משפחת ורטהיים-נגר // הוד השרון
בני המשפחה: האב צביקה ורטהיים, מאמן נינג'ה לילדים ובעל מתחם "נינג'ה זון" לילדים בן 33. האישה, עדי (ורטהיים- נגר) בת 33, מאמנת כושר, ובעלת סטודיו לפילאטיס מכשירים ו"אמא במשרה מלאה - ומחלימה מסרטן השד".
הילדים: סהר בן 8 בכיתה ג' בבית ספר לפיד, אדם בן 6 בכיתה א' בבית ספר לפיד, ברק בן שנתיים במעון לב בהוד השרון ודן בן השנה וחצי.
קראו גם >>>>
מגורים וקריירה: עדי נולדה בפתח תקווה ("אבל הגענו הנה שהייתי בת שנתיים, אז אני נחשבת להוד-שרונית מלאה"), צביקה נולד בהוד השרון. השניים הכירו בתיכון ומאז הם יחד: "למעשה לא אהבתי אותו", אומרת עדי, "הוא כל הזמן היה מפריע בשיעורים, ואני הייתי די חנונית וזה היה מעצבן אותי. אבל כנראה שהפכים משלימים את זה. אז אפשר להגיד שהוא חיזר אחריי ואני די נעניתי לו. לא מצטערת על זה לרגע".
צביקה: "אנחנו די הוד שרונים בסיסיים, מאוד מחוברים לעיר, ולא רואים את עצמנו עוזבים פה. מה גם שבתחום הזוגיות מלבד זה שאני די היפרקאטיבי, אנחנו שנינו מאוד מחוברים לעולם הספורט, כושר ובריאות. זה גם תחום העיסוק והקריירה של שנינו".
מלבד עיסוקה בתחום הכושר, עדי, שלפני כשנה וחצי התגלה אצלה סרטן השד אשר החלימה ממנו, הפכה גם ל'גורו' בתחום ונותנת הרצאות מעצימות לנשים מתמודדות: "אפשר לומר שזו הקריירה השניה שלי", היא אומרת, "המחלה והריפוי גרמו לי לחשוב אחרת על החיים ולהסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, ואני רוצה להעביר את החוזקות האלו גם הלאה. חשוב לי שלאנשים יהיה כיף בחיים, ושלא יבזבזו את הזמן שלהם על שטויות, וכל הזמן יתעסקו בטוב".
חלוקת תפקידים: צביקה: "אני האחראי על המטבח בבית. אני זה שמבשל ונותן את הטאץ' שלי לכל מנה".
עדי: "הוא מאסטר שף, הילדים אוהבים רק את האוכל שהוא מכין, אם זה כל המוקפצים והאוכל האסייתי המדהים שלו ואם זה כל דבר שהוא מכין. הוא קינג במטבח, ממציא את עצמו שם כל פעם מחדש. מה עוד שהוא תזונאי, אז הערך הקלורי והבריאותי שהילדים מקבלים זה חבל על הזמן.
"צביקה גם אחראי על הכספים בבית, למרות שסיימתי 5 יחידות במתמטיקה, אני וכסף לא הולכים יחד. אז בכל הקשור לעניינים האלו - צביקה הוא הכתובת", אומרת עדי. "אני אחראית על הסדר בבית, גם הסדר והניקיון וגם הסדר והמשמעת, אני המחנכת וצביקה הוא על תקן האבא הטוב. אני גם אחראית על כל ההווי והבידור, על הבילויים, על הטיולים, הכול זה אני. בקיצור, כל מה שכיף".
שגרת סוף השבוע: "עוד לפני סוף השבוע יש לצביקה ולי גם את הרגעים הפרטיים שלנו. לי יש כל בוקר את שעת הפילאטיס שלי, שזה לגוף ולנפש. זה המאסט שלי, וזה הלבד שלי", אומרת עדי.
צביקה: "פעם בשבוע אני לוקח את אופנוע השטח שלי ויוצא מחמש בבוקר עם חברים לכמה שעות, זורם עם הטבע, מתמלא אנרגיות לכל השבוע".
"כל יום שישי בבוקר אנחנו שמים את הילדים במסגרת והולכים לבית קפה לארוחת בוקר, אחרי זה מטיילים קצת ברחבי העיר ומסיימים 'בפריקסה של חיימיקו'. זה פק"ל שישי. אחרי זה אוספים את הילדים מהמסגרות, ומתחילים נוהל ספונג'ה בבית, עם מוזיקה ברקע והמון רעש וכיף. בערב אנחנו הולכים להורים, לפעמים שלו ושלי, שהם מסורתיים, גם אנחנו, ועושים קידוש יחד, ונהנים מארוחה משפחתית מורחבת והכי מהנה.
"בבוקר שבת אנחנו קמים ובוחרים על המפה לאן הולכים לטייל ברחבי הארץ המקסימה שלנו - מצפון עד דרום. כשיש שבתות גשומות אנחנו הולכים למתחם של צביקה עם הילדים שיוציאו קצת אנרגיות ומתחילים להתפרע יחד".
אמונה: "שנינו אנשים מאמינים מאוד, למרות שיש לנו אורח חיים חילוני־מסורתי, אנחנו מאוד קשורים למסורת וליהדות. האמונה הזו היא גם מה שחיזקה אותנו בזמן המחלה, הרגשנו שיש לנו השגחה פרטית, ונאחזנו בזה".
בילוי משפחתי משותף: "וואו. אנחנו כל הזמן ביחד. זה יכול להיות או בטבע, או בבית, אבל הילדים לא יכולים להישאר יותר מדיי שעות בתוך מקום סגור, אז זה מאסט שנצא איתם למשחקים, בעיקר קרוב לבית, הרבה גם בפארק האקולוגי בעיר. אנחנו גם אוהבים לצאת לחו"ל יחד, עוד לפני הקורונה היינו עם הילדים, אלו שנולדו עד אז, ביוון ואחר כך בתאילנד, ולקראת פסח הקרוב, בתקווה שזה יתגשם, סגרנו גם לנסוע כולנו, כל המשפחה, שוב לתאילנד. זה הולך להיות כיף גדול".
התכונה שאתה מעריך בבן/בת הזוג: "אני מעריצה של צביקה. הוא אבא מאוד טוטאלי, מאוד אוהב, כל הזמן דואג לפנות לו זמן עם הילדים ודואג לבלות איתם, זה מאוד מאוד חשוב לו. אני גם מאוד אוהבת שהוא אף פעם לא נח במקום, כל הזמן שואף להתקדם עוד ועוד. לא נח לרגע. הוא גם גבר שיוד לתת הרבה אהבה, ולתמוך הרבה, גם בשעות הכי קשות שעברנו".
צביקה: "אני מעריץ קודם כל את מי שהיא. את הכוח והחוסן הנפשי שלה. היא מקרינה הרבה אהבה וחוזק נפשי, וזה מקרין החוצה. חוצמזה שהיא גם האישה הכי יפה בעולם".
אירוע שמח מאוד שעברתם? "יש ארבעה כאלו, כל ילד זה היה ה-אירוע של חיינו", אומרת עדי. "הרגשנו איך העולם פתאום מחייך אלינו. גם הבשורה שיצאתי נקייה מהניתוח ומהסרטן הייתה מאוד משמחת ועבורנו".
צביקה: "מילה במילה מה שאמרה".
האירוע הכי טראומטי/קשה שעברתם? "הגילוי של סרטן השד, זה היה רגע לא פשוט, והתמודדות של זה בתחילה גם הייתה קשה, אבל עברנו את זה, ודי מהר הפכנו את זה מיגון לשמחה".
החלום שלכם? "שניגע בכמה שיותר אנשים בתחום העיסוק שלנו. וכמובן שהילדים יצאו הכי מאושרים וכיפים. אין חלום אחר יותר מזה".
עדי: "כל חלום שלי, צביקה ישר מגשים אותו. אין לי חלומות שהוא עוד לא הגשים. הוא שומע, מעבד את זה ותוך תקופה קצרה אני מקבלת את זה ליד. אם זה הסטודיו לפילאטיס, אם זה הבית שאני גרה בו, ואם זה דברים קטנים. צביקה מגשים לי את הכול".
