"אם זה היה קורה לי לפני כמה שנים לא בטוח שהייתי יוצא מזה בכלל, האהבה האדירה של יעל אליי, והבן שלי בן השנה, איתן, הם אלו שמשאירים אותי אופטימי, עבורם אני נלחם לחיות", שחר עבוד בן ה-38 מהוד השרון סיים השבוע את סבב הכימו הקשה כהמשך הטיפול במחלת סרטן המעי הגס בה לקה לפני כחצי שנה באמצע החיים. אשתו, יעל ברזילי, בת ה-30, סגנית וממלאת מקום ראש עיריית הוד השרון, לא עוזבת אותו לרגע, חומלת, דומעת, דואגת והכי הרבה אוהבת: "אני אוהבת אותו - את כל כולו - את מה שהוא. הוא אופטימי מדי, אני נזהרת. עבורי המחשבה שחלילה הוא לא יהיה בחיי לא נתפסת. זו חרדה שמלווה אותי כבר תקופה ארוכה ואני מתקשה להשתחרר ממנה. החיים לפנינו מגיע לנו לחיות אותם מאושרים ואוהבים, מגיע לנו להביא עוד ילדים לעולם".
קראו גם >>>>
פחד ודאגה
בראיון זוגי מרגש שחודר לכל נימי הגוף, מתיישב הזוג הצעיר שזיק אהבתם ניכר בכל הגה, וחושף את הרגעים הקשים של גילוי המחלה, החלומות האדירים שהם רוקמים, הבן איתן שחווה גם הוא כמוהם את התקופה הזו, וגם את הרגע המזוקק באהבה ללא גבול שמתגלה בוויכוח שניצת ביניהם באמצע השיחה, שהיה מתובל בלא מעט דמעות: "כואב לי הכי הרבה על יעל, היא מקדישה כל כך הרבה בשבילי, היא יושבת איתי בכל טיפול, מחזיקה לי את היד, נוסעת איתי לכל מקום, כל המשא הכבד של הטיפול בילד והעול המשפחתי נפל עליה ואני לא יכול לסייע. אני מטופל כל הזמן, היא לא. אם יש דבר קשה מאוד בכל המחלה הזו, זה לראות אותה דואגת כל כך ואין בכוחי לסייע לה".
3 צפייה בגלריה
בחצי השנה האחרונה מתמודד שחר עם סרטן המעי הגס. לצידו במסע נמצאת אשתו יעל ברזילי, סגנית ראש העירייה הוד השרון
(צילום: אלי דסה)
יעל, מקשיבה באי נוחות לדבריו של שחר, ואז גוערת, חצי זועפת: "אני לא מסכימה לזה בכלל, יש כאילו מחשבה שבני המשפחה שמטפלים באהוביהם הם אלו שסובלים יותר. זה לא נכון, זה עיוות המציאות. שחר סובל הרבה יותר, הוא נמצא בסכנת חיים לא אני, אז העובדה שאני ממלאת את המקום שלו בבית היא לא רק חובתי, אלא זה מה שעושים. זה שאני מתפקדת כאם חד הורית כביכול, וזה שאני דואגת, בוכה, ואיתו כל הזמן, זה הדבר המינימלי והחובה שלי כאם וכרעיה, שבטח כשרואה את אהוב לבה במצב הזה היא מתגייסת. כל הכאב שלי, ואני לא אומרת שהוא לא כבד, הוא כלום לעומת הכאבים שלו, הפיזיים וגם הנפשיים. בואו לא נהפוך את היוצרות".
קולה של יעל שקט, נועם הליכותיה ידוע ומפורסם והם אלו שהביאו לה פופולריות רבה בקרב תושבי העיר, אך דומה שמאז המקרה, קולה כמעט בלתי נשמע, חלוש מאוד: "גילוי המחלה של שחר הביא לקריסת עולמנו. אנחנו זוג צעיר מאוד עם ילד בן שנה שהוא הממתק של העולם והמון תוכניות לעתיד, שפתאום הכול מהתהפך לו בלי שום התראה מוקדמת".
איך התגלתה המחלה?
שחר: "אני סובל מאבנים בכליות שנים ארוכות. לפני כשנתיים עברתי פרוצדורה רפואית שריסקה אותם דרך גלי קול, אך הסתבר שזה לא כל כך הועיל. בינואר 2021 הכאבים תקפו אותי שוב, וזה כאבי תופת, התאשפזתי במיון, והרופאים עשו צילומי סי.טי. בצילומים הם גילו ממצא מחשיד ולא ברור במעי, הם נתנו לי את הטיפול, וביקשו שאני אבדוק את הממצא הזה בקהילה. אבל אני די הזנחתי את זה ואמרתי לעצמי שיש זמן. המשכתי במירוץ החיים, בקריירה, וכמובן עם המשפחה. אחרי חצי שנה לערך קבעתי תור לקולונסקופיה, באוגוסט מצאו את הגידול הסרטני ואז התחיל הסיוט.
"הבעיה הגדולה לצערי הייתה שיכולתי למנוע לגמרי את הסרטן אם הרופאים היו שולחים אותי לביצוע הבדיקה מיידית, אבל במדינת ישראל משרד הבריאות ממליץ את הבדיקה הזו רק לבני 50 שנה ומעלה, וזה חבל, אנחנו בחודש המודעות לסרטן המעי הגס, מודעות מתחילה קודם כל במניעה, לכן חברתי לעמותת 'צו מניעה' (ראו מסגרת) כדי להגביר את המודעות. זו הסיבה שהסכמתי גם להתראיין ולחשוף את הרגעים הקשים שאנחנו עוברים כמשפחה. כל זה יכול היה להימנע כליל".
אהבה ממבט ראשון
יעל ושחר הכירו לפני שבע שנים די במקרה במהלך קמפיין בחירות ארציות של מרצ: שחר התגורר אז בכפר סבא ("אני בת ימי במקור") כסטודנט לחינוך והוראה בבית ברל שכיהן גם כיו"ר אגודת הסטודנטים במכללה, מסתבר שגם יעל למדה במקביל במכללה לימודי נשים ומגדר, אך לא יצא להם להפגש בזמן הלימודים. במהלך אותו קמפיין, הוא כאיש שטח וארגון, והיא כפעילה מובילה של מרצ באזור השרון, הם נזכרו אחת בשניה: "לשנינו יש זכרון טוב, זכרתי אותו והוא אותי רק ממבטים חטופים של סטודנטים במסדרון". אבל שם, ברחובות הוד השרון, האהבה ביניהם ניצתה: "זו הייתה אהבה ממבט ראשון", נזכר שחר, "ידעתי שאני רוצה אותה, והסבר שגם היא רצתה אותי. אני הייתי אז עם בת זוג, יעל הייתה בלי. בו ברגע שראיתי את יעל, באותה שנייה, ידעתי שאני נפרד מבת הזוג. שמעתי אותה מדברת על כך שהיא מחפשת דירה, עניתי לה שגם אני חושב שאני צריך דירה עכשיו כי אני ובת הזוג שלי נפרדנו, זה היה רגע הפגישה. תוך חודשים עברנו להתגורר יחד, ובתום שנתיים התחתנו".
"אני לא יכול להגיד מה אני אוהבת בשחר, כי אני אוהבת את כל כולו, הוא עוצמתי, חכם, עם חוסן נפשי ופיזי. הוא אבא הכי טוב שאפשר לבקש. זו אהבה שהיא ללא פניות, ללא אינטרסים, אהבה נטו". לאחר ארבע שנות נישואים החליטו יעל ושחר להביא את ילדם הבכור: "קראנו לו איתן", הם אומרים, "כי הוא באמת עומד איתן, זקוף, צולח משברים".
בגיל כזה?
"כן, גם הוא חווה את המשבר של המחלה. הוא מרגיש בחסרונו של אבא שהיה נוכח בכל דקה מזמנו. אז הוא מפתח תסמינים של חרדת נטישה, זה כולל הרבה יקיצות של בכי היסטרי בלילות. אבל הוא איתן מאוד. אני תמיד אומר", מסביר שחר, "שיש לי מזל גדול שקיבלתי את המחלה עכשיו, ולא לפני כמה שנים, עם הכאבים העצומים והמשבר הנפשי לא בטוח שהייתי יכול לשרוד, האהבה של יעל והחרדה למשפחתי, שלא להשאיר אותם חלילה בלעדיי, הם אלו שמביאים לי את הכוח".
החיבוק מהקהילה
דוק של לחלוחית עולה בעיניה של יעל, בכל חמש דקות היא שואלת את שחר אם הוא בסדר ומרגיש טוב ויכול להמשיך לדבר. היא דקת גו ומלאת עוצמה. אישה שמכהנת בתפקיד סגנית וממלאת מקום ראש עיריית הוד השרון בגילה המוקדם, שכבר בהיותה נערה נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה-60 למדינה ובין היתר כלולה בין הצעירים המשפיעים בישראל של מגזין פורבס. שחר הוא בעלים של חברת "דור לדור ארגון שטח" בעל ניסיון של למעלה מ-17 שנה בעולם הפוליטי בניהול מערכות בחירות ואסטרטגיה בתפקידים שונים במטה ובשטח. המחלה גרמה לו להשהות את פעילות החברה ולטפל בעצמו: "אני אומר תמיד שזכיתי בהגרלה עם המחלה הזו. בדרך כלל אנשים 'זוכים' לשמוע כמה הם היו משמעותיים אחרי מותם, שמדברים אל קיר אבן. אני זכיתי להרגיש את זה מכולם, בחיי, האהבה שעוטפים אותי, קודם כל יעל, אבל גם המשפחה שלי, אמא שלי שגם סובלת כרגע מסרטן, לא מפסיקה לטפל בי. גם משפחתה של יעל, האבא שלה, חמי, נוסע איתי לבדיקות. גם מהחברים, גם מהקהילה עצמה, מכל קצוות הקשת הפוליטית, היא באמת מרוממת נפש".
יעל לא מסכימה למונח 'זכיה בהגרלה' אבל בהחלט מתחברת לתוכן: "באמת אנחנו מוקפים אהבה מכל הכיוונים, אם זה מהמשפחה שלי, אם זה מהקהילה, מכל מקום, זה באמת מחמם את הלב. והיו רגעים לא פשוטים שנזזקנו לחיזוקים האלו. הרגע הקשה ביותר שלי היה ששחר נדבק לפני כחודשיים בקורונה, הוא קיבל את זה די קשה, ואני הייתה מבועתת. קורונה וסרטן זה שילוב קטלני ושחר גם פיתח תסמינים כואבים. במהלך התקופה הזו שארכה כשלושה שבועות, לא ידעתי את נפשי מרוב כאב שפילח אותי".
שחר: "הרגע הקשה שלי היה דווקא כשלפני מספר חודשים פיתחתי סוג של שיעול טורדני והיה חשש בבית החולים שזה דלקת ריאות, בבית החולים חששו, ואחרי האשפוז הקצר, ולאחר ששללו את הממצאים, הם הבינו שהכליה שלי מרוסקת ואמרו לי רגע לפני היציאה הביתה שאני צריך ניתוח דחוף, זה שבר אותי. גם הכאבים שוברים אותי לפעמים, אז אני פחות אופטימי".
אופטימיות זהירה
מצבו הרפואי של שחר מבשר טובות יחסית: הוא סיים את סבב הכימו ובעוד שבועיים הוא אמור לבצע בדיקה מקיפה שתבדוק אם גופו נקי: "הרופאים מגלים אופטימיות מסוימת, אבל יכול להיות, ויש לזה סיכויים גבוהים, שאני אצטרך לעבור ניתוח גדול בו ייצטרכו לכרות לי חלק מהמעי ולהסתובב עם שקית כל החיים. מקווה שלא נגיע לזה, אבל אני די אופטימי עכשיו, רציתי לחגוג שסיימנו את הטיפולים, אבל יעל העדיפה שלא".
יעל: "אני אופטימית זהירה, אני לא חוגגת, עד שזה יהיה מאחורינו, אז נדע אם עברנו את זה באמת, ואז נחגוג".
שחר, מה עשתה לך התקופה הזו?
"קיבלתי פורפורציות לחיים, הבנתי שאין כמו המשפחה וההנאה בחיים, והמירוץ אחר הקריירה צריך להיות בעדיפות שנייה, כשאצא מזה, ואני אצא, הדבר הכי חשוב שינחה אותי יהיה ליהנות מיעל, איתן ועוד ילדים שנביא בחיינו".
_____________
אפשר להציל חיים
חודש מרץ הוא חודש המודעות לסרטן המעי הגס. גילוי מוקדם מונע את המחלה
החודש הוא חודש המודעות לסרטן המעי הגס בעולם. שחר, שחבר לעמותת 'צו מניעה' הפועלת למען הורדת התחלואה והתמותה מסרטן המעי הגס על ידי העלאת המודעות הציבורית לסיכוני המחלה, ובעיקר לחשיבות המניעה באמצעות ביצוע בדיקות לגילוי מוקדם, אומר כי מדובר בסרטן היחיד בעולם שגילוי מוקדם שלו יכול למנוע כליל את הופעתו: "גילוי מוקדם חשוב בכל סוגי הסרטנים, כי הוא מאריך חיים, מפחית צורך בטיפולים ועוד, בסרטן המעי הגס אם מגלים פוליפ בעייתי דרך הקולנוסקופיה ומסירים אותו בזמן, הוא לא יתפתח לסרטן, וכך תימנע המחלה לגמרי.
"לצערי הנחיות משרד הבריאות ממליצות לרופאי המשפחה לשלוח רק פציינטים מגיל 50 ומעלה לבדיקה לגילוי מוקדם. בארצות הברית זה 45. אבל ישנם רבים מאוד שלוקים במחלה בגילאי ה-30, כמוני. ויש גם נשים רבות שהסרטן הזה הוא מנת חלקן. גם אם נדבר בציניות ולא נחשיב את חיי האדם שבדיקה מוקדמת בגילאים צעירים יכולה להציל, בואו נעשה את החישוב הכלכלי של זה למדינה: עלות הבדיקה לכלל גילאי ה-30 פלוס, לעומת המיליונים שהמדינה משלמת עבור טיפול בחולה אחד".
