שלי הם הבמה. זה הכל עבורי. זה לא רק חלק ממני, זה כל מה שאני וכל מה שאני יודע ועושה" .
איך נחשפת לזה?
"אמא שלי, דפנה, היא מפיקה די מוכרת בהצגות, ככה שמאז שאני זוכר את עצמי אני מאחורי הקלעים, ממש אולי עוד שהייתי בטיטולים. אבא שלי אריאל, הוא גם מוסיקאי, אני לא מכיר כלי שהוא לא יודע לנגן עליו. הוא פרפורמר לא קטן, למרות שעיקר עיסווקו זה בהייטק, אבל נראה לי שחיידק הבמה הועבר לי בגנים מסבא וסבתא שלי, הם היהודים הכי שמחים שאני מכיר, תושבי קנדה, שמאז שהם מכירים את עצמם הם מסתובבים בכל העולם עם קרנבל על שמם, ומשמחים יהודים ועל ידי כך מעודדים עליה לארץ. ככה שאני נולדתי לתוך משפחה שהיא כולה במה אחת גדולה, שהשמחה הג'וי וההפינס הם חלק אינטגרלי מהדי. אן. איי שלה".
בקיצור, אתה לא מכיר משהו אחר.
"יותר מזה, אני באמת אוהב את הבמה. זה החיים שלי. אני מכור למחזות זמר עוד מילדות. אני זוכר שאמא שלי הייתה מביאה מחזמרים מלאים מוקלטים על דיסק, והייתי עם שמיכה וכריות ברצפה מרותק לצפיה בהם שעות על שעות. אני ואחי הקטן, אורי, שהוא הילד הכי מתוק ומפרגן בעולם, אם כי משום מה הוא בחר להצטיין דווקא בכדורגל. אבל אני זה היה החלום שלי, אחרי כל מחזמר כזה אותו הייתי משנן, הייתי מופיע בפני המשפחה, ילד בן 4-5-6 כזה. אני ממש זוכר את זה".
פתאום קורונה
("זמן מצויין להתמקד בשירה")
אהבתו של יהלי למחזות זמר, על אף שהיא די מצויה אצל רבים מהילדים, קיבלה תפנית שכללה לא רק הופעות משפחתיות, בכיתה, בתנועת הצופים ובאירועי בית ספר ("הייתי מארגן תחרויות של כשרונות צעירים") אלא הליכה לאודישנים כבר בהיותו בגיל 7, כאשר "העסק מתחיל להיות רציני", כמו שהוא אומר, בגיל 8, אז הוא מתקבל למחזמר 'רוק בבית הספר' (Schoolof Rock) בכיכובו של טל פרידמן: "זה היה וואו אחד גדול. לראשונה אני מופיע, וזו הייתה חוויה מטורפת של שלושה חודשים של שכרון חושים מבחינתי. מאז הכול נפתח, עשיתי אודישנים והתקבלתי להצגות די רבות, וחשבתי שאני דוהר עם זה, אבל אז הגיעה הקורונה, והכול ממש נעצר.
"התקופה הזו שלמעשה קטעה את כל עולם התרבות בארץ ובעולם הייתה זמן מצוין עבורי להתמקד בשירה, בנגינה, התחלתי ליצור, לכתוב, לשיר הרבה, להתאמן על כלי נגינה. זו הייתה תקופה פורה מאוד מבחינה אומנותית גם אלא לא קיבלה ביטוי על הבמה, אבל היא ללא ספק הכינה אותי שחיי התרבות החלו לשוב למסלולם".
התחנה הראשונה של יהלי אחרי הקורונה, הייתה הפסטיגל שציין 40 שנה לקיומו. כזכור, ב־2021 הפסטיגל חזר לבמות תוך בקשה מהקהל לעמוד הנחיות התו הירוק, אחרי שבשנה שקדמה לה הופיע הפסטיגל כסרט אינטראקטיבי מקוון. ווטסון הפציע עם נוכחות מרשימה בפסטיגל הזה עם השיר "זה לא פשוט כל כך להיות כאן ילד", שיר שיקבל משמעות כואבת הרבה יותר כאשר ווטסון ישיר אותו למפונים מהצפון ומהדרום עם פרוץ המלחמה.
מייד אחרי ההצלחה שלו בפסטיגל הוא המשיך למחזמר חנוכה "המכבים" בכיכובם של אוראל צוברי, טל מוסרי ועוד, והתחיל בעבודה חדשה ומענייננת בדיבוב סרטים לילדים ונוער: "הייתי בערך בגיל 10 כבר והציעו לי לדבב בסרטים שאני גם מאוד התחברתי אליהם. למעשה אני מדבב עד היום הרבה סדרות בנטפליקס, דיסניפלוס, בהוט, אפילו דיבבתי בסרט לאסי המיתולוגי בגרסתו החדשה. במקביל הייתי מופיע הרבה בכל מיני מקומות.
"התחנה המשמעותית הבאה עבורי הייתי כשהתקבלתי למחזמר 'צלילי המוסיקה' שרץ עד היום. זה מחזמר מאוד מצליח ופופולרי שיש לו צווות מהמם. תוך כדי ההופעות בצלילי המוסיקה התחלתי להרגיש די חופשי לצאת עם השירים שלי. סינגל הבכורה שלי היה 'הפחדן שמאוהב' שאותו כתבתי יחד עם רועי שחורי ועמית ממן, שחררתי אותו בהתחלה בטיקטוק והוא 'התפוצץ' נהיה די ויראלי, וזה די עשה לי טוב, ורצון להמשיך. הסינג השני 'מדבר אל הקירות', שיר קצבי כזה. הוצאתי עוד קאברים, והתחלתי להופיע גם בשירים ברחבי הארץ, הופעתי בבמות עצמאות, בשבטי הצופים במחנות קיץ. הפרגונים היו מדהימים. ממש אבל, ואז פרמה המלחמה".
פתאום מלחמה
("זה היה אגרוף בפנים")
כשהיומן של ווטסון מתחיל להתמלא, והנער שאך זה עשה בר מצווה, סולל את דרכו הבטוחה, פרצה המלחמה. והוא כמו כולנו "קיבלו את האגרוף הכי חזק שיש לפנים", כדבריו. "אני לא חושב שהתגובה שלי הייתה שונה מהתגובות של כולנו, גם של בני הנוער, של החבר'ה שלי, כולנו היינו המומים, לא עיכלנו באמת מה קרה. כמו רבים מחבריי היו לנו סיוטים, חלמנו על הדברים האלו בלילה. זה די הזוי. החלל והאוויר היה מעיק, בבית הספר שלי (חטיבת הראשונים בהוד השרון א.א) הייתה חטופה, נעם אביגדורי ששוחררה, וכל הזמן היינו בתוך זה. בתוך הכאב הגדול הזה, שעדיין לא משתחרר.
"אבל ההצגה חייבת להימשך, ככה אומרים, ואחרי כמה חודשים מפרוץ המלחמה חזרנו לבמות, עם כל הכאב ועם כל המועקה. נכון זה אסקפיזם. אבל אסקפיזם חיובי. אנחנו חייבים להמשיך, חייבים לנהל שגרה. היה רגע אחד שהבנתי שבאמת ההופעות האלו חייבות להימשך, זה היה כשהתנדבתי, כמו בהרבה אירועים מאז, להופיע בפני מפונים ושרתי את השיר ששרתי אז בקורונה מהפסטיגל 'זה לא פשוט להיות כאן ילד', וראיתי איך כולם מתחברים לזה, איך גם אני מתמזג לתוך זה, איך הההופעות והשירה הם סוג של נחמה, קטנה אומנם, אבל הכרחית בתוך כל הסבל הנורא. הוצאתי קאבר לשיר 'לא נגמר', שעוסק במלחמה.
"התחלתי לשחק בהצגה 'כוכבי האור' שמבוססת על אירועי המלחמה, וגם לראשונה קיבלתי תפקיד דרמטי בהצגה 'לאופולדשטאט', הצגה שעוסקת בשואה, עם כל המשמעויות של זה גם לימינו. אז כן חייבים להמשיך, ואני ממשיך ויש לי עם תוכניות לעתיד, זה חייב לקרות, למרות שזה לא נראה עכשיו, אבל זה יקרה, לכל אחד ואחת מאיתנו, צריך לתכנן את העתיד הטוב והוא יהיה טוב. יש לי שני מחזות זמר שכתבתי, שהם כרגע במגירה, אני מתכוון להמשיך וליצור, להמשיך ולהופיע ולעשות בדיוק את מה שאני עושה.
"אתה יודע אמא שלי קראה לי יהלי, שזה ראשי תיבות של 'ישמור ה' על ילדי' אז מבחינתה אני מכוסה (הוא צוחק) אבל באמת אני מתכוון שיהיה לכולנו טוב, אני עולה לתיכון, יש לי משפחה מדהימה, חברים מדהימים, יש לנו ארץ מדהימה, וכל העולם במה, והגיע הזמן שנשחק בה בצורה הכי טובה שאפשר".
_________
המחזמר פיטר פן, סגירת מעגל
בחנוכה הקרוב יעלה המחזמר שעוסק על בסיפור הילדים האהוב והמוכר ״פיטר פן & וונדי". מי שיפיקו את המחזמר הם אסי סתיו ואלעד יוסף מגן, בעלי חברת ההפקות והכרטיסים ״שוברי קופות״. לתפקיד הראשי של פיטר פן לוהק השחקן עומר דרור ומככב בו כאמור יהלי ווטסון.
"למעשה זו סגירת מעגל בשבילי", אומר יהלי, "זה אחד המחזות האהובים עליי, ואחד הזכרונות שלי ממנו כשהייתי תינוק בן שלוש שנים כזה, כשאני הייתי מאחורי הקלעים והסתכלתי בקסם על המחזמר. והראל סקעת שהיה אז 'פיטר פן' שם אותי על הברכיים ושיחק איתי. אני די מתרגש לקראת המחזמר, וחושב שהוא די יצליח".
