"הוא השאיר צוואה אחת בת שלוש מילים", אומרת השבוע בדמעות לורין חלדי, אמו של סמל איתי עמר ז"ל שנהרג ביוני אשתקד במהלך הלחימה: "תישארו שמחים בשבילי", ואנחנו מנסים לעשות הכול בשביל שזה יקרה, זה לפעמים קשה, אבל אנחנו משתדלים לקיים את הצוואה שלו, בגלל זה החלטנו להקים מצפה על שמו בישוב כוכב יאיר-צור יגאל, מצפה שבו יגיעו תלמידים, תנועות נוער וכל מי שירצה. כשאראה את המצפה קם ונבנה תהיה לי מעט נחמה".
קראו גם:
אלוף, גם בקראטה
איתי ז"ל נולד בכפר סבא ללורין וגבריאל, אח קטן לאופיר ועידן. הוא גדל והתחנך בצור יגאל-כוכב יאיר מוקף בחברים ואנשים טובים שאהב וצבר חוויות שעיצבו את אישיותו המדהימה וטובת הלב. הוא למד בנוף צורים ומשם לחט״ב אילן רמון ובתיכון עמי אסף וכשסיים את הלימודים לא בזבז אפילו שנייה והתגייס באוגוסט 23׳ להנדסה קרבית גדוד 601, החל בהכשרה ובאמצע יצא לקורס חובשים ובסיום ההכשרה שובץ ברובאית אדיר.
"איתי היה ילד מצחיק ושנון וסימן ההיכר שלו היה שמחת החיים והחיוך התמידי", מספרים בני משפחתו, "הערכים שהנחו אותו היו כבוד לזולת, נתינת חינם ועזרה לכל אדם. תחביבו הגדול היה ספורט – התאמן מגיל צעיר בג'ודו, בקראטה ובכדורגל. השתתף בתחרויות קראטה, ובשנת 2018 זכה במקום שלישי באליפות אירופה בקטגוריית קרבות עד גיל שלוש-עשרה.
"היה לו חשוב לא רק ללמוד וליהנות, אלא גם לעבוד. מגיל 14 עבד בחברת "אניפט" במחסן חלוקת המזון, והודות לחריצותו ואחריותו מונה לתפקיד אחראי על ההזמנות. בגיל 16 למד באופן עצמאי ספרות, ומאז נהג לספר את ילדי היישוב במספרה שפתח בחצר ביתו. הוא גם עבד במספרה בהוד השרון.
עידן, אחיו של איתי ז"ל מוסיף: "אגב, עם עלייתו לרובאית, חטיבה 401 קיבלה את הפקודה לפרק את חטיבת רפיח ואיתי שלנו נכנס בחוד של הלחימה. לאחר חודש וחצי יצא לבית לשבת ובמהלכה ביקר עם חבריו בבר שכונתי בכפר סבא ולפתע אדם מבוגר שהתהלך במדרכה קרס ואיבד דופק. איתי בקור רוח מעורר השתאות קם והחל לבצע החייאה ולמעשה הציל את חייו של האדם שהודה לו מאוד.
"הסיפור הזה נודע לנו רק במהלך השבעה כי איתי כמובן לא היה מוכן לספר ולהתפאר שהציל אדם כי בעיניו זהו דבר מובן מאליו. טוב לב ואהבת האחר אלו תכונות יסוד אצל איתי שלנו שקודם כל שם את טובת האחר לפני טובתו האישית ערכים אלה הובילו אותו בכל צומת בחייו".
כשפרצה המלחמה איתי היה בעיצומו של מסלול ההכשרה, אך שבועות מספר לאחר מכן נכנס לרצועת עזה ומאז השתתף בלחימה. ב-15 ביוני 2024, בלילה שבין שישי לשבת, כוח של הנדסה פעל יחד עם חיילים מחטיבת "גבעתי" במחנה א-סולטאן שברפיח. לאחר סיום הפעולה החיילים עשו את דרכם חזרה לנקודת הכינוס בנמ"ר הנדסי (נמר"ה). בדרכם התפוצץ מטען חבלה, והנמ"ר עלה באש. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו איתי ושבעה לוחמים נוספים.
"חיוך תמידי"
נפילתו בקרב היכה בהלם את הישוב ותושבים רבים מרחבי ערי השרון שהכירו את איתי ובעיקר את שמחת החיים שפיזר בכל מקום אליו הגיע: "הוא היה הבן אדם הכי שמח שיצא לנו להכיר", אומרים חבריו, "הוא היה מוצא דרך להפוך אותך לאחד החברים הכי טובים שלו, זה מסביר את זה למה יש כל כך הרבה אנשים שהוא נגע להם בלב. למה יש כל כך הרבה אנשים שאהבו אותו אהבת אמת בין אם היו קרובים יותר או קרובים פחות. כל בן אדם שאי פעם הכיר את איתי היה מחובר אליו ברמה מסוימת ואהב אותו, איתי שלנו, בן אדם שאם בכל אחד מאיתנו היה קצת ממנו הכל היה נראה הרבה יותר טוב, החיוך הבלתי פוסק שלו יחסר לנו לנצח, ננציח אותו תמיד בכל דרך שהיא, ונלך את דרכו כדי להיות טובים יותר או גם אם אנחנו סתם מתגעגעים".
האם לורין חלדי: "איתי באמת היה בחור שמח שניצל כל רגע בחייו. לאן שהגיע הוא שימח אנשים סביבו, החיוך היה קבוע על פניו. לפני נפילתו הוא השאיר צוואה כתובה ״תישארו שמחים בשבילי״. כעת אנחנו רוצים אנחנו לקיים את הצוואה זו ופתחנו בגיוס המונים כדי שנוכל להקים מצפה שיגרום לכולנו להרגיש מעט שמחים בשבילו. גודל המצפה הוא כגודל החברים שהיו סביבו מקום בו כולם יכולים להגיע ולהתייחד עם זכרו. כיתות יגיעו ללמידה. תנועות נוער לפעילויות וכך נמשיך את זכר האהוב שלנו לעולם.
"כל המשפחה מודים ומעריכים בכל ליבנו כל תרומה קטנה כגדולה התרומה מועברת לחשבון שנפתח עבור הנצחת איתי ולא ניתן לעשות בה שימוש אחר. אנחנו יודעים שאיתי אוהב אותכם ומקווה שתישארו שמחים בשבילו ובשביל כל גיבורינו האהובים שמסרו את נפשם".
