"כמה טוב שבאת הביתה": בימים אלה, אין דבר מרגש יותר מחיילים שחוזרים הביתה למשפחותיהם. איחודים מסוג זה הם כל כך מחממי לב ומעוררי תקווה, שלא ניתן להישאר אדישים. בשבוע שעבר, ביקור כזה התרחש בבית האבות "עמל בשרון" של רשת "עמל ומעבר", כשילדיו של הדייר שמעון הפוטה, אחד מהם לוחם בהנדסה קרבית, הגיעו לביקור מרגש ומחמם לב.
לפני פרוץ המלחמה, שמעון התגורר בבית אבות בצפון הארץ. הוא עבר ל"עמל בשרון" רק לאחרונה, בעקבות המצב הביטחוני. "העברנו אותו למקום יותר בטוח, במרכז ועם ממ"ד. טוב לו כאן, יש צוות מקסים במחלקה שלו. אני משתדלת לבקר אותו עכשיו כשהוא במרכז כל יום" מספרת בתו של שמעון, אניטה.
היום, יותר מאשר בזמנים רגילים, חשוב להשקיע בקשרים המשפחתיים. לכן אניטה ומאור, ילדיו של שמעון, מנצלים כל זמן אפשרי כדי לראות את אבא שלהם. "אח שלי נמצא בצפון כבר שלושה חודשים, הוא ראה את אבא רק פעמיים מאז תחילת המלחמה. הוא מילואימניק בהנדסה קרבית. זה לא פשוט". למאור, הבן של שמעון, יש שני ילדים קטנים שמחכים לו בבית. לקטן מביניהם, שנולד כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה, קוראים בארי - צירוף מקרים שמרגיש כמעט קוסמי.
"לצערנו, המלחמה מביאה איתה קשיים שלא האמנו שנצטרך להתמודד איתם. המלחמה כופה עלינו פרידות ארוכות, מהבית ומהמשפחה. פרידות מסוימות קשות מאחרות - כמה מחבריו של מאור, גם הם לוחמים, נהרגו מאז תחילת הלחימה וההתמודדות קשה לכולם.
קראו גם:
"אני מנסה להתקשר בפייסטיים למאור כל פעם שאני באה לביקור, כדי שהם יראו אחד את השני. משפחה זה מאוד חשוב בימים כאלה, צריך הרבה תמיכה. זה עושה טוב לשניהם, שהם מדברים. הוא האח הקטן אז הוא ואבא מאוד קשורים. הוא מאוד דואג לו ושואל עליו כל יום", מספרת אניטה. "ההורים כל כך דואגים לילדים עכשיו, זה מצב כל כך קשה. אני מקווה שהוא יחזור הביתה בקרוב. אנחנו מתפללים על כל החיילים".