שפויה או לא שפויה - זו השאלה הנשאלת במחזה "שפויה", שכתבו ארנון ורוני ממן, אב ובתו, שעלה במסגרת פסטיבל התיאטרונטו, ובימים אלה מוצג בתיאטרון הסמטה.
המחזה הוא פרי יוזמה של רוני, 30, תושבת קיבוץ נחשולים, אשר הביאה מניסיון חייה לדמותה של הגיבורה בת ה-30, המאושפזת בבית חולים לחולי נפש, ומנסה לשכנע את הוועדה הרפואית שהיא כשירה להשתחרר מהמוסד הרפואי ולגדל את בנה בן הארבע.
אמנם רוני עצמה מעולם לא נקלעה למצב דומה, אך נחשפה לחולי נפש במסגרת עבודתה כחונכת בהוסטל בזכרון יעקב, שבו עבדה במשך שנה וחצי עד לאחרונה.
כמו כן, היא עצמה הוטרדה מנושא השפיות, כאשר עברה משבר נפשי במהלך שירותה הצבאי כמורה חיילת, ובגללו השתחררה מהצבא על סעיף נפשי.
"העניין של אובדן השפיות תמיד היה לי בראש", מספרת רוני. "בעבודה בהוסטל ראיתי שאין פער כזה גדול בין המאושפזים לבינינו, שנחשבים כשפויים. יש המון קווי דמיון והגבול הוא דק מאוד. הפחידה אותי מאוד המחשבה, שזה עלול לקרות גם לי. הזדהיתי מאוד עם הנושא".
ומה קרה בצבא?
"עברתי אז משבר גדול מאוד. הייתי בדיכאון שנבע מכל מיני דברים שקשה לשים עליהם את האצבע. זו היתה תקופה לא קצרה, ואחרי טיפול ארוך יצאתי מזה. המשבר הזה הוא שהביא אותי לעבוד עם חולי נפש".
לכתוב עם אבא
זה די מפתיע לשמוע על אב ובת שכתבו יחד מחזה. אפילו ארנון ממן, 71, תושב הוד השרון, הופתע מכך שבתו פנתה אליו בבקשה לכתוב במשותף. לו עצמו דווקא יש ניסיון עשיר בכתיבה, אך לא לתיאטרון. הוא עבד כקופירייטר במשרד הפרסום אריאלי, ובמשך 18 שנה היה הבעלים והמנכ"ל של משרד הפרסום תוצאות, שעם לקוחותיו נמנו חברות כמו ביטוח הראל, דפי זהב, שופרסל וג'ונסון אנד ג'ונסון. הוא היה אחראי בין השאר לאין-ספור ג'ינגלים, סלוגנים ופרסומות, ביניהם: "הקדם ביטוח לניתוח" ו"נה נה נה נמס בכוס". בעברו אף כתב נאומים, וגם כמה פרקים בסדרת הילדים המצליחה "רחוב סומסום". כיום הוא מומחה לשיווק באמצעות גוגל.
גם לרוני, שגדלה בהוד השרון ולמדה בתיכון מוסינזון, אין ניסיון קודם בכתיבת מחזה. היא למדה במסלול התסריטאות בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, ועד היום כתבה תסריטים, שבינתיים לא יצאו לפועל, עסקה בעבודות כתיבה כפרילנסרית וערכה את הסרט "בית בגליל". במשך שנים עבדה כמלצרית בתל אביב כדי לפרנס את עצמה, כשבו-זמנית ניסתה לפתח קריירת כתיבה: "ידעתי מראש שתסריטאות זה מקצוע קשוח", היא אומרת, "אבל עכשיו אני לפחות יודעת שאני תמיד יכולה לעבוד עם חולי נפש. נהניתי מהעבודה אִתם".
לפני כשבועיים ילדה רוני את בתה הבכורה מבעלה ארז. כמו כן, היא עסוקה עם חברה בכתיבת סדרת טלוויזיה, שזכתה לתקציב פיתוח מחברת הפקה.
למה פנית לאביך כדי לכתוב יחד?
רוני: "זה היה עניין פרקטי. מועד ההגשה היה תוך שבועיים. הוא כותב מדהים, ופתאום חשבתי לפנות אליו. זו פעם ראשונה שעשינו דבר כזה".
ארנון: "הופתעתי מאוד, כי נכון שיש לי ממשק קבוע עם רוני בנושא כתיבה, ובעבר היא התייעצה אתי ונתתי לה משובים, אבל זה שונה מ'בוא נכתוב יחד מחזה'".
ואיך הגבת?
ארנון: "זה היה רגע כיפי של סיפוק ואושר, כשהבת שלך, שצעירה ממך ב-40 שנה, מבקשת דבר כזה. זה שימח אותי מאוד. לא ידענו לְמָה אנחנו נכנסים, כי מעולם לא כתבנו מחזה".
הגיבורה במחזה חושפת בפני הוועדה הרפואית את מהלך חייה, ואת האמונה העיוורת שלה במערכות, ששוב ושוב דוחקות אותה הצדה ומכשילות אותה בדרכה לניהול חיים תקינים ונורמטיביים. המחזה מעלה את השאלות איך "בחורה טובה מבית טוב" מגיעה אל עברי פי פחת. האם היא לא שפויה, או היא דווקא מסמלת את השפיות האמיתית בחברה דורסנית והרסנית? "אני מכירה חלק מהנושאים מעצמי, אבל בווליום נמוך", אומרת רוני. "למשל, בתחושה של הגיבורה שהעולם פישל כלפיה, אחרי שהיא עשתה כל מה שצריך, וגם בהבנה שכדי להצליח בעולם הזה, אתה צריך להיות דורסני ומניפולטיבי ולהבין את המערכת. כשאתה פועל בתמימות אתה נופל".
תהליך הכתיבה התנהל כאשר רוני וארנון עבדו כל אחד מהבית שלו. "חשבנו יחד על הנושא ועל הסיפור", היא אומרת, "וכל אחד כתב על מה שהוא מתחבר אליו, ואז איחדנו את החומרים".
ארנון: "חילקנו את המחזה לנושאים, לפרקים בחייה של הבחורה, כמו השירות הצבאי, איך הוטרדה, הקבלה לעבודה ובן-הזוג שלה. הכתיבה נמשכה כשבועיים. זה היה אינטנסיבי מאוד, ושוטף, כאילו עשינו את זה כל החיים. חשבתי שניתקע אבל הופתעתי לטובה".
הפקה בתקציב דל
אחרי שהמחזה שלהם התקבל לתיאטרונטו של 2017, הם נאלצו גם להפיק אותו בכוחות עצמם. בעזרת תקציב דל היו צריכים למצוא בעצמם שחקנית, במאי, תאורן ומוזיקאי.
רוני שיבצה לתפקיד הגיבורה את השחקנית אלכסה לרנר, שאִתה היא מילצרה בבית קפה בתל אביב.
ארנון: "רוני ניהלה את זה יותר ממני. זה לא היה פשוט, כי הכל נעשה כמעט בהתנדבות".
למדתם משהו חדש זה על זה בתהליך הזה?
רוני: "כן. זו היתה חוויה מעשירה מאוד. תמיד ידעתי שאבא שלי יכול להיכנס לראש של דמות, אבל גיליתי עד כמה הוא איש פתוח עם ראש צעיר, שאינו תקוע במוסכמות. פחדתי מאוד לכתוב על דברים אישיים מאוד, כי זה אבא שלי, אבל הצלחנו לעשות את ההפרדה ולהביא את עצמנו".
ארנון: "תמיד ידעתי שיש לרוני יחסי אנוש טובים, אבל הפעם חוויתי את זה וראיתי איך בצורה אנושית וחברית היא מצליחה לרתום אנשים למשימה. יש לה רגישות וגישה נהדרת לאנשים, שזה נכס בזכות עצמו. היא יודעת להבין את כולם, להתחשב וגם לקדם את המטרה. היא גם טובה בנושאי הפקה, מסתדרת מצוין עם לוחות זמנים וחישובים. זו היתה תגלית בשבילי. חוויה נהדרת, בלי הגזמה".
ההצגה שהועלתה בפני 500 איש בסינמטק בתל אביב במסגרת כנס של עמותת אנוש, עולה כיום פעם בחודש בתיאטרון הסמטה, בפעם הבאה ב-21 בנובמבר.
"שפויה". בימוי: שירלי ברבי. מוזיקה מקורית: אור מצא. הפקה: שירלי ברבי, רוני ממן. עיצוב תאורה: גיא גלילי. תפאורה: סתיו סליקטר.
