תהפוכות רבות עברה איריס שדמי בת ה-40 מרמות השבים. בגיל 17, לאחר מות אימה ממחלת הסרטן, היא חזרה בתשובה והפכה לחרדית אדוקה בקהילת חסידות ברסלב הסגורה בבית"ר עילית. היא התחתנה בשידוך, הביאה שתי בנות מקסימות לעולם, התגרשה וחזרה בשאלה. בשבוע שעבר הוציאה ספר על חייה (ראו מסגרת) המאפשר הצצה ייחודית לתוך חיי העולם החרדי של החוזרים בתשובה: "במבט לאחור הבנתי שהדת שימשה לי סוג של הגנה כדי שלא אפול לתהומות, אחר כך הוסרו הפחדים והחרדות והחופש הגיע".
קראו גם >>>>
החזרה בתשובה
שדמי נולדה ברעננה למשפחה "חילונית למהדרין", כדבריה. היא הבת הקטנה מבין שלוש בנות, שלימים, בעקבותיה, יחזרו אף הן בתשובה: "הבית שלנו היה בית חילוני מאוד", היא משחזרת השבוע, "לא זוכרת שהיה לנו איזה זיק או קשר לדת. אמא שלי ז"ל, רבקה, הייתה קצת רוחניקית. חצי שנה לפני שהיא נפטרה היא דווקא כן התחילה לגלות עניין גובר בדת והפכה לשומרת מצוות. זה היה במקביל להתקרבותי לחסידות ברסלב בזמנו, כשהייתי כבר בת 17".
איך התקרבת?
"אחרי שעברנו מרעננה לבית פרטי ברמות השבים נחשפתי לקהילת ברסלב שהייתה במקום, אפילו הייתה שם בזמנו מדרשיה לבנות, במבט לאחור אני יודעת היום, גם בעקבות טיפול פסיכולוגי, שזו למעשה הייתה בריחה מהמציאות הטרגית של המשפחה שהתמודדה עם מחלתה הסופנית של אמי. ראיתי בדת ובאמונה עוגן, למעשה, אני יודעת בוודאות שבנקודת הזמן ההיא הבריחה לדת הייתה הצלה גדולה עבורי. לי אין ספק שבעקבות מותה של אימי בגיל 54, הייתי מדרדרת למקומות אחרים שאולי לא הייתה מהן דרך חזרה.
"חיי השתנו ללא היכר, הייתי טוטאלית מאוד, אדוקה מאוד. התחלתי ללמוד במדרשיה לבנות ופנטזתי על בעל תלמיד חכם. הייתי משננת תפילות והלכות. השלב הבא היה שידוך. הכירו לי את בעלי לשעבר, תוך ארבעה מפגשים, כבר קבענו מועד לחתונה. בתוך תוכי ידעתי שאני לא רוצה אותו, אבל אמרו לי שהאהבה תבוא אחר כך ושכנעתי את עצמי שזה רצון אלוהים".
לא יכולת לסרב?
"אני רוצה להבהיר זו לא הייתה חתונה בכפייה, הייתי מודעת למה שאני עושה והבנתי שהקב"ה לא עושה סתם, וזה בעצם 'התיקון' שלי בעולם הזה".
"חיי עוני"
עם נישואיה של שדמי, שבינתיים חזרה לשם נעוריה, עברו בני הזוג הטריים לקהילת ברסלב הסגורה בבית"ר עילית. היא הייתה כבר בהריון, ארבעה חודשים אחרי החתונה, עם בתה הבכורה רות, היום בת 18 וחיילת טריה. החיים בקהילה הסגורה לא הטיבו עם איריס בעיקר בפן הזוגי: "במהלך כל ההריון הזרות של בעלי לשעבר במערכת הזוגית שניסינו לבנות התפרצה. מצאו לו איזו עבודה של כמה שעות באיזה מקום, וזה עצבן אותי שהוא לא לומד כל היום, אחר כך הבנתי שהוא ולימודים זה לא משהו שהולך ביחד. ובכלל, למעשה, חיינו חיי עוני גמורים".
שזה אומר?
"שמשפחתנו חיה על משכורת מכובדת של 3,000-4,000 שקלים בחודש, שכמובן משלימים אותם על ידי נדבות, ומצרכי מזון ובשרים שמחולקים על ידי הקהילה בחגים ובשבתות. בכל פעם שהינו צריכים משהו מעבר להישרדות היינו מבקשים מאבא שלי או מההורים שלו, ורק היום כשאני חושבת על הסיטואציות האלו בא לי להקיא. בהמשך נכנסתי להריון עם בתי השניה והמתוקה טל שירה שהיא היום בת 15.
"אני חושבת שמשהו במערכת הזוגית הלא בריאה הזו, שעתה כבר קיבלה ביטוי של שתי בנות, היא זו שהביאה להפרת האיזון העדין בתוכי", אומרת שדמי, "נכנסתי לבלבול. במקרים כאלו מתייעצים עם הרב והוא המליץ לי ללכת לפסיכולוגית, אלא ששם מצאתי את עצמי שואלת מה אני עושה כאן. התחילו לעלות שאלות פילוסופיות בכלל על הדת, ואפילו על אלוהים.
"כמובן שבכל אותה עת התנהלתי בקהילה כחרדית לכל דבר, כולל כל החבילה, בגדים צנועים מאוד, תפילות, לימוד, שמירת מצוות בדרגה המחמירה ביותר שאפשר לעלות על הדעת. נפגשתי לפגישה אחרונה עם הרב והוצאתי כבר את השאלות הגדולות החוצה. הרב הסתכל עליי והתתחיל לצחוק ואמר לי בזלזול: 'פשש נהיית 'פילוסופית'. התשובה המשפילה הזו היא זו שגרמה לי סופית לחתוך מהחיים האלו".
החזרה בשאלה
כאקט אחרון להצלת הזוגיות החליטה שדמי לעבור יחד עם בעלה למושב חילוני סמוך לבית"ר עילית: "חשבתי שאולי האווירה השונה תוביל אותי למחשבות אחרות, אבל זה רק זירז את התהליך. הורדתי את כיסוי הראש, התחלתי להתלבש כמו שאני רוצה ואז הגירושים היו בלתי נמנעים".
והיום את חילונית?
"אני לא אוהבת הגדרות. אני חיה את חיי על פי רצונותיי ובחופש גמור. למדתי תואר בפסיכולוגיה ואני עובדת ומתפרנסת יפה בשיווק דיגיטלי. גם בעלי לשעבר המשיך את חייו, אנחנו ביחסים טובים, הוא התחתן שוב והביא לעולם עוד ילדים. הבנות גם מבקרות אותו".
למה החלטת לפרסם את מה שעברת?
"כתבתי כל פעם נקודות על מה שעברתי, ולאט לאט התרקם לו סיפור חיים".
נשארה בך אמונה?
"יש לי אמונה בחיים ללא פחד וחרדות. אלוהים? רק על עצמי לספר ידעתי".
______
ספר שהוא מסע חיים
"בגיל 17 הדת היתה עבורי האמת, כשהחלטתי לעזוב אותה לאחר 7 שנים הבנתי שהיא למעשה היתה קביים", כך נפתח ספרה של איריס שדמי "מקום לקרוא לו בית" שנכתב בהשראת חוויותיה האישיות.
הספר מגולל את סיפורה של יובל, בחורה צעירה שחזרה בתשובה, התחתנה בשידוך ועברה לחיות בקהילה חרדית בהרי ירושלים עם גבר שלא הכירה קודם. בתחילת הדרך היא מלאת תקווה ואמונה, אבל בהמשך, הפער בין חיי הקדושה וההרמוניה שדמיינה בראשה לבין המציאות הולך ונחשף. "הספר לא נכתב מתוך רצון 'לסגור חשבון' עם אף אחד, גם לא עם 'אלוהים'", אמרה השבוע שדמי, "הוא נועד בראש ובראשונה לתאר בגוף ראשון ללא כל ביקורתיות הצצה למסע שעברתי בין שתי עולמות כל כך שונים".
