זעקתו של לוחם: השף עדן טופן שפתח מספר שבועות לפני המלחמה את בר "בוורלי" בהרצליה הילס, גוייס למילואים והציל חיים כלוחם בסיירת צנחנים, יצא אתמול (רביעי) בפוסט מטלטל ובו הודיע על הקשיים העצומים שאליו נקלע הוא ובית העסק: "אני מציע את עצמי ומזמין אתכם למקום שלי, לשבת ולהתנתק אפילו לכמה שעות בודדות מהקושי היום יומי. לאכול, לשתות, ולחגוג את כל אלו שנתנו לנו את הזכות להמשיך ולחיות".
השף עדן טופן, וחלק מהצוות שלו, גויסו למילואים מהיום הראשון למלחמה. "בשבוע הראשון סגרנו כמו כולם, האווירה לא הייתה מתאימה. אחר כך כך נקלענו לקשיים תפעוליים ברמת הכח אדם, ונדרשנו לעשות התאמות לתפריט, היינו חייבים לפתוח", אומרים השותפים, "מדובר בעסק צעיר מאוד, עדן השף גוייס לחזית, הוא נלחם עבורנו, ברור שאנחנו צריכים להילחם עבורו".
"העבודה ירדה ב-80 אחוז לפחות, עד שהצלחנו לייצב את הערבי, בום, נחיתה גדולה. בסופו של דבר יש ארנונה ושכר עובדים שצריך לשלם, על החודש הזה בלבד הפסדנו בין 40-50 אלף שקלים".
כאמור בפוסט מרגש ששיתף עדן הוא כתב: "אני לוחם מילואים בסיירת צנחנים. אני מפרסם את הפוסט הזה כי אני צריך את עזרתכם. חודש וחצי לפני ה7 לאוקטובר הצלחתי להגשים חלום אישי. אחרי שנים שעבדתי במטבחים תחת שפים מוכרים בארץ, פתחתי את המקום שלי. מקום משפחתי, קטן ואינטימי. מקום כזה שאתה בא אליו אחרי יום עבודה עמוס בשביל לשחרר מעליך את היום. מקום משפחתי כזה שכשאתה נכנס, יודעים מה המשקה האהוב עלייך ואיזה שולחן אתה מעדיף. מקום עם אווירה טובה ומוזיקה כיפית שאליו באים לדייט ראשון. מקום שאתה נכנס ומזהה פנים מוכרות, אנשים יפים יושבים סביב שולחן, אוכלים, צוחקים ונהנים.
הכל פסק בבת אחת ב7 לאוקטובר.
"פחד ואי וודאות משתלטים עליך. אתה מקבל טלפון מהיחידה ונדרש להתייצב במיידית. אתה מארגן תיק לפרק זמן ארוך כי אתה מרגיש בבטן שכל האירוע לא יגמר בקרוב. אתה מנשק את בת הזוג שלך ונפרד ממנה בדמעות, מקווה בתוך תוכך שזאת לא הפעם האחרונה שאתה זוכה לראות אותה. אני משאיר מאחורי עסק חדש, חלום שעוד לא הספיק להתייצב ואני נוסע דרומה אל הלא נודע, להגן על המדינה. קשה להסביר במילים את ההרגשה, אבל אחרי 3 חודשים בעזה, אתה לא חוזר אותו הדבר.
קראו גם:
"לחימה אינטנסיבית שמחייבת אותך להיות בערנות שיא ואבדות קשות של חברים קרובים מרסקות לך את הלב. אתה נמצא במציאות מעורערת ונמצא תחת השפעות לחץ תמידיות. לחץ חיצוני, לחץ פנימי ולחץ כלכלי שמשתק.
"גם המקום לא נשאר אותו הדבר, המציאות הלא מאוזנת שבה אנו חיים השפיעה על הכל. על הלקוחות, על האווירה ועל ההכנסות. אני יודע שלא תמיד מרגיש לנו נכון לצאת ולבלות, במיוחד עכשיו עם כל מה שקורה במדינה, אבל אני מאמין שהמשפט 'במותם ציוו לנו את החיים' הוא לא סתם קלישאה. לכן אני פה, כותב ומפיץ את הפוסט הזה בתקווה אחרונה לפני שאני סוגר את החלום. אני מציע את עצמי ומזמין אתכם למקום שלי, לשבת ולהתנתק אפילו לכמה שעות בודדות מהקושי היום יומי. לאכול, לשתות, ולחגוג את כל אלו שנתנו לנו את הזכות להמשיך ולחיות. המקום נמצא באריק איינשטיין 1 במתחם הרצליה הילס וקוראים לו Beverly. מחכה לכם".
