"היום אני נמצא במקום טוב בחיים. הילד האוקראיני הקטן, המפוחד והסקרן שעלה עם אימו בגיל 13 לישראל, ותוך חמש שנים כבר התחיל ללמד עולים חדשים עברית, זה אחד שצריך להיזהר ממנו בכל הקשור לשפה ולדיבור, ואני מדבר הרבה, אז תפסיקו אותי כשצריך".
גם כ'אנטולי' הקצב בסדרת הקאלט 'קופה ראשית' אתה לא מפסיק לדבר.
"אני עושה הרבה כאב ראש לניסים".
קראו גם >>>>>
נתחיל מהסוף. בגיל 36 כשהוא נשוי לסהר, שחקנית אף היא, אבא ליולי ומתגורר בדירה מרווחת בהרצליה, כבש סטיופין את היעד הראשון עליו חלם כל חייו, עוד כילד בעיר חמלניצקי באוקראינה: "הייתי ילד שטורף במה, הייתי הכוכב של חמלניצקי, מה שנקרא. תמיד אהבתי במה, ולמען האמת בהתחלה לא חשבתי על משחק בכלל. הייתי מנגן על גיטרה, היה לי אפילו הרכב מוזיקלי ואפילו עשיתי מפגשי הכנה בבית ספר רימון, אבל באיזה שלב בחיים, די במקרה, זה היה בצבא, החלטתי ללכת ללמוד משחק בבית צבי ומשם למעשה הקריירה שלי קיבלה תפנית".
והיום?
"היום אנחנו בצילומים לעונה הרביעית של 'קופה ראשית', אני משחק בקאמרי בהצגה 'החבדניקים' שתעלה בקרוב, משחק בתיאטרון העברי בהצגה של ברוך ג'מילי, אני עושה סדנאות משחק פרטיות בסטודיו שלי בתל אביב וכמובן הבייבי החדש שלי, מעלה מופע קומי יחיד (ראה מסגרת) שנקרא בשם הצנוע: 'המופע של דניאל סטיופין'".
כלומר, סטנדאפ.
"לא, זה מופע קומי, ולא בגלל שאני מזלזל חלילה במופעי סטנד אפ, להיפך, אני חושב שזה מקצוע בפני עצמו שרק אנשים המוכשרים לכך יכולים לעשות אותו, במופע שלי יש רכבת הרים של רגשות, ממצחיק עד דמעות, ועד לעצב, ודברים אישיים, אז כן, אני עכשיו מתחיל לקצור מעט את הפירות שנזרעו בעמל רב".
ואכן דרכו של סטיופין להצלחה הייתה מאתגרת: "המודל שלי זו אמא שלי. ראיתי איך היא קורעת את עצמה בעבודות כדי לפרנס אותי ואת שני אחיי. ההורים שלי התגרשו, אבי נשאר באוקראינה, ואמא שלי עבדה שעות רבות. בקטריולוגית בהכשרתה, ולא היססה לרגע לעבוד בניקיונות כדי לפרנס אותנו. היום היא עובדת כבקטריולוגית בבית חולים, אבל החוזקה והעוצמה שלה הם המודל שלי. מגיל צעיר עבדתי כדי לקנות לעצמי את מה שדרוש לי, גם כשוטף כלים אחרי הלימודים, ולא שהלימודים לנער מהגר היו קלים עבורי. אני זוכר שהייתי יושב בכיתה ולא מבין מילה, החלטתי להכריח את עצמי ללמוד, לקחתי מילון ובלימוד עצמי שהיה קשה מנשוא, הייתי חורש אותו. עד שידעתי עברית על בוריה".
אתה באמת מתנסח מצוין.
"שמע קטע, כשהייתי בצבא, התגייסתי לחיל חינוך, לא קיבלו אותי ללהקות צבאיות, ואז החליטו שאני אלמד עברית עולים חדשים, כי שמעו את ההתנסחות שלי. זה שבכיתה ח' לא הבין כלום מהמורה, הפך להיות מורה ועוד בלימוד עצמי".
3 צפייה בגלריה
דניאל סטיופין יוצא במופע קומי חדש ומדבר על חלום הילדות לעלות לבמה ועל תחושת הזרות המלווה אותו
( צילום: ריאן)
עננת הזרות
את אתגר השפה הוא ניצח אבל המבטח עדיין נשאר: "כמה שתדע עברית מצוין, יש עדיין את המבטא, וגם הרגשת הזרות. באוקראינה הייתי זר, לא חוויתי אנטישמיות בוטה, אבל ידעו שאני יהודי, שם בעיר שלי התחילה הזרות, ותחושת השונות. כשהגעתי לארץ זה לא פסק, אולי אפילו החמיר. תמיד הסתכלו עליי מבחוץ".
במה זה התבטא?
"אני זוכר שפעם אחת הזמינו אותי למסיבת פיג'מות, ולא ידעתי מה זה בכלל, לא ידעתי שזה פיצה, סרט ויאללה ערב חברים. אז אמא שלי אמרה לי שלא יפה לבוא בידיים ריקות לבית של חברים למסיבה, ובאתי עם חצי אבטיח. הם השתינו מצחוק. אני די זרמתי עם זה, אבל עובדה שזה נחרת בי. הייתה עוד פעם בצבא שדווקא כן פגעה בי. היה איזו כינוס של המחלקות, כל מחלקה בנפרד, לשיחה על שונות וקבלת האחר, ואז נשאלה שאלה ברקע מי מוכן לצאת עם רוסייה שיצביע? במחלקה שלי כולם הרימו את היד, כי אני הייתי שם. אבל במחלקה השניה, של בחורה רוסייה שהכרתי, אף אחד לא הצביע. ואני זוכר שהיא סיפרה לי ומאוד נפגענו, כאילו מה יש בנו שאין באחרים.
לדברי סטיופין הוא עבר כמה שלבים בחייו עם תחושת זרות כבדה. "בהתחלה החלטתי שאני בכוח נהיה ישראלי. היה לי תיאבון גדול למדינה. הפסקתי לדבר רוסית, לשמוע מוזיקה רוסית שאני אוהב, ממש לזרוק את כל העבר שלי. אבל זה לא עזר כמובן, לא קיבלו אותי כישראלי בין ישראלים, תמיד הייתה העננה הזו של הזרות. אז החלטתי שדי, אני אנטי, ומעכשיו לא איכפת לי ישראליות ולמה אתם מתנשאים מעליי, גם לי יש תרבות ואני אחצין אותה. זה תהליך די ארוך, אתה מגיע להבנה שזה בסדר איך שאתה, ואתה לא צריך להאדיר את עצמך, או למחוק מאיפה שבאת, אלא פשוט להיות עצמך.
מתי עלית על במה בישראל?
"למדתי בפנימיה בירושלים שבפשוט הייתה חלק ממה שעיצב אותי, שם עליתי על במה לראשונה, ודי אהבתי ואהבו אותי.
"חשבתי בזמנו לפתח קריירה מוזיקלית, היה לי אפילו הרכב, אבל כשהתגייסתי, לקראת השחרור, פגשתי חיילת שאמרה לי שהיא הולכת ללמוד משחק, אמרתי 'וואללה, בוא ננסה' נכנסתי לבית צבי, גם היה קשה מאוד, אבל אחרי שנה אחת הם קלטו משהו שיש בי, והעבירו אותי לעוד שנה, ומשם הדרך הייתה סלולה להצלחה. מאוד התחברתי לעניין השחקן, להחליף דמויות, להיות אנטולי הקצב בקופה ראשית, ראפר בסדרת נוער למחרת ובערב להיות המלט בקאמרי. זה מספק מאוד".
עשה קופה
עם כל הכבוד לרפרטואר המרשים של סטיופין הרי אין ספק שדמותו הקאלטית בסדרה המצליחה קופה ראשית, היא שהביאה אותו לכל בית בישראל: "שמע, אף אחד מהקאסט של קופה ראשית לא ידע כשהתחלנו שזה מה שהולך להיות. הרבה לא יודעים אבל הצילום הראשון שעשו לי בסדרה בפרק הראשון זה היה הפעם הראשונה בחיי שעמדתי מול מצלמה. אני זוכר שאחר כך נכנסתי לשירותים ואמרתי 'וואו בטח עכשיו כולם יכירו אותי, אבל מהר מאוד התבדיתי, זה היה בכלל הפקה של החינוכית בערוץ הראשון, יצאתי לרחוב והכול רגיל, ההצלחה הגיעה אחרי זה ובגדול. אי אפשר ללכת ברחוב בלי שעוצרים ומפרגנים, צופרים במכוניות, הילדים ממש הפכו לגרופי של הסדרה, הם ממש מתגודדים לידי".
איך אתה מסביר את ההצלחה של הסדרה?
"תמצית הישראליות במסך, בלי להעביר מסר כלשהו. הסופר מרקט השכונתי שכולם מכירים, ומזדהים. רמזי (אמיר שורוש) הסדרן הערבי, אסתי (אביבה נגוסה) הקופאית האתיופית, אמנון טיטינסקי הלקוח המעצבן (דב נבון) ניסים הדתי (יניב סויסה) בקצביה, שירה שטיינבוך (נועה קולר) המנהלת וכמובן כוכבה (קרן מור) שהיא הטייפ קאסט של הישראלי המצוי ואני אנטולי הרוסי.
"הסדרה לא לועגת לדמויות, אלא מביאה אותם כפי שהן, לכן היא גם כל כך מצחיקה. ייאמר לזכותם גם של הכותבים שבזמן שיש אלתורים וזה מצחיק הם משאירים את זה. הרבה פעמים אנחנו נופלים מרוב צחוק בצילומים מאחורי הקלעים".
ספר לי על רגע אחד כזה?
"הייתה פעם אחת שכוכבה (קרן מור) הבינה שהיא לא זו שאנחנו קוראים לה 'כוכבה היפה' אלא מתכוונים לכוכבה אחרת. באותו רגע היא אלתרה ושתקה דקה שלמה על המסך. זו הפעם הראשונה בכל תולדות הסדרות הישראליות שיש דקה שלמה בלי מלל בטלוויזיה. תקשיב, אנשים עשו שם פיפי מרוב צחוק בזמן הצילום של השוט הזה. הכתפיים של הצלמים רעדו מרוב צחוק.
"אגב, לי היה כבר רקע של סופר בעבר: עבדתי בצעירותי ארבע שנים בסופר פארם, גם כמנהל משמרת, זה כמעט אותו דבר. אבל אין ספק שכצילמנו את הסדרה אף אחד לא חשב לרגע שזה מה שהולך לקרות".
ורקע בתור קצב היה לך?
"לא, אני אומנם מבשל, אבל לא הייתי קצב, אבל אני חופשי היום יכול להתחרות עם קצבים ראש בראש, מפרק עופות, רצועות, מה תרצה".
האושר הגדול
למעריצי הסדרה נספר כי הם יצטרכו להמתין עוד קצת וכי העונה הרביעית מתוכננת לעלות בתחילת השנה הבאה, וכבר בנובמבר השנה יחלו הצילומים, בינתיים ממלא את זמנו סטיופין בעבודתיו השונים, כשחקן, מורה משחק, תסריטאי ועוד.
הוא גם משמש כבעל ואב כאמור, ונהנה מכל רגע: "סהר אשתי ויולי הבת שלי - הם הדבר הכי חשוב בחיים שלי. התחתנו לפני כשבע שנים, והמשפחתיות שהנישואים האלו הביאו לי, הם בשבילי הכול.
"לא זכיתי שתהיה לי משפחה גדולה, היינו משפחה קטנה, אבי נפטר בגיל 51 משבץ מוחי, לא הצלחתי להפרד ממנו, כי זה היה בהפתעה, נסעתי ללוויה באוקראינה ועד היום יש לי חסך אבהי. גדלתי בלי אבא, ופתאום אני מבין שאני אבא, וזה לא חילחל לי בהתחלה.
"הפעם האחרונה שבכיתי היה לא מזמן כשחזרתי מיום עבודה עמוס, יולי כבר ישנה בחדר שלה, נכנסתי לראות אותה. היה חושך, ומצאתי את עצמי מסתכל עליה וממרר בבכי, על האושר הגדול, על האחריות האינסופית. סהר, אשתי, היא בכלל מתנה משמים. אני מסתכל על העולם היום אחרת לגמרי".
איך הכרתם?
"יום אחד באתי לחזרות בבית צבי, הייתי כבר בן 26, סהר הייתה שם סטודנטית בת 22, די נדלקתי עליה בהתחלה, אבל אתה יודע ביקור קצר והולכים, ואז בדרך אומרים לי שהמורה למשחק בקבוצה שלה חלה, ואם אני יכול להחליף אותו לכמה ימים. וואו, זה היה בשבילי ענק, כך יכולתי להכיר אותה. כשהסיימה תקופת ההחלמה ביקשתי ממנה לצאת איתי, היא הסכימה, וכבר בפגישה הראשונה ידענו שזה זה".
מה הלאה?
"אני במקום טוב היום ומקווה שזה יימשך, מקווה להביא את עצמי כמו שאני בלי להתחכם, אני יודע שהרגשת הזרות שלי לא תיעלם לעולם, אבל זה נכון לי, אני לא נלחם בזה, אני דניאל, כמו כל אזרח ישראלי שחי פה, כל אחד והייחוד שלו, הם אלו שמרכיבים את הפסיפס של המדינה האהובה שלנו, כמו קופה ראשית רק כפול שבעה מיליארד תושבים".
____
המופע של דניאל
השחקן והקומיקאי דניאל סטיופין ("קופה ראשית", "השוטר הטוב", "לבד בבית") מגיע לקדמת הבמה עם מופע קומי מיוחד. סטיופין לוקח את הקהל למסע של לילה אחד מטורף ששינה את חייו מקצה לקצה. הוא נזכר בילדות באוקראינה, מדבר עלההצלחה של "קופה ראשית", תחושת זרות, חרדות וזוגיות – והכל בהגשה קומית הייחודיות רק לו: "המופע הזה הוא הבייבי שלי, אני מאוהב בו. עשיתי כבר פיילוט למופע הזה 'בגולה' בפתח תקוה לאחרונה, והיה סולד אאוט ו-150 אנשים קמו על רגליהם והריעו ממושכות, הם בכו, צחקו והתרגשו".
המופעים ייערכו בחודשיים הקרובים בצוותא תל אביב, יד לבנים רמת השרון ותאו הרצליה.
