תוך חמישה חודשים, בשנת 2003, כבה האור פעמיים בבית משפחת שאבי מהוד השרון. זה התחיל במותו הפתאומי של יוני, בן הזקונים במשפחה, ששם קץ לחייו בעת ששירת כחייל בחוות השומר, ונמשך ברצח האח הבכור, חיים, שחוסל במספרת "עיצוב שיער אבי ותומר" באירוע על רקע פלילי שגבה גם את חייו של תומר שבת, מבעלי המספרה.
עוד ב-mynet:
בן 11: "אל תתנו לי סמים, אני לא רוצה ריטלין"
האוטיזם אובחן בגיל 14: "איך לא חשבנו על זה קודם"
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
משפחת שאבי, שעוד היתה בעיצומו של האבל על בנם הצעיר שהתאבד, שבה לבית העלמין המקומי כדי לקבור בן נוסף.
"כמה דקות לפני הרצח עוד דיברתי עם חיים", מספר השבוע האב סעיד. "הוא אמר שיפגוש אותי בחנות הירקות שלנו. נסעתי לכיוון החנות, ועוד לפני שהגעתי אחותי התקשרה. 'רצחו את תומר במספרה', היא אמרה, ואני ידעתי שאם תומר נרצח, משהו גם קרה לחיים. נסעתי למספרה. ראיתי את שניהם מתבוססים בדמם. וזהו. פה נגמרו לי החיים".
אלא שבתוך תהום העצב והשכול ששב ופקד אותו ואת בני ביתו, ידעו בני משפחת שאבי שיש להם משימה דחופה, חוב אחרון לחיים ז"ל. "זמן קצר אחרי שיוני מת, חיים אמר לנו: 'איך לא שאבנו ממנו זרע?', מספרת האחות יפית. "כשהוא נרצח ידענו שאנחנו חייבים לעשות את זה. חיים עמד להתחתן, החלום שלו היה להיות אבא. ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הסיכוי שזה יקרה".
יותר מ-11 שנים חלפו מאז, ומשפחת שאבי עדיין מחפשת אם שתלד את הילד או הילדה של בנם המת. השבוע פרסמה יפית פוסט מרגש בקבוצת "משפחה אחרת" במטרה לאתר את האם הפוטנציאלית. "במשך השנים היה לנו קשה להתגייס לחיפוש הזה עד הסוף", היא אומרת. "לקח לנו הרבה זמן להתאושש מהאסון הכפול ולהשתקם. לאחרונה ראינו כתבה על מקרה דומה והחלטנו שיותר אנחנו לא מחכים".
האח הגדול
בבית משפחתה של יפית שאבי החיים שוקקים. תמונות רבנים על הקיר, נר ראשון של חנוכה במטבח, ושלושה ילדים שקורנים עתיד, מתרגשים מתשומת הלב שעוטפת את אימם, מודעים לא מודעים לרצף המכות שפקדו אותה. הבכור שבהם, יהונתן (יוני) חיים בן ה-8, נקרא על שם שני הדודים שלא זכה להכיר.
על החיים והבנים מנצחת יפית, קוסמטיקאית (34), בת יחידה במשפחה של ארבעה אחים, חיים, דני ויוני. גם הדמעות שיבשו בינתיים, לא מורידות ממנה את החיוך מהשפתיים ואת שרשרת ה"חי" מהצוואר. מי שיפגוש אותה בלי להכיר אות קורותיה, לא יוכל, כנראה, לנחש כמה כבד ליבה וכמה מחריד הוא מטען הכאב שנושאת המשפחה הזו, שהגיעה מעיראק בשנות ה-50.
"ההורים התגרשו מזמן, כשהיינו צעירים", מספרת יפית, "אבל גם אחרי הגירושין היחסים היו טובים והמשפחה היתה חמה. לא היה חסר לנו כלום אף פעם. אבא עבד בחנות הירקות ברחוב החרמון, והקדיש את חייו למשפחה ולילדים. גם אמא. תמיד ידענו שהם שם בשבילנו למה שצריך".
חיים ז"ל, מספרת יפית, היה האח הגדול במלוא מובן המילה. "הוא היה עמוד התווך של המשפחה", היא אומרת. "עוגן של אחריות ויציבות. תמיד ביקש שנשמור על עצמנו, שלא נסתבך ושלא ניכנס לצרות או נסתובב במקומות רעים". חיים עצמו לא הצליח להקשיב תמיד לעצות שנתן לאחרים. במשך השנים הוא התחבר לא פעם עם גורמים שונים ושנויים במחלוקת, ובגיל 17 נעצר לראשונה על ידי המשטרה. בשנת 97', ישבו הוא ואביו סעיד בכלא באשמת תקיפה. "היה לנו סכסוך בהוד השרון", הסביר סעיד. "רדפו אחרינו ואנחנו נלחמנו במשפחה ששיתפה פעולה עם המשטרה".
מתא המעצר שבו ישב ביטא חיים את החרטה שלו על מצבו. "אני אצא בעזרת השם ואדריך אתכם בדרך הנכונה כדי שתעשו מה שתרצו בלי להסתבך", כתב אז במכתבים אישיים לאחיו. "אל תחשבו שאתם מפסידים משהו אם אתם מתרחקים מצרות. מי שמפסיד זה אני ועוד הרבה אחרים שלא שמעו בקול ההורים שלהם, ובקולם של אנשים מבוגרים מהם".
יפית, ששמרה על כל המכתבים והתמונות, מדגישה לא פעם במהלך השיחה את הפער בין הרקורד המשטרתי של אחיה לבין אופיו האמיתי: "הוא היה ילד שטותניק שעשה טעויות, לא עבריין. הוא ניהל חנות ירקות ומתקן לרחיצת מכוניות. שמונה שנים הייתה לו חברה והם עמדו להתחתן. הוא באמת היה במקום אחר".
חיסול ממוקד
יוני היה חייל בחיל החימוש, בן 19 בלבד שהתאבדותו נפלה על משפחתו כרעם ביום בהיר. "הוא היה ילד שקט ומופנם שלקח הכל ללב", מספרת אחותו יפית. "הוא היה ילד שלא מבינים אותו ושבגלל זה, כנראה, הוא גם לא דיבר הרבה. אולי נפגע מהמצב המשפחתי, אולי ממישהו מאיתנו, אני לא יודעת".
יפית מראה תמונות משפחתיות מהיום שבו ליוותה המשפחה את יוני לבקו"ם. בתמונה נראים שני הורים, שלושה אחים ויוני, שמאחורי חיוכו הסתתרה כנראה מועקה כבדה שאיש לא הצליח לזהות. "דווקא בצבא נראה היה שהוא שמח", אומרת יפית. "הו
