רבים התקשו להאמין להודעה על מותה של שרה מהרט ברוך, אותה מתארים מקורביה כאישה טובת לב שראתה בעבודתה כאחות בבית החולים שליחות.
מהרט ברוך (45), אחות במחלקת עמוד שדרה בבית החולים מאיר השתתפה ביום שני בטיול מחלקתי מטעם הסתדרות האחיות. במהלך הטיול בגליל העליון, סמוך לשאר ישוב, התהפך הג'יפ שבו נסעה, והיא נלכדה בתוכו. כוחות ההצלה שהגיעו למקום חילצו אותה וביצעו בה פעולות החייאה, אולם נאלצו לקבוע את מותה.
קראו גם:
הבשורה על מותה הכתה בהלם את חבריה לעבודה בבית החולים מאיר הכפר סבא, את חברי הקהילה האתיופית בעיר נתניה ואת בני משפחתה, בעלה יוסי וילדיה ירין בן ה-15 ורפאל בן ה-17.
"זה לא היה הזמן שלה", מספר בכאב אדם טקלה. אחיינה של שרה. "אנחנו המומים ממה שקרה. היא פשוט יצאה לטיול ולא חזרה. פשוט כואב הלב. המשפחה די מפורקת מכיוון שהיא תמכה בכולם".
"שרה הייתה האישה הכי חיובית בעולם וראתה בעבודה שלה שליחות", סיפר קרוב משפחה. "אפילו הציעו לה להדריך סטודנטים לסיעוד".
רחמים מהרט, אחיה של שרה מספר שהמקרה זעזע את המשפחה כולה. הוא מספר על "אישה עם לב ענק, שהייתה לי כמו אמא ושתמיד דאגה לי. אני לא מאמין שזה קרה. דיברתי איתה בבוקר לפני הטיול. כשאחי ביקש ממני לבוא בשני בלילה, לא האמנתי שזו הבשורה שמחכה לי. זה כואב לי מאוד".
דורון, אחיה של שרה, מספר כי המשפחה בהלם. "זה לא נתפס. זה קשה לכולם''. הוא אומר בכאב.
בצלאל יעקוב, פעיל חברתי שהכיר את שרה, מספר שהמשפחה והחברים בקהילה המומים. ''זה לא משהו פשוט ואין דרך להכין אף אחד לסיטואציה הזו. זה קשה. אנחנו קהילה קטנה שבה כולם מכירים את כולם".
____________________
"איבדנו אחות בלב"
אורנה מצרפי, מנהלת סיעוד בחטיבה הכירורגית במרכז הרפואי "מאיר", נפרדת מחברתה, האחות שרה מהרט ברוך ז"ל
"אנחנו מוכי תדהמה מהרגע שהתבשרנו על האופן הטרגי בו הסתיים הטיול בו השתתפה שרה לצד אחיות מרחבי הארץ", מסר ד"ר ירון מושקט מנהל המרכז הרפואי מאיר. "שרה הייתה אחות ותיקה במחלקת עמוד שדרה במרכז הרפואי, מוערכת ואהובה על הצוות ועל המטופלים. אנחנו כאן למען משפחתה, הפצועים, חבריה של שרה וחבריה בבית החולים".
"שרה האירה כל חדר שהיא הייתה בו למטופלים ולצוות – אחות במלוא מובן המילה. זוהי אבדה גדולה לכולנו. כשהתבשרנו ביום שני אחר הצהריים ששרה נהרגה בתאונה הנוראית הייתי בטוחה שזו טעות. איך יכול להיות שאדם מלא חיים, מלא בתוכניות, באמביציה, באהבה לבריות, איננו. איך יכול להיות שאדם הבוחר להסתכל תמיד על הצד הטוב שבאנשים ובמצבים, מאתגרים ככל שיהיו, איך יכול להיות שברגע אחד הוא אינו.
"את שרה ליוויתי במשך שבע שנים בהן הייתי אחות אחראית במחלקת עמוד שדרה עד לפני חודשים ספורים. תמיד ידעתי שכשהיא נמצאת במשמרת, אין לי מה לדאוג. המשמרת תעבור מצוין. היתה לה יכולת מופלאה לתקשר עם אנשים, כל סוגי האנשים. היא הצליחה בדרכה המיוחדת לגעת במטופלים, לשמוע עליהם סיפורים שהשאירו עליה חותם ובדרכה זו השאירה גם היא עליהם חותם גדול לא פחות. היא הצליחה לעודד אותם להתרומם ממצבים מורכבים ולא פשוטים ואת היכולות האלו הרגשת באופן תמידי גם כאיש צוות וקולגה לצידה.
"היא הייתה מדריכה קלינית לסיעוד לסטודנטים מבית הספר לסיעוד ב'מאיר' ומבתי ספר נוספים ברחבי הארץ. ביום שני כל הסטודנטים הללו, כל החברים מבית החולים, כל האנשים שהיא פגשה בדרכה ושמעו על האסון, פשוט הגיעו למחלקה להיות ביחד ברגעים הקשים הללו.
"בתור מדריכה קלינית היא תמיד חשבה מחוץ לקופסה, היא מעולם לא נחה ותמיד חיפשה דרך חדשנית ויוצאת דופן להעמיק את הנושאים אותם העבירה לדור ההמשך במטרה לקרב אותם יותר ויותר לתחום.
"אנחנו במחלקה זה סוג של משפחה שנייה. בית החולים מאיר הוא סוג של בית שני בעבור כולנו. כולנו חולקים חוויות ביחד במשך שנים, משתפים בקשיים, עוזרים האחד לשני, מוצאים פתרונות, מציגים דעות שונות ושרה הייתה עמוד תווך מלא לב ואור, בפאזל האנושי שלנו. המחלקה מקבלת את הבשורה בצורה מאוד לא פשוטה. חוויות של חיים במשך שנים בהן ליווינו אחד את השני פשוט נקטעו: התחתנו ביחד, ילדנו ביחד, עברנו דירות ביחד, התפתחנו מקצועית ביחד וביום שני כבה אור גדול מאוד בעבורנו. שרה הייתה אמא מדהימה לשני בנים, אנחנו כאן בעבור המשפחה שלה, כואבים את הכאב הגדול והאובדן.
"שרה הייתה אחות במרכז הרפואי מאיר כ-20 שנה, איבדנו אתמול אחות בלב ואחות למקצוע עם יכולות נדירות".
