"אני לא חנון טיפוסי, בכלל לא. אני מבין שאני לא חתיך על, ואני חופשי מסתלבט על החצ'קונים שיוצאים לי בפנים הלבנבנות, אבל אני לא 'ילד כאפות' שכל הזמן לומד וחופר לחבר'ה, ההיפך, לא סבלתי ללמוד בבית הספר והציונים שלי היו על הפנים, שלא לדבר על הבגרות".
קראו גם >>>>
עם 50 מיליון צפיות בחודש, רבע מיליון מנויים קבועים ועשרות מעריצים אובססיבים שרק מחפשים איפה המרפסת של הבית שלו כדי להתנחל מתחת, הפך נועם אמיר (19) מהוד השרון ("בלו דרופ" בשבילכם) באמצעות האקדמיה המקוונת שלו ללימודי היסטוריה, לדבר הכי לוהט ברשת. ולא, הוא לא בזוגיות, וכן, הוא עושה מזה הרבה כסף. נקמת היורמים - הסוף.
הכבד הופך לקל
סביר להניח שאם אתם בגילאי 13-17 השם נועם אמיר או יותר נכון הכינוי "בלו דרופ" ("אין הסבר לכינוי הזה - ככה קראתי לעצמי עוד מגיל 13, ואני אפילו לא זוכר למה") מוכר לכם. מאוד אפילו. זו הדמות הנחמדת עד מתיקות, שמדברת במהירות שיא ("אני מדבר טילים") ובתוך 5 דקות בממוצע מעביר לכם חומר בית ספרי של לימודי היסטוריה האורכים חצי שנה ב-5 דקות ("לפעמים 7 דקות, במקרים שזרקתי עוד בדיחה"). הוא עושה זאת באמצעות האקדמיה המקוונת ללימודי היסטוריה אותה הקים ביוטיוב לפני כשנה ואשר צוברת תאוצה מטורפת מיום ליום.
"איך הגעתי לזה אתה שואל?", הוא מתחיל להאיץ, "די במקרה, האמת שמגיל צעיר מאוד, אני חושב בגיל 13 או 14 כבר התחלתי להפיק סרטונים ביוטיוב. הייתה לי הנאה מזה. התחלתי לדבר סתם על דברים שקורים בעולם, בחדשות כזה. תמצתתי את זה בצורה יותר קלילה. וראיתי שיש לזה צפיות לא מועטות, אמרתי לעצמי, למה לא להעביר תכנים מה שנקרא יותר כבדים, בצורה יותר מעניינת. עם הומור, עם הסבר ושפה שנתחבר אליה. בבית הספר הייתי מאוד חלש בהיסטוריה, אהבתי את זה אומנם, אבל כמעט לא עברתי בציון הבגרות את המבחן. למה? כל ההתעסקות והעברת החומר בבית הספר לוקה בחסר. מכריחים ילדים ללמוד תאריכים, כי זה חשוב, ומה גבולות האימפריה האוסטרו-הונגרית ערב מלחמת העולם הראשונה. נו באמת? מרוב פרטים טכניים שוכחים שיש כאן סיפור שמתחנן שיספרו אותו. מה חשוב באיזה תאריך החלה הפלישה של אלכסנדר מוקדון להודו? בוא נספר על אלכסנדר המצביא, האיש, המשפחה, מי הוא היה, מה הקטע שלו בכלל.
"אנשים מתחברים לסיפורים, וההיסטוריה היא הסיפור של כל העמים וכל התרבויות, אז בוא נספר אותה. שאלות כמו מדוע בנות הברית התערבו במלחמת העולם השניה למול מדינות הציר, גורמות לחלחלה. שאלות מה הסיבות לפיאודליזם גורמות ל'וייבים' רעים גם אחרי 6 ריטלין. אבל כשמסבירים שכמו בשכונה הולכים מכות, ובא החבר לעזור, וכך גרמניה הולכת מכות עם פולין, ואנגליה היא חברה טובה שלה, אפשר להכניס כל חומר שתרצה אחר כך. כשמסבירים שפיאודליזם זה כמו הבוס שלך, שגם לו יש בוס, שגם לו יש בוס, זה יותר נקלט".
השאלה אם ניתן ללמוד מזה?
"ברור שכן, כי זה מה שחשוב. אנחנו לא 'חאפרים', אני עובד עם צוות היסטוריונים מהמכון לחינוך והיסטוריה בשיתוף פעולה אדוק. הם עוברים על התכנים מבחינת הדיוק בעובדות לפני כל סרטון, מעירים הערות, ואני מנגיש את זה בשפה שמבינים".
דור לא שקט
הוא נולד במושב קטן בסמוך להוד השרון בן ליובל וחווי ("הייטקסטים, ברור!") ואח להילה בת ה-15. האב יובל דרבן אותו מקטנות לפתח את עצמו בכל דרך שיבחר ("יש לו ראש פתוח, הוא הרוח החיה מאחוריי, אני לומד ממנו הרבה") זאת למרות שבבית הספר הוא לא הבריק בלשון המעטה: "לא אהבתי את בית הספר, זה לא מתאים לי, אני חושב שבני הנוער צריכים מסגרת, זה ברור, אבל מסגרת היא לא מכלאה, ואנחנו לא חיות שמממתינים שילעיטו אותם בשביל בחינות. אני בסך הכול נער שלא הצליח במערכת החינוך, ויודע שיש עוד רבים כמוני, שמנסה לעשות שינוי בתחום, אפילו קטן. אני לא תמים עד כדי כך לחשוב שבשנת הלימודים הבאה יתחילו להזרים למערכת מורים 'קולים' שידברו לתלמידים בשפה שלהם, אבל אולי משהו ישתנה כי זה לא בא ממני זה בא בעצם מכל התלמידים של הדור הזה, הדור הדיגיטלי, הדור של הרשתות, דור הטיק טוק, שאין לו כח למשהו שלא מעניין ומרתק אותו. אז אפשר לוותר עליו, ושיקח את זה למקומות הכי לא טובים שיכולים להיות, ואפשר לעשות עם זה דברים מדהימים".
אתה לא נלהב מהדור שלך אני מבין?
"לצערי אני קצת חושש שאנחנו בבעיה, ואני לא רואה אותה נפתרת אלא אפילו מחמירה".
מה הבעיה?
"אנחנו דור שסף הריגוש שלו מאוד גבוה. יותר מסרטון של עשרים שניות אנחנו לא מסוגלים להסתכל. אני מכיתה ו' קיבלתי אייפון, וזה שינה לי את החיים. העולם שלנו הוא ג'ונגל של אינפורמציה וריגושים, שנותן לנו כל הזמן חשק להגיע לדרגת ריגוש יותר גבוההה. אנחנו כבר לא מסוגלים לאכול קורנפלקס בבוקר בלי עוד ריגוש, בלי איזה אינסטה, יוטיוב, או פוסט בפייס, אין לנו אפילו את הדקה הזו ליהנות מהשקט. במקרים 'טובים' זה מסתיים בבעיית רגישות, ובמקרים טובים פחות זה יכול ללכת לאפיקים בעייתיים במסגרת חיפוש הריגושים, ובאמת לא צריך להאריך לאן זה מגיע, ומה זה גורם, הניוז היומי מלא בזה כל שעה".
אבל יש גם דברים טובים במהפכה הדיגיטלית?
"בהחלט שיש אם מתעלים אותה לשם, אם לוקחים את המציאות הזו שהיא כבר כאן ומתחילים לנווט אותה. בדור שלי הסנסורים במוח עובדים נון סטופ וזה גורם להרבה רעש נפשי, צריך קצת שקט ולהפעיל את הנסורים למקום שהם באמת מועילים".
עצמאי בשטח
הכינוי העכשווי לאנשים כדוגמת נועם היום הוא "ווב סלב' (כוכב רשת) ולמרות שהוא מביע הסתייגות קצת מחוסר האנונימיות שנכפתה עליו, קשה שלא להתרשם מהנאתו הצרופה מהמעמד החדש, אפילו מחבורת הגרופיז שהוא צובר מיום ליום. לאחרונה, הוא התגייס לדובר צה"ל ("לא חשבת אחרת, הא?) וכבר כעת דומה שהקריירה העתידית שלו סלולה: "אני פחות או יותר יודע מה אני רוצה לעשות כשאשתחרר", הוא אומר, "לא סגור לגבי לימודים באוניברסיטה, המסגרות האלו לא מתאימות לי, אולי אלמד היסטוריה בשביל הכיף לא מעבר".
גם לגבי פרנסה נראה שאין לו מה לדאוג יותר מדיי: ההכנסות אותן הוא מקבל בשנה האחרונה, גם מחברות גדולות המעוניינות שיפרסם אותן בערוץ שלו, הפכו אותו לבחור אמיד: "לא יודע עם אמיד זו המילה", הוא נשמע נבוך, "אבל אני בהחלט הגעתי לעצמאות כלכלית, אני היום לא זקוק לעזרה כלכלית מההורים מה שנקרא.
"שמע , העבודה ברשת לימדה אותי המון, מצד שני זה דרש ממני להקריב המון בגיל מאוד מאוד צעיר.
למה אתה מתכוון?
"ללילות לבנים של עריכה, שנים של לשבת בחדר שלי לבד ולערוך ולעבוד בזמן שחברים שלי מבלים ונהנים. יש המון לחץ ותמיד תחושה שאתה חייב לעשות עוד ועוד. אולי הייתי יותר מאושר ורגוע אם הייתי עובד בעבודה רגילה, או סתם יושב גמור מול הטלוויזיה כמו כל אחד בגילי".
ומה עם זוגיות?
"עוד לא הייתה לי, האמת שאני לא חושב שתהיה לי בזמן הקרוב, באמת אין לי זמן לזה. אני מתכנן אחרי השחרור לנסוע למקומות בעולם, היסטוריים או מקומות של תעלומות, ולהעביר סרטונים מהמקום עצמו.
"זה יגיע מתישהו, ככה זה קורה, אבל לא עכשיו. אני כבר לא בבועה שהייתי בה בנערותי, אל תדאגו לי, אני לא חנון טיפוסי, הרבה יותר קול ממה שחושבים, אבל כרגע זה לא באופק".
ואם נער או נערה עכשיו קוראים אותך, ורוצה טיפים להצלחה בתחום, מה אתה מייעץ להם?
"לדבר בגובה העיניים, אותנטיות. נגיד אם יש לי חצ'קון נוראי באף אני צוחק עם הצופים על זה. גם כריזמה מאוד חשובה וגם התשוקה וההתלהבות. חשוב לי מאוד להדגיש שהסיבה לזה שאני קם בבוקר היא כי המוטיבציה שלי באה מתוך זה שהיה לי קשה בבית הספר. לימדו אותנו לחרוש וללמוד בעל פה היסטוריה ולכולנו המידע יצא מהמוח בשנייה שהמבחן נגמר. נמאס להגיד שצריכים לשנות את המערכת, החלטתי פשוט לעשות את זה".
